"רוצה לחזור לבוקר שבו התעוררתי מול האוקיאנוס"
אחרי שישנה באוהל, טיילה בג'ונגל, שטה עם תנינים ופגשה חברות לחיים, אפרת רון יהוד חוזרת הביתה ומבינה שהגוף אולי חזר אבל הנפש עוד לא. פרק אחרון בדיווח ממסע השטח של מאגמה
בשיתוף מאגמה צ'אלנג'
אנחנו נוחתות בארץ בשעת בוקר מוקדמת וממהרות להתחבר לסלולרי. צלילי ההודעות הנכנסות מצרצרים ללא הרף עוד לפני שהמטוס מתחבר לשרוול שיחזיר אותי לציוויליזציה.
המסע שלך מתחיל כאן, היכנסי לעמוד מאגמה צ'אלנג'
הפרקים הקודמים מהמסע של אפרת רון יהוד
הפרק הראשון: המסע שלי תפור גם עלייך
הפרק השני: מה שנאמר בקוסטה ריקה נשאר בקוסטה ריקה
הפרק השלישי: האם אחזור לכאן עוד פעם?
רוצה להצטרף למסע הבא של מאגמה צ'אלנג'? הירשמי כאן
אני אפופת שינה, אבל מבינה שמרגע זה האחריות על כל רגע חוזרת לידיי. אף אחד לא יוביל אותי יותר במסלולים נפלאים בלי לדעת לאן ואיפה בדיוק יסתיים היום, או יחכה לי עם ארוחת צהריים טעימה באמצע שום מקום. כל מה שהיה לי כל כך נעים ונוח במסע מסתיים עוד רגע ואני לא רוצה להיפרד.
מתרגלת לאט לחזרה
רוצה לנצור את הביחד עם הנשים הנהדרות האלה. רגע לפני פרידה רונה
המדריכה מקריאה לנו קטע קצר המדבר על כך שגם כשהמסע נגמר הוא בעצם ממשיך בתוכנו ואני מתחבקת עם הבנות, ורצה לסידורי היציאה שלי מהשדה. ערב החג בפתח ואני מתארת לעצמי שכולן ממהרות לפגוש את יקיריהן ולהספיק דבר או שניים לפני החג.
אני נכנסת הביתה בעיצומה של חופשה מבית הספר בשעת בוקר מוקדמת אך מוארת היטב. ביום רגיל כולם כבר היו ערים בשעה זו, מתכוננים לבית הספר ולגן, אבל כעת כולם ישנים. הריח המוכר והאהוב של הבית ממלא את נחיריי בתחושת שייכות. אני אתנהל באיטיות ובשקט כדי לאפשר לכולם להתעורר בזמנם החופשי, למרות שכל מה שמתחשק לי זה לעמוד באמצע הבית ולהודיע בקולי קולות שחזרתי.
הפעוט שלי, בן השנתיים, מתעורר ראשון. אני מרימה אותו לחיקי ומחבקת חזק חזק, מספרת לו בבכי עדין שחזרתי והתגעגעתי נורא ומסניפה את ריחו הממכר.
מבחינתו הייתי עשרה ימים בעבודה ומשום מה לא חזרתי אבל לאט לאט, הוא מביט בי ותוך רגע אנחנו שוב משתובבים ביחד. משלימים את החסר. כשהגדולים מתעוררים הם קופצים עליי בהתרגשות וקודם כל שואלים אם קניתי להם מתנות. מכונת כביסה אחת כבר הופעלה, את הכלים מהכיור הכנסתי למדיח וככה ברגע אני חוזרת למציאות.
מתגעגעת לרגעים
ידעתי שרגע החזרה יהיה מרגש ומשמח, אבל גם קשה ומתיש כי עכשיו כל מה שבא לי זה לחזור לחברות שלי. אני רוצה לחזור לבוקר שבו התעוררתי מול חוף האוקיאנוס הנפלא בלי שום מטלות ומשימות, או לבוקר אחר שבו ישבתי בשקט, רק אני והנוף, ושום דבר חוץ מההרפתקה שצפויה לי בהמשך היום לא הטריד אותי.
מוכנה לחזור אפילו לבוקר שבו התעוררתי באוהל אחרי הלילה הכי קר בעולם כשבתוך בקתת עץ קטנה חיכתה לי ארוחת בוקר מפנקת וקפה בדיוק כמו שאני אוהבת. בעיקר, אני רוצה לחזור להמון לרגעים שלי עם עצמי.
אז זהו? נגמר? כולן מרגישות עכשיו כמוני? מי ישנה עכשיו? מי כבר בבישולים לחג? יכול להיות שאלה שגרות בצפון עדיין לא הגיעו הביתה? אני רצה לנייד לחפש שותפות לצרה בקבוצת הווטסאפ שלנו, מוצאת שם אחיות לתחושה והמון מילים של געגוע.
את החוויה המטריפה שחוויתי במסע של מאגמה ייקח לי עוד זמן לעכל. עכשיו אני מחכה לפגוש שוב את החברות שהכרתי במסע ולחלוק איתן כל רגע. פשוט התרגלתי.
הכותבת הייתה אורחת מטעם מאגמה צ'אלנג' למסע בקוסטה ריקה
רוצה להצטרף למסע הבא של מאגמה צ'אלנג'? הירשמי כאן
לפנייה לכתב/ת 
