ביום שישי בבוקר, בעוד אני בשלבי ההקמה של פסטיבל ישראל בניו יורק, אני מקבל את ההודעה הסופית מהשגרירות האמריקאית בישראל שבשל בעית מחשבים עולמית במשרד החוץ אין באפשרותם להנפיק את הויזות שכבר אושרו מיזמן ללהקת אתניקס. שמענו על הבעיה הזאת כבר ביום רביעי כשאתניקס באו לאסוף את הדרכונים, אמרו לנו שהם מצטערים, אבל שהם די בטוחים שמחר זה יהיה בסדר. הגיע יום חמישי וגם אז זה לא הסתדר. פה זה כבר נהיה יותר מסובך כי הטיסות של הלהקה היו מוזמנות ללילה שבין חמישי לשישי. הבנו שהלילה הם לא טסים, אבל לא אמרנו נואש, החלפנו את כל הטיסות לשישי בלילה אחרי שקיבלנו מכתב רשמי מהשגרירות שאומר שהם מאמינים שמחר בבוקר (יום שישי) הם יוכלו להנפיק את הויזות. יום שישי בבוקר הגיע ועדיין לא נפתרה הבעיה. אנחנו ממשיכים לחכות ומפעילים לחץ מכל הכיוונים, הגענו עד לשגריר ארצות הברית בישראל וגם הוא היה חסר אונים אל מול בעיית המחשב הנדירה שהשפיעה על כל השגרירויות בעולם.

בעשר בבוקר שעון ניו יורק, חמש בערב יום שישי בארץ, היה ברור לנו שזה לא הולך לקרות. בפעם הראשונה ב-21 שנה אני הולך לבטל הופעה של אומן בשל ויזה. אני, מר ויזות עבודה, שמביא לפה עשרות אומנים בשנה ומסדר לכולם ויזות עבודה - כולל אומנים שלא באו דרכי ונגנים ישראלים שחיים בניו יורק, וגם עוזר לאמרגנים חדשים שנתקעו או לא ידעו איך זה עובד - פתאום מוצא את עצמי תקוע בלי פתרון ומבטל סיבוב הופעות.

מרגע זה והילך כל הפוקוס היה על איך לא מאכזבים את מפיקי פסטיבל ישראל בבוסטון שאתניקס היו אמורים להיות האומן המרכזי שלהם. התלחתי לצלצל לכל האומנים שידעתי שיש להם ויזות עבודה בתוקף מטורים קודמים שעשו אצלי לאחרונה. שישי בערב, אנשים בבית שלהם עם המשפחות בארוחת שבת ופתאום אני מגיע עם הבקשה המטורפת הזאת, שאני צריך שהם יעזבו הכל ויגיעו לשדה התעופה בשבת בבוקר. לשמחתי אני מתרגש לדווח שכולם ללא יוצא מן הכלל הסכימו מיד. כמובן שהם חשבו שזה מטורף והזוי אבל אמרו "רק בשבילך אנחנו מוכנים להסכים לדבר כזה" . תוך שעתיים הייתי מסוגל להציג בפני המפיקים בבוסטון שלוש אופציות מדהימות וראויות להיות האומן המרכזי של הפסטיבל שלהם. 

מפיקי הפסטיבל בחרו בלהקת ‘הדג נחש’ ואז התחיל מבצע צבאי ממש שהתנהל בו זמנית בכמה חזיתות. סוכנת הנסיעות שלי, רויטל כרמי, עמלה ללא הפסקה כל הלילה על מנת לשריין לכולם מקום האותה טיסה ואפילו עשתה עבורם כבר את הכרטיסי העליה למטוס. מפיקי הפסטיבל הוציאו הודעות לקהילה על השינוי, דורי מנהל ההפקה שלי שקד על כל הנושאים הטכנים ולא ישן עד שהיה ברור שיש לנו את הציוד הנידרש על מנת לקיים את ההופעה של הדג. אני התעסקתי עם לוגיסטיקה, נסיעות, מלונות, ופיקחתי על הכל. בשבת בבוקר הבנתי שאם דורי לא יסע לבוסטון להכין את הבמה ההופעה לא מתרחשת. הייתי בבעיה כי דורי היה גם המנהל הטכני של הפסטיבל בניו יורק שאותו הפקנו והאומן המרכזי שם היתה ריטה. מיד פניתי ליאיר גורן, איש הסאונד של ריטה, בבקשה שיחליף את דורי כדי שאוכל לשחרר אותו לבוסטון. גורן חבר טוב הבין את המצוקה והתגייס מיד, "כל מה שאתה צריך דיויד".

דורי נסע לבוסטון והכין את הבמה, הדג נחש נחתו ונסעו לבוסטון והגיעו מאוחר בלילה. בבוקר מוקדם לאחר כמה שעות שינה בודדות הם יצאו לסאונד צ'ק שהלך מצויין והכל היה מוכן להופעה הגדולה. ואז לצערנו התחיל גשם בבוסטון שהפך לסופת גשמים מטורפת עם התרעות על שיטפונות. לגשם היינו מוכנים, אבל לכזה דבר לא ומארגני הפסטיבל נאלצו להפסיק אותו ולבטל את ההופעה. הדג נחש נשארו כדי לפגוש ולהצטלם עם כמה מעריצים באולם סמוך למקום האירוע ולאחר מכן נסעו בחזרה לניו יורק על מנת להתארגן לטיסה שלהם חזרה לארץ.

אתם יכולים להגיד שהיה לי כזה ביש מזל בסופשבוע הזה, אבל אני דווקא חושב שאני בר מזל. אני בר מזל שיש לי חברים כאלה טובים ואומנים כאלה טובים ונאמנים שהיו מוכנים לעשות הכל בשביל לעזור. ואני בר מזל שאני מוקף בכל כך הרבה קולגות ועובדים מסורים שלא נחו לרגע עד שהכל היה סגור, ושהם חיים ונושמים את המנטרה של "המופע חייב להתקיים".

אני רוצה להודות לכל אחד ואחד מהאנשים שמקיפים אותי ובמיוחד לחברי הדג נחש שהתגייסו למשימה המטורפת הזאת ולקחו את הכל ברוח טובה בלי להתלונן ובלי לקטר, והיו מוכנים לעשות כל מה שנדרש מהם. אני לעולם אסיר תודה לכולכם, ואוהב אותכם מאוד.