שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    איתי טיראן: "הכי קל להיטפל לאמנים"
    ההפקה המחודשת של "אופרה בגרוש", שתעלה בתיאטרון הקאמרי יצאה לדרך. המנהל האמנותי עמרי ניצן: "משל חריף על חברה שבה שוטרים לוקחים שוחד בלי למצמץ". איתי טיראן, המגלם את מקי סכינאי, לא יכול להתעלם מסערת התרבות האחרונה: "עכשיו נגמרו ההסתרות. המחשכים גלויים"

    גם אלה שאינם מכירים את "אופרה בגרוש", מהיצירות החתרניות והבועטות של המחזאי הגרמני ברטולד ברכט, סבירות גבוהה שאת הבלדה על מקי סכינאי, יוכלו לזמזם. זו המוזיקה של קורט וייל והמילים של ברכט, שחברו יחד ליצירה ביקורתית על חברה מעמדית שדוחפת את האדם הפשוט מטה, דורסת והופכת אותו בעל כורחו לפושע. בסוף השבוע תעלה בתיאטרון הקאמרי, הפקה חדשה של "אופרה בגרוש", בבימויו של גלעד קמחי.

     

    מקי סכינאי. איתי טיראן (צילום: אליצור ראובני) (צילום: אליצור ראובני)
    מקי סכינאי. איתי טיראן(צילום: אליצור ראובני)

     

    "זו אלגוריה חריפה לחברה בורגנית שבה האדם השורד הוא המושחת, כיוון שאחרת לא יוכל לשים אוכל על שולחנו", אומר מתוך החזרות מנהלו האמנותי של התיאטרון, עמרי ניצן. "זהו משל חריף שנוגע, מתחכך ומקיש על חברה שבה שוטרים לוקחים שוחד בלי למצמץ וקשרי הון שלטון הם על השולחן, חברה שבה יושר זו תכונה לא מקובלת ואנשים טובים מכונים בוגדים, מלשינים, שקרנים, פושעים. אתה יושב באולם ומבין שמדובר בטקסט משמעותי ומעבר לכך מוזיקה נהדרת".

     

    עלילת המחזה מתרחשת במאה ה-18 בסוהו של לונדון. קבצנים, פושעים ויושבי ביבים הם גיבורי המחזה שנעים בין תאוות בצע ליצר הישרדות. את ג'ונתן פיצ'ם, מנהל "יד לפושט יד", חנות לממכר אביזרים הכרחיים לקבצן המתחיל, מגלם בהפקה החדשה גדי יגיל. איתי טיראן בתפקיד מקי סכינאי, הוא רוצח אכזר שמפקד על כנופיית שודדים וילנה ירלובה - ג'ני הזונה, אהבה ישנה שכמעט והביאה אותו לחבל התלייה. מירב שירום בתפקיד פולי היפה, בתו של פיצ'ם שעוברת את הקווים ונישאת למקי. ויש גם את מפקד משטרת לונדון, שמחה ברבירו.

     

    אופרה בגרוש. משל חריף (צילום: אליצור ראובני) (צילום: אליצור ראובני)
    אופרה בגרוש. משל חריף(צילום: אליצור ראובני)

     

    "זה טקסט שמגרה לעבוד איתו כי מדובר בחומר לא מובן מאליו", אומר טיראן: "המבנה הדרמטורגי לא רגיל, יש סצנות חסרות או לפעמים אפילו חד מימדיות, זה אתגר לייצר סגנון או שפה לחומר הזה שמצד אחד הוא חד ועמוק ובו בזמן בידורי. אין אלגוריה, אין מטפורה, יש הרחקת עדות כי עד שהאמת פורצת ניתנים לך, הצופה, כמה רגעי חסד. שלא תרגיש מאוים, תתבדר קצת ואז תחשוב. זו יצירה חריפה ומאד רלבנטית".

     

    בשנת 1952 כשהאופרה של ניו יורק הכריזה כי בכוונתה להעלות את "אופרה בגרוש" בניצוחו של לנרד ברנשטיין, עורר הדבר סערה בקרב מפלגות הימין

    בארה"ב. "כפי שרובנו יודעים, ברכט היה שייך לשוליים של השמאל הקומוניסטי וכיום הפך ממש לאפיפיור של התיאטרון במזרח גרמניה", נכתב במאמר דעה שפרסם אחד מעיתוני הימין שציין כי גם וייל והמעבד האמריקני של היצירה, בליצשטיין, נגועים בשמאלנות. "אין לי התנגדות עקרונית לכך. אני רק לא מבין מדוע מוסד שחלקו הגדול מקבל מימון ציבורי, צריך להשאיל את עצמו לסוג כזה של תעמולה, אם מטרתו העיקרית היא להביא הארה אמנותית לתושבי ניו יורק. יש מספיק אופרות בנות זמננו טובות לא פחות, שאינן נגועות בסטיגמות פוליטיות דוחות". הנהלת בית האופרה דאז הודיעה בעקבות הדברים על דחיית ההפקה בשל מה שהוגדר כבעיות תקציב. ברנשטיין עם זאת, ארגן באותה השנה ביצוע קונצרטנטי של היצירה בפסטיבל המוזיקה של ברנדייס.

     

    אופרה בגרוש. בהשתתפות גדי יגיל, איתי טיראן, בת אל פאפורה ועוד (צילום: אליצור ראובני) (צילום: אליצור ראובני)
    אופרה בגרוש. בהשתתפות גדי יגיל, איתי טיראן, בת אל פאפורה ועוד(צילום: אליצור ראובני)
     

     

    טיראן, שמעולם לא הסתיר את דעותיו הפוליטיות, אומר בהקשר לזה: "כל אחד מאתנו יודע איפה הוא חי. אפשר להגיד כל מיני דברים בנוגע לשרת התרבות החדשה אבל לפחות אצלה הדברים מונחים על השולחן ולא חבויים. התחפושת הפסבדו ליברלית של לימור לבנת נועדה לגרום לנו לחשוב שאנחנו חיים בחברה מתוקנת, עכשיו נגמרו ההסתרות. המחשכים גלויים. שרת התרבות עומדת ואומרת את דעותיה, מצהירה על כוונותיה בלי העמדות פנים. תרבות לא מעניינת אותה, היא פה כדי לגזור קופון פוליטי, לרצות באופן פופוליסטי ציני את מרכז הליכוד. מי שמשלם את המחיר, בינתיים וזה לא מפתיע, הם אלו שקל להיטפל אליהם, אנשים שהופכים אותם לגייס חמישי".

     

    מק של טיראן, דמות חלקלקה ושחצנית, יוצרת לדבריו עולם תחתון מקביל לאלה שהודרו מהמרחב הציבורי. "המחאה שלו כלפי הבורגנות היא בנייה של עולם הגמוני עם היררכיות ושכבות אריסטוקרטיות. הוא חושב שהוא אריסטוקרט ומצפה שגם הסובבים אותו ינהגו בהתאם. איכשהו הכל מתחרבן לו. מקי מאמין שאפשר לרצוח בסטייל ויש בזה, אני חושב, קריצה לפאשיזם. במילים אחרות אתה לא חייב לגדול בשכונת מצוקה כדי לתת לרוע שבך לפרוץ".

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אליצור ראובני
    אופרה בגרוש. מהשבוע בקאמרי
    צילום: אליצור ראובני
    לאתר ההטבות
    מומלצים