רגב: אדון קוטלר, 61 הח"כים כאן הם בהמות?

התשובה של מירי רגב ל"נאום הבהמות " היא "נאום הדגל". שרת התרבות נאמה אחר הצהריים (ב') במליאת הכנסת, 24 שעות לאחר דבריו המקוממים של השחקן והבמאי עודד קוטלר, ודקות ספורות אחרי שהתעמתה עם השרה גילה גמליאל בקרב צעקות בסיעת הליכוד. 

זהו הנאום המלא:

"הצעת האי-האמון המונחת על שולחן הכנסת היא הכול מלבד תרבות. הצעת האי-האמון הזו שייכת לשיח אחר, לשיח הלא-תרבותי. שיח של ימין ושמאל, שיח של הם ואנחנו, שיח של מרכז ופריפריה, שיח של ערבים ויהודים, של דתיים וחילוניים, של מחרימים ומוחרמים, של אליטות ומנותקים, של מתנשאים ומורמי עם, של מותר ואסור, של הכרעת הרוב וקבלת האחר, של משילות. רק לא תרבות. שיח של דעות חשוכות, של חושך ביטוי וסתימת פיות, של שקר ואמת, של מזרח ומערב. שיח של גזענות וסובלנות, רק לא תרבות. זה שיח של כיכרות העיר. שיח של הצ'חצ'חים, של אספסוף, של מנשקי הקמעות ועכשיו גם בהמות.

"אדון קוטלר, האם 61 חברי הכנסת היושבים כאן הם בהמות גסות או דקות בעיניך? האם עשרות האמנים שמחאו כף לך ולעולם הדימויים שלך סבורים כמוך כי מיליון איש הם לא יותר מאוכלי עשב וקש? האם מדובר באותו קומץ שעמד בכיכר רבין ומחא כפיים לגרבוז או שמא זה אותו קומץ ששמע את דודו טופז מכנה אותנו, אתכם, צ'חצ'חים? על מי בדיוק מדובר ובשם מי אתה מדבר? והאם השיח הזה הוא שיח תרבותי בעיניך? חבריי חברי הכנסת, אני גאה לעמוד כאן כשרת התרבות והספורט של מדינת ישראל, של כולם. גם של אלה שלא בחרו בי. אני אהיה שרה של כולם. היום אנחנו מעמידים את ממשלת ישראל במבחן ראשון של אמון כנסת בנושא תרבות, נושא שנדחק לשולי השיח הציבורי, שיח על עתידה של התרבות בישראל. למי שפקפק אז הנה התרבות נמצאת על סדר יומה של המדינה, יותר משבועיים שלמים בדגש על השבוע האחרון. זהו לבד הישג גדול ומשמעותי עבור התרבות ושוחריה. השאלה האם כדי לעורר שיח תרבותי צריכים לנהל קרב לא תרבותי - על כך נשארתי ללא תשובה.

השרה רגב במליאת הכנסת(צילום: ערוץ הכנסת)

"חבריי, יכולתי לשבת מנגד ולהמתין עד יחלוף זעם. יכולתי לשבת מנגד, לחכות לזרי הפרחים שימלאו את לשכתי עם כניסתי לתפקיד. אבל בחרתי אחרת. בחרתי לצעוק את צעקתם של רבים בעם שאינם יכולים לשאת את העובדה שישנם קולות בתוך הבית שקוראים להחרים קהלים רבים ולהדירם רק בשל מוצאם, מקומם הגיאוגרפי, בגלל צבע עורם או שפת הדיבור שלהם. מדינת ישראל חווה ניסיונות להטיל חרם על המדינה, על ערכיה, על אזרחיה, על כלכלתה ועל תרבותה. אנחנו כמדינה עושים מאמץ בלימה ותקיפה בכל חזית שבה אנחנו נתקלים. ראש הממשלה רק בימים האחרונים הוביל מהלך מדיני חשוב למנוע את הדחת ישראל מפיפ"א ולתת לספורט לנצח. הוא הצליח להוביל מהלך שמנכ"ל אורנג' העולמי הגיע ביום שישי להתנצל בפני אזרחי המדינה על כך שהוא קרא להחרים אותם. הגדילה ועשתה בת הברית שלנו וחוקקה מערכת חוקים שבאו לידי ביטוי בהסכמי סחר עם הגוש האירופי שימנעו חרם ויטילו סנקציות כבדות על מי שיטיל חרם על מדינת ישראל. ראש הממשלה הנחה את ממשלת ישראל לגלות אפס סובלנות כלפי ניסיונות החרם.

"באופן סימבולי-משהו פרשת השבוע 'שלח לך', שאותה קראו המוני בית ישראל בבית הכנסת, עסקה בסוגיית הוצאת דיבת הארץ, הוצאת דיבתה הרעה של הארץ הזו והעונש שבא בעקבותיו. כמה מוציאים דיבתה רעה של הארץ הזו - רבים מהם הם דווקא דייריה, תושביה, אזרחיה, האוכלים מפירותיה לשובע, אך לא יודעים להכיר לה תודה. אני חווה בשבוע האחרון מסע של ניסיון לדה-לגיטימציה מקומץ אנשי רוח ואמנים שלא מוכנים לקבל את אמירתי הברורה - לא אתמוך במוסדות תרבות ששותפים לחרם מבית ולדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל. ועל מה קמה כל המהומה? על שבהחלטה הראשונה שלי כשרת התרבות והספורט הוספתי ולא גרעתי. ביקשתי לבחון את תקצובו של תיאטרון 'אל-מינא' בניהולו של נורמן עיסא. הוא פנה אליי לפני סיפור בקעת הירדן וסימס לי על התיאטרון שלו. חשבתי שהתיאטרון הזה הוא תיאטרון חשוב, תיאטרון שעוסק בדו-קיום, והוריתי למנכ"לית המשרד לבדוק כיצד ניתן לסייע לו כי עד היום הוא לא נתמך על ידי מדינת ישראל, כי חשבתי שדו-קיום זה דבר נכון וחשוב. יום למחרת פורסם בתקשורת שנורמן לא יופיע בבקעת הירדן. רציתי לשמוע אם תיאטרון 'אל-מינא' יופיע בבקעת הירדן, ומרגע שהוא נענה בחיוב לבקשתו של ראש מועצת בקעת הירדן להופיע שם אמרתי זה דו-קיום אמיתי, זה דו-קיום שהגבולות שלו הם לא בתל אביב יפו אלא דו-קיום שאין לו גבולות. זה נכון לתל אביב, לרהט, לבקעת הירדן, לנצרת, לקריית שמונה, ולכן אתמוך ב'אל-מינא'.

"ועל מה קמה המהומה? על כך שממשלת ישראל ואני כנציגתה סברנו כי ממשלה שפויה אינה מבקשת לאבד את עצמה לדעת. ועל מה קמה הצעקה? על כך שביטאנו עמדה ברורה לפיה ממשלת ישראל לא תממן מתקציב התרבות הצגות או מוסדות ואמנים שיחרימו את מדינת ישראל. האם יש בכך פסול מוסרי? האם יש בכך התערבות בחופש הביטוי? וזה המקום לשאול בקול רם וברור האם מדינה יכולה להשאר אדישה לכאבה של משפחה שכולה שאיבדה את בנה החייל משה תמם ז"ל, אותה משפחה הטוענת כי אין זה ראוי שהמדינה תממן את הצגת רוצח בנה, והאם ייתכן שהמדינה תישאר אדישה לכך שתקציבה מממן את פסטיבל ירושלים שבו מוצג סרט על רוצח ראש הממשלה יגאל עמיר? האם אין זה ראוי שמדינה תגדיר מה היא רוצה לממן? אני חושבת ברמה האישית כי אין לסרט כזה מקום בפסטיבל שזוכה למימון ממשלתי. מי שחפץ בז'אנר קולנועי זה שימצא את הסרט ויילך לצפות בו. מדינה לא חייבת לממן סרט או פסטיבל המאפשר לו אכסניה נעימה ונוחה ואולי אף מתן לגיטימציה. אני הנחיתי את צוות משרדי בדגש על הצוות המשרדי לבחון את סוגיית התמיכה בתיאטרון אל-מדיין ובפסטיבל הקולנוע בירושלים. לא נאפשר להפוך כוכבים לא רצח של ראש ממשלה בישראל ולא רצח של חיילים במדינת ישראל.

"לצערי חופש הביטוי הוא חד-סטרי. חופש ביטוי שמור לכאלה שמותר להם ולכאלה שצריכים לשתוק. לשתוק כאשר אלה יורים בתותחי חופש הביטוי שלהם בעוצמת אש גבוהה - והם החטיאו את מטרתם הפעם. אז הנה אני אומרת כאן בקולי - גם דעתי תישמע. גם לי יש דעה. חופש הביטוי והיצירה הם מנשמת אפה של חברה דמוקרטית השוחרת תרבות. חופש הביטוי מוגן וכך יישאר עד אין קץ ימים. עם זאת האם ממשלה מחויבת לממן מכספי משלם המסים הצגות או אמנים העושים במימון זה כקרדום לחפור בו נגד מדינת ישראל? מי שרוצה להוציא את דיבתה של הארץ הזו יעשה זאת בנפרד. לא אממן לו את הקמפיין לכך. השיח כבר אמרתי בשבוע האחרון היה הכול חוץ מתרבות. אבל בכל זאת חשוב לומר כמה מילים על תרבות, בכל זאת התכנסנו כאן לדבר באמת על עתידה של התרבות הישראלית בישראל.

"חשוב לי לומר מעל במת הכנסת הזו שבכוונתי להעלות את תקציב התרבות. תרבות היא גשר לשלום. גשר של דו-קיום. גשר של קצוות המתכנסים למרכז ושומרים על הייחודיות של כל אחד מהקטבים. יש מקום בשיח הרב-תרבותי לכולם. תקציב התרבות הוא מהנמוכים בעולם, ואני מתחייבת לפעול להעלתו למען קידום ערכים חשובים ותמיכה בתרבות לפריפריה, פיתוח תרבות יהודית, פיתוח תרבות במגזר הלא-יהודי". לאחר קריאת ביניים מצד עאידה תומא-סלימאן מהרשימה המשותפת, אמרה רגב: "את צודקת, ותכף אני אפרט. את פשוט כנראה קוראת את מה שכתבתי. ישבתי עם ראשי המחלקה הערבית לראות כיצד להעלות את תקציב התרבות גם למגזר הלא-יהודי, וכן, אני מתכוונת לבחון מחדש את חלוקת המשאבים התקציביים שלנו. אעשה זאת יחד עם צוות משרדי, עם נציגי מוסדות התרבות, אשמע את קולם ובסוף אקבל החלטה על פי המנדט שניתן לי, ניתן לנו כנבחרי ציבור. תרבות לקהלים שעד היום טרם קיבלו העדפה והדגש מגיע גם להם.