"רצו לי סרטים בראש, ידעתי שבני נהג נגמ"ש ולא זיהו את הגופות מסג'עייה"

זה היה הלילה הארוך ביותר בחייו של סגן אלוף ד"ר יונתן: 20 ביולי בשנה שעברה, 2:00 לפנות בוקר, חטיבת גולני הוטלה למערכה ונכנסה לכבוש את סג'עייה, היעד החמאסי הקשוח ביותר עבור כוחות צה"ל במבצע צוק איתן. הרמקולים של מכשירי הקשר בחמ"ל הפינוי הרפואי בצפון הרצועה מדווחים על נגמ"ש שנפגע, שבעה הרדופים (הרוגים) וכמה פרחים (פצועים) בגדוד 13 של גולני. לבו של ד"ר יונתן, מפקד החמ"ל, מחסיר פעימה: זה הגדוד שבו משרת בנו, סמל ראשון אחיעד.

"לא ידעתי בדיוק מה הוא עושה ואיפה הוא נמצא, זכרתי רק שבני נהג נגמ"ש", משחזר לראשונה ד"ר יונתן, שפיקד על פינוי החיילים שנפגעו בצפון הרצועה ובגזרת סג'עייה בפרט, בשיחה עם ynet. "מתחילים לרוץ לי כל מיני סרטים בראש. אחי מייקל, מפקד טנק, נהרג מחדירת מחבלים ברמת הגולן ב-1975 וכך הזיכרון הזה עולה לי שוב לראש. כולם בחמ"ל יודעים שיש לי בן בגדוד 13, הם עושים בדיקות ברשימות הנפגעים ואומרים לי שהוא לא ברשימה. תוך שעתיים-שלוש, בתקריות נוספות בגזרה של גולני, הגענו כבר ל-13 הרוגים בגדוד 13, ואני לא יודע אם בני למטה או למעלה".  

ד"ר יונתן עם בנו אחיעד. נקרא על שם האח שנפל בגולן(צילום: דובר צה"ל)

בזמן הזה ד"ר יונתן עושה מאמץ-על כדי לשמור על קור רוח ולמיין את הפצועים שזורמים מהרצועה לגדר - מי להמשך טיפול בשטח ואז פינוי, מי באמבולנס לבית החולים ומי חייב פינוי מיידי במסוק. אף אחד מהפצועים אינו בנו, והעובדה שחלק מההרוגים אינם מזוהים בגלל הפגיעה הקשה בהם הופכת את הלילה השחור של ד"ר יונתן לסיוט מותח ומתמשך.

"לפני המבצע היו לנו כבר כרטיסי טיסה לטיול משפחתי בארצות הברית. אשתי כבר הייתה שם עם שני הילדים הקטנים וסיכמנו שהם ייסעו ואני, בני ובתי הקטנה שנמצאת בשנת שירות בדימונה, נצטרף אליהם מתוך הנחה שהמבצע ייגמר מהר. באותם רגעים הייתי במצב שאני לא יודע מה להגיד לאשתי ופחדתי שהשמועות או שמות ההרוגים יגיעו בוואטסאפ לבתי. ב-4:00 לפנות בוקר הרמתי טלפון לאשתי ואמרתי לה: 'יש הרבה נפגעים בגדוד של הבן שלנו ואיני יודע מה איתו, הוא בפנים בלי הטלפון הנייד'. היא זו שהרגיעה אותי משם".

הדקות הפכו לשעות, השחר הפך לדמדומי הבוקר ואת עמודי העשן מעל סג'עייה המופגזת ניתן היה לראות בבירור עוד לפני שהשמש זרחה. "ניגשתי לרב הצבאי שאחראי על זיהוי החללים בשטח, ובאור ראשון אמרתי לו שאני רוצה להיות שם כאשר יוציאו את הגופות. הוא סירב ואני התעקשתי, אבל בסוף החללים הוצאו מנקודה אחרת. עשיתי סטטיסטיקות בראש, חישובים מהו הסיכוי שבני נמצא בין החללים, והגעתי למסקנה שיש שמונה הרוגים וייתכן שהוא ביניהם. ניגשתי לקב"ן של גולני וביקשתי שיברר מידע, אבל גם לו לא הייתה תשובה". 

תקיפה של צה"ל בשכונת סג'עייה במבצע צוק איתן(צילום: EPA)

על ד"ר יונתן עברו עוד כמה שעות של חרדה ואי ודאות: "בסביבות 7:00 בבוקר נסעתי במהירות לאסוף את בתי מדימונה כדי שאהיה לצידה. כעבור כמה שעות חזרתי לשטח וראיתי שעדיין מתקשים לזהות את החללים מהנגמ"ש. בסביבות 14:00 אני מקבל טלפון ועל הקו נמצא הבן שלי שאומר לי 'אבא, אני בסדר. פיניתי וחילצתי את הפצועים בנגמ"ש שלי'. הייתה הרבה התרגשות באותה שיחה, עצב על מי שלא שרד את הלילה ומצד שני הקלה גדולה". 

התרגיל של חיל הרפואה שהתקיים בפיקוד דרום(צילום: דובר צה"ל)

המלחמה נמשכה, יונתן המשיך לטפל בפצועים שהמשיכו לזרום מעזה, ובנו המשיך להילחם בחמאס, כמה מאות מטרים מאביו בקו אווירי. כיום אחיעד, שנקרא כך לזכר דודו שנפל בגולן, נמצא בחופשת שחרור. שני אחיו הקטנים, תלמידי כיתה י' וי"ב, רוצים וצפויים גם הם לשרת בגולני כמו האח הבכור וכמו אביהם. "אם אקבל שוב צו 8 אתייצב בלי להסס", אומר ד"ר יונתן. "אני מחויב לרעיון של העם והארץ. עשיתי כבר הסכם עם אלוהים – 'לקחת לי כבר אחד, זה מספיק'".

מתכוננים לסיבוב הבא

ד"ר יונתן, כמו חבריו ליחידת הרפואה של פיקוד הדרום, מעריכים שזה

רק עניין של זמן עד שיהיה סבב נוסף מול חמאס בעזה. במסגרת תרגיל גדול שנערך לפני כשבוע באוגדת עזה תורגלו שוב התרחישים עליהם אחראי ד"ר יונתן בשעת חירום – פינוי ומיון מהיר ויעיל של חיילים פצועים מעזה. מאות חיילי מילואים תרגלו מצבים של פינוי תחת אש.

"את כל הנפגעים מעזה במבצע צוק איתן חילצנו בזמנים מהירים, תוך פחות משעת הזהב שקבענו לעצמנו, אבל יש עוד מה להשתפר", אמר ל-ynet קצין הרפואה של פיקוד הדרום, אל"מ ד"ר רם שגיא. "אנו נערכים לכמה אירועים רבי נפגעים (אר"ן) שיתרחשו במקביל עם עשרות נפגעים, ויחייבו אותנו לרמת פיקוד ושליטה גבוהה כדי שנציל חיים. אין מצב שפצוע יחכה לאמבולנס או למסוק – רק ההיפך צריך לקרות". קצין הרפואה של החטיבה הצפונית באוגדת עזה, סרן נתנאל: "היום אנחנו יכולים להשתלט על שמונה אירועים רבי נפגעים במקביל, ומתאמנים להגיע עד 11- 12 אירועים".

בפיקוד דרום ערכו תרגול גם לצוותי רפואה נפשית שמעניקים סיוע נפשי ראשוני בשטח לחיילים עם חשד להלם קרב, במטרה להחזירם בהקדם לשטח ולא לפנותם לבית חולים.