רגב התבלבלה בין חופש הביטוי לחופש הדיבור
כשאדם נמצא בתפקיד ממלכתי הוא אמור להכיל פגיעות כאלה, שלחלוטין איני מצדיק אותן, והוא צריך לומר לעצמו כל הזמן את המשפט שאני אומר לעצמי, בתפקידי כמורה או כמטפל: זה לא אני, זה התפקיד שלי
ביוון, ערש התרבות המערבית בכלל וערש התיאטרון בפרט, חופש הביטוי האמנותי היה ערך מקודש, אפילו לפני ערכי השוויון והחופש. הדמוקרטיה היוונית הייתה אז בחיתוליה ולא הייתה נקייה מפגמים. באותה דמוקרטיה הייתה עדיין עבדות ולנשים לא הייתה זכות בחירה, ובכל זאת, על אף אותם פגמים מוסריים, חופש הביטוי היה ערך נעלה.
בהצגה "ליזיסטרטה" של אריסטופנס, שהוצגה בעיצומה של המלחמה בין אתונה לספרטה, קצה נפשן של הנשים במלחמה. הן טענו שהגברים לא ראויים לנהל את ענייני המדינה, וערכו שביתת מין נגד הגברים הלוחמים עד שיעשו שלום.
ב"נשות טרויה" של אוריפידס, שנכתבה לאחר כיבוש טרויה על ידי אתונה, מראה המחזאי את הסבל של נשות טרויה. הוא לא מפאר את הצבא שלו, אלא את הסבל של האויב המנוצח. אם מחזאי ישראלי היה מתאר בזמן מלחמה כיום את הסבל של הצד השני, היה קוראים לו בוגד.
שרת התרבות אמרה שיש חופש ביטוי, אבל אין חופש מימון. דבריה מדגישים את חוסר ההבנה בתפקיד האמנות. אמנות עולה כסף. לא ניתן ליצור אמנות, כמו למשל תיאטרון, לא מימון המדינה. היא כנראה התבלבלה בין חופש הביטוי לחופש הדיבור. דיבור לא עולה כסף. אתה יכול לומר כאוות נפשך ואינך תלוי במימון. הפקת תיאטרון, לעומת זאת, עולה סכומים גדולים ששום אמן או קבוצה לא יכולים להוציא אותם מכיסם.
השרה גם אמרה שלא תרשה לפגוע בתדמית המדינה וצה"ל. תדמית היא השטח שלנו.
תפקידינו, כמו שהמלט אומר, להציב מראה בפני החברה. לפעמים זו מראה ישרה, כמו במחזה ריאליסטי, ולפעמים מראה עקומה כמו בקומדיה ובסאטירה. אבל בואו לא נתבלבל. זו סך הכול מראה, ולכן קראתי לשרה שלא לשבור את המראה. אנחנו לא פוגעים בלגיטימציה של המדינה. אנחנו גם לא יכולים. לעומת זה היא פוגעת בלגיטימציה של האמנות, שתפקידה לבקר את השלטון וכל אותם פגמים מוסריים, שמשתקפים במראה הזאת.
אני חושב שמאז שבוטלה הצנזורה, לפני 24 שנים, לא הייתה סערה תרבותית כזאת. אני לא קורא לה מלחמת תרבות, אלא מלחמת תרבות באי תרבות. אני חושב שנאמרו על ידי השרה דברים מאוד לא ראויים, ונאמרו דברים לא ראויים גם על ידי אמנים שונים.
אבל יש להבדיל בין מילה או משפט לא ראוי שאמר אמן פרטי זה או אחר, שמייצג רק את עצמו, לעומת מילים מתלהמות שאומרת שרה, שהיא בתפקיד ממלכתי. כשאדם נמצא בתפקיד ממלכתי הוא אמור להכיל פגיעות כאלה, שלחלוטין איני מצדיק אותן, והוא צריך לומר לעצמו כל הזמן את המשפט שאני אומר לעצמי, בתפקידי כמורה או כמטפל: זה לא אני, זה התפקיד שלי.
חנן שניר הוא במאי תיאטרון, שזכה בסוף השבוע בפרס במאי השנה ובפרס על מפעל חיים מטעם האקדמיה לתיאטרון.
לפנייה לכתב/ת 
