לא נכנסתם לפלייליסט גלגלצ. אז מה?

ובכן, כן. יש את זה בהרבה יותר. רק תשאלו תחנות נישה של מוזיקה אלטרנטיבית, "אינדי" בפי העם, שיכולות להתעלם מנדב גדג' גם אחרי תרחיש שהיה רואה את הזמר הצעיר לוקח את המקום הראשון בתחרות. אם יש דבר כזה "חוסר חיבור לעם" הרי שהן ממחישות אותו רק מעצם הווייתן. אלא שהטענה הבאה שתשלף אל מול טיעון זה תהיה - רגע, אבל גלגלצ היא תחנה של העם. ככזו היא אמורה לשרת אותו ולהגיש לו בדיוק את מה שהוא רוצה, לא? ובכן, לא ממש.

גלגלצ, ששנים רבות לא תפקדה רק כתחנת רדיו אלא גם כהלך רוח לאומי, סופגת בשגרה המון ביקורת. לא מעט ממנה נכונה ומדויקת, וגם כותב שורות אלה לא אחת נאלץ לבקר אי אלו החלטות תמוהות של קברניטיה. נסיונות להתערב בתוכן המוזיקלי של התחנה כבר נעשו ונתקלו במחסומי בתי משפט שלא ראו פגם בנוהלי בחירת השירים של שדרניה ועורכיה. הביקורת הקשה של צפיר מצטרפת לשורה ארוכה ומתועדת של טרוניות כנגד התחנה הצבאית, אלא שהפעם - כפי שיותר מנרמז מתגובת אנשיה (וכמו בכל דבר בישראל, למען האמת), צריך גם להבין מיהו המבקר.

"היינו מצפים רק לגילוי נאות מיואב צפיר", נכתב בתגובת התחנה, "שמבחינתו הרי שידור השיר שווה כסף, לא טובת התרבות כי אם שמירה על תרנגולת שאמורה להטיל בעבורו ביצי זהב". ובכן, כאמור - הגולדן בוי הוא גם הגולדן צ'יקן (או הביצה, תלוי איך אתם מסתכלים על זה). עוד אמן בשורה ארוכה של אמנים צעירים שצפיר ו"טדי" הכניסו לתודעה הישראלית מאז עלתה לשידור "כוכב נולד" אי אז בקיץ 2003. הם בוודאי יהנו מהשמעות מרובות שלו, ממש כפי שהצלחה של יוצאי "כוכב נולד/הבא" ואחרים וודאי לא הזיקה לו ולשותפיו.

בעל אינטרסים. יואב צפיר(צילום: ענת מוסברג)

"כוכב נולד" אכן הכתיבה בשנותיה הראשונות את טעמה המוזיקלי של ישראל והכניסה לא מעט דמויות בולטות אל תעשיית המוזיקה המקומית. חלקן הוכיחו את עצמן (שירי מימון, עידן עמדי, מארינה מקסימיליאן, ההראלים - סקעת ומויאל). אחרים – על אף באזז תקשורתי, פרגון ברנז'אי, כיכוב בפרסומות ובעיקר במדורי רכילות – לא ממש.

אבל מאז עבר למעלה מעשור. תנאי המשחק השתנו, למגרש עלו עוד כמה יצרניות כוכבי אינסטנט וז'אנר הריאליטי המוזיקלי גם הוא מתחיל להבין שהסוף מתקרב - ותעיד על כך "אמריקן איידול" שהודיעה לאחרונה כי לא תשוב עוד (בארץ יקח לנו עוד קצת זמן להפנים את המסר).

היום, בישראל 2015, לא ברור מדוע צפיר חושב שהוא מחובר לעם יותר מהתחנה המואזנת ביותר בארץ. יותר מזה - לא ברור למה צפיר מרגיש שאמני הבית של "טדי" הם בחירת העם המובהקת. ההישג הנדיר של גדג' באירוויזיון, והוא אכן כזה - ראוי לציון, אבל גם כל שיר אחר שדורון מדלי היה כותב לאמן אחר - סביר שהיה מתקבל באותה צורה בשבועות שלפני האירוויזיון או בימים שאחריו. 6 מיליון (מספר מעניין) הצפיות ביוטיוב הן בעיקר תוצאה של מכונת הייפ משומנת שכל מי שלוקח חלק במפעל תחרות הזמר האירופאית מדי שנה יכול להנות ממנה. זה בטח לא אומר שגלגלצ חייבת, בעידן של האזנה במרחק יוטיוב אחד, להשמיע אותו רק כדי לרצות את החלק בעם שנראה שמסתדר די טוב גם ללא עזרת התחנה.

יכול להצליח גם בלי. נדב גדג'(צילום: רפי דלויה)

אבל משהו בניסוח של צפיר, לפחות כך נדמה, מכוון ליותר מביקורת. "שחצנות", הוא אומר שם, ומציג את התחנה כמתנשאת, מורמת מעם. אתם יודעים, כל הכינויים שאוהבים להדביק היום ליוצאי יבשת מסוימת (ובמקרה דווקא זו שמקיימת את התחרות שגדג' הבהיק בה). יתכן שיואב צפיר שלף את הקלף העדתי? זה שמולו כל טיעון ישמע כמו תירוץ קלוש? גם היום בורח צפיר דווקא למחוזות השד הבלתי ניתן להברחה? שהרי "גולדן בוי", כפי ששמתם לב, הוא במהותו שיר פופ ים תיכוני, גם אם הוא מוגש על מצע מערבי.

היתכן שגם היום, כשהזמר המזרחי זוכה לעדנה מחודשת, הפופ הים תיכוני מזמן הוכרז כמולך, אושיות תרבות כמו אביהו מדינה וארז ביטון מדליקות משואות ומקבלות את פרס ישראל, ואפילו בהקשר של גלגלצ עצמה – אייל גולן ודודו אהרון נמצאים ברשימת ההשמעה של התחנה, גם היום צפיר מרגיש את הצורך לנפנף בקלף שנוהג לעצור כל משחק?

אם כבר, עובדת הצלחתו של "גולדן בוי" ללא עזרת תחנת הרדיו הפופולרית, היא ההוכחה שהרדיו כבר אינו קובע טרנדים. הוא לרוב בוחר לאמץ אותם. אם למעלה מחמש מיליון צפיות ביוטיוב הן אינדיקטור להצלחה של שיר בקרב מה שיואב מגדיר כ"העם", אז הייתם מצפים שאיש הטלוויזיה ידע לתת את הקרדיט לאותו עם, שלא זקוק למתווכים כדי לצרוך את התוכן שהוא חושק בו.

גם ללא עזרת הרדיו – לא מעט צעירים ירקדו לצליל הנער המוזהב גדג', ומספיק חיילים ישירו וירקדו לצלילי "מלך הכיף" בבסיסים צבאיים ברחבי המדינה. אבל הם בטח לא צריכים את הרדיו בשביל זה. הם יכולים להוריד אותו ישר לסמארטפון. אתם יודעים, הדבר הזה שמחובר אל כולנו יותר מכל תחנה. אפילו "טדי הפקות" מכירים אותו היטב. הוא זה שהמליך אותם.