שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    מעברים על הסכין: המלצות קריאה

    המונח "מעבר" הניע את מירון ח. איזקסון לכתוב ספר שירה תחת אותו השם, בעקבות הרהורים על מה שבין ובתוך היצירה והחיים. גם הספרים הבאים הסבו לו השראה לכתיבה, בדיוק בגלל המעברים הסמוים והגלויים שבהם

    המונח "מעבר" בשפתנו הוא אחד המונחים המורכבים והמרתקים ביותר. אברהם אבינו הוא העברי הראשון, זה שבא מעבר הירדן ושעומד באמונתו המהפכנית החדשה בעברוֹ האחר של העולם. המילה מעבר כוללת כמובן את הזמן שהיה, זמן עָבַר, אבל התוספת של האות מ', שולחת אותנו ממה שכבר היה למה שממשיך להתקיים הלאה.

     

     

    ולא רק זאת: הפעולה הקובעת ביותר בהמשכו של המין האנושי, ההתעברות, מבוססת על אותיות זהות. כל התעברות יש בה מעבר בין דורות והִיצמדות להמשכם של החיים. ובתוך כך להתעבר פירושו גם לכעוס. לומר לנו שהתרגשות נפשית ויצירתית קשורה תמיד בחלקים דיאלקטיים של ההכרה.

     

    ספרי החדש "מעבר" הוא אפוא תולדה של הרהורים אלה ואחרים אשר עוברים בתוכי במשך שנים רבות, הֵן בהנאה והן בעינוי, הן ביצירה והֵן בחרדה קיומית. השיר הנושא את שם הספר מתאר מהלך נפשי מרתֵק ומפחיד כאחד. הוא נפתח במילים "והפעם התכנסתי לצורך תעופה" ומכאן מפרט כיצד גופי מתקפל ומתרכז כמעט לנקודה אחת, ומהם החלקים בתוכי שמשתפים פעולה עם התהליך הקשה הזה ומהם אלה שמסרבים. 

    קפקא. לא רק ב"גלגול" עוברים ממצב למצב (צילום: Getty Images Imagebank) (צילום: Getty Images Imagebank)
    קפקא. לא רק ב"גלגול" עוברים ממצב למצב(צילום: Getty Images Imagebank)
     

    נדמה לי שחיי מאופיינים בין השאר על-ידי הקושי הרב שלי לבצע מעברים. משהו מאוד חזק בתוכי דורש כמעט תמיד שגם הקשרים הקודמים יישארו וששום מעבר לא יהיה מלא. בשיר ותיק שלי "יצאתי" אני מתאר מעבר ויציאה מבית הורים לביתה של האהובה, כאשר למעשה שום בית לא נעזב, ואפילו לא הגוף של האם. הבן שם לבסוף יוצא מבית הוריו כשמיטת נעוריו על כתפיו. אני מתקשה בחיי לעבור ממצב למצב, וגם נסיעה לארץ אחרת מבלבלת אותי מאוד. ייתכן שהמעבר "הזריז" ביותר שלוֹ זכיתי היה כאשר הפכתי לאבא. לעומת זאת הפנמת הנישואין היתה כרוכה בתהליך ארוך יותר.

     

    מעברים אחרים בחיי קשורים במה שחולף בתוכי מחייהם של אחרים. אני מרבה לקלוט ולהזדהות עם רגשות ומשימות של קרובים יותר וקרובים פחות ומה שבתוכם "עובר" אצלי פעמים רבות באינטנסיביות רבה. במובן זה המעבר בין היותי שלי לבין היותם של אחרים אינו חד. כך גם המעברים שלי בין עיסוקי חיי השונים. הנה חמישה ספרים שמבטאים היטב תחושה זאת:

     

    "המשפט", מאת פרנץ קפקא

    אני חושב ש"המשפט" של קפקא מבטא בחריפות את תחושת המעבר. אומנם סיפורו של קפקא "הגלגול", על גִלגולו של אדם לבעל חיים מבטא את השינוי החריף ביותר ממצב למצב, אבל ביסודו של דבר ב"המשפט" של קפקא כל המעברים נסתמים. שרירות הלב האנושית והחציצה בין "יודע" החוק והמשפט לבין שאר העולם - מוחלטות. כל המעברים נעצרים ולאדם לא נותר אלא להפוך את עצמו לכישלון קבוע חסר כל יכולת לעבור בהצלחה ממצב למצב.

     

    "מורה נבוכים", מאת הרמב"ם

    מעולם שונה לגמרי אציין את ספרו הפילוסופי העצום של הרמב"ם מורה נבוכים. הרמב"ם, גדול הפוסקים וההוגים שלנו, מבצע בספר זה מעבר קסמים בין מה שחשבנו קודם לכן על המפגש בין תורה לפילוסופיה לבין מה שנבין כעת בזכותו. הוא מבצע מהפך מחשבתי בנוגע לתפיסת ייחודו של האדם ומעביר אותו מיצור השבוי בכבלים לעבר אפשרות החופש האמוני וההתנהגותי. זהו מעבר אמיץ ומבריק.

     

    "הרוזן ממונטה כריסטו", מאת אלכסנדר דיומא

    ספר מעבר נוסף מבחינתי הוא ה"רוֹזן ממונטה כריסטו" של אלכסנדר דיומא.

    זה היה ספר הנעורים האהוב עלי ביותר, בין השאר משום שהגיבור מעז לעשות כל מה שאני אפילו לא העזתי לחלום עליו. המעבר החד של הגיבור מאיש חופשי לאסיר מעונה ואחר כך מאיש אבוד לאיש נוקם ולוחם - ריתק אותי. מי שהיה עד לא מזמן קורבן עובר להיות מי שמתיימר להסדיר מחדש את הסדר החברתי. זה מעודד אך גם מפחיד.

     

    "רחובות הנהר", מאת אורי צבי גרינברג

    ספר שיריו של אורי צבי גרינברג "רחובות הנהר" מתייחס לשואת עמנו מידי הגרמנים והעמים באירופה. אצ"ג לא קיבל את המונח שואה, וסבר שבשימושה יש משום הורדת אחריות מהמרצחים, כאילו מדובר בשיטפון או ברעידת אדמה, בעוד שבמציאות היו רוצחים והיו נרצחים.

     

    המתואר שם מתייחס בין השאר למעבר בין חיים למוות ובין קיום לאינות. אין כאן מקרה חד-פעמי אלא ראיה היסטורית כוללת ונדירה בעוצמתה ההכרתית והפיוטית. האירועים הנוראים עוברים להיות תיאורים ספרותיים, בלי שנלקחה מהם נשמתם הנשרפת.

     

    "סיפור חיים", מאת אהרן אפלפלד

    אפלפלד הוא סופר נדיר באיכותו. יש המתווכחים עד כמה אכן "עבר" להיות חלק מהמציאות הישראלית ועד כמה נשאר "שם" באירופה של שלפני המלחמה ובמהלכה. לי אין ספק שאפלפלד מצוי כאן באופן מלא, ושמציאותו כאן כוללת באופן קבוע את המעבר הנמשך שלוֹ כיהודי וכסופר.

    אהרן אפלפלד. בין "כאן" ל"שם" (צילום: עדו פרץ) (צילום: עדו פרץ)
    אהרן אפלפלד. בין "כאן" ל"שם"(צילום: עדו פרץ)

    "בסיפור חיים" הוא מספר על קורותיו, אבל אני מצליח ללמוד עליו דווקא יותר מספריו האחרים. ספר זה בעיני הוא חשיפת המעבר הקבוע והעמוק בחייו בין ילדותו לבגרותו ובין זהותו היהודית המכריעה לגילוייה השונים.

     

    אולי מוזר שאדם "קבוע" כמוני, החושש משינויים מפליגים, עסוק כה הרבה במעברים. המקור לכך יכול להיות כמובן מתנודות המוח הבלתי רגוע שלי, אשר "דואגות" לתחושת מעבר קבועה בהכרתי ובגופי. פעם כתבתי בשירי "משיכת הקצה": "נעים הקצה לקיום ומה מְיראוֹת מידותיו". בקצה יש תמיד מעבר ממקום למקום, אבל צריך גם זהירות שלא למעוד.

     

    ספרו החדש של מירון ח. איזקסון "מעבר", ראה אור לאחרונה בהוצאת "הקיבוץ המאוחד".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: דינה גונה
    מירון ח. איזקסון. מהלך נפשי של "מעבר"
    צילום: דינה גונה
    לאתר ההטבות
    מומלצים