שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    ג'סי היוז: "מוזיקאי הוא חתיכת חרא שקרן"

    מנהיג איגלז אוף דת' מטאל ג'סי היוז, בכלל רצה להיות עיתונאי. אבל אז, בגיל 30, "הרוקנ'רול התערב". לקראת הופעתם בישראל, מספר המוזיקאי והכומר המוסמך על הריב המתוקשר עם אקסל רוז ("הוא חתיכת חרא"), על חבר הילדות ואיש קווינז אוף דה סטון אייג' ג'וש הומי, עמו הקים את הלהקה ("הוא הבוס, בריונים מפחדים ממנו") וגם על הדיבוק שמשתלט ברגע העלייה לבמה

    משלל האקטים החו"לים שיפקדו את מחוזותינו הקיץ, אני חייב להודות שאיגלז אוף דת' מטאל הם כנראה המעניינים והכיפיים ביותר. יסלחו לי שלל ההרכבים היפים והנכונים להרגע, אבל דווקא האיגלז - במהות ובאופן שבו הם מציגים את עצמם באלבומים, בקליפים ובראיונות ההזויים שהם מעניקים (לבובות פרווה וולגריות, למשל) מביאים מעבר למוזיקה שלהם משהו שקצת אבד בתעשיית המוזיקה וברוקנ'רול בפרט.

      

    אם אתם צריכים לראות רק הופעה אחת הקיץ. היוז בפעולה (צילום: יח"צ) (צילום: יח
    אם אתם צריכים לראות רק הופעה אחת הקיץ. היוז בפעולה(צילום: יח"צ)

    קוראים לזה אופי, ולג'סי היוז, מנהיג ההרכב לצד איש קווינז אוף דה סטון אייג', ג'וש הומי (שלמרבה הצער לא יגיע לארץ עם ההרכב) - יש כמויות בריאות ממנו. הוא פרובקטיבי אבל הגיוני, מת לבקר את ישראל אחרי שצפה בסרטוני יוטיוב מהופעות וחושב שאנחנו קהל מטורף. התובנות שלו לא פופולריות או מנוסחות בעידון, אבל יש בהן לא מעט היגיון - גם אם הן עטופות במצע קללות ושפה בוטה של יורד ים ממוצע. חשוב מכל, היוז פתוח, מעניין וקומוניקטיבי יותר מכל חבר להקת באזז שמגזין פיצ'פורק מכתיר כדבר הבא בדיוק עד השבוע הבא. חלום רטוב של כל מראיין בעצם, ובתור בוגר לימודי עיתונות - היוז מבין משהו בזה.

     

    מצחיק שיכולת להיות עיתונאי. בסוף יוצא שאתה בצד של האויב.

     

    "אני לא רואה זאת ככה. אני יודע שהרבה מוזיקאים מסתכלים על עיתונאים בתור האויב, אבל בוא נהיה כנים: לדעתי, הסיבה שהמון עיתונאים מקבלים ממוזיקאים יחס כזה היא כי המוזיקאי הוא לרוב חתיכת חרא שקרן שיש לו הרבה להסתיר. זו המציאות העגומה שלנו. עבורי, העיתונאי הוא אחד החלקים הכי חשובים בכל הסיפור כי הוא עוזר לנו לספר את הסיפור שלנו. הם קריטיים, והם גם צריכים לעבור איזה תהליך כדי להרוויח את המשבצת שהם נמצאים בה. זה ראוי לקצת כבוד, זה לא ראוי לחוסר כבוד משפיל עד למצב של עוינות, זה מגעיל. זה פשוט טעם רע ואמא שלי לא חינכה אותי להיות ככה".

     

    אז למה בעצם לא נהיית עיתונאי?

     

    "הרוקנר'ול התערב, ידידי. בשלב מסוים בחיי התגרשתי וזה ממש הרס את עולמי ושלח אותי למסלול שאני נמצא בו. רוקנ'רול עבורי הוא כמו להיות איש זאב כל חיי, ולא לראות את הירח המלא עד שהייתי בן 30 (היוז בן ה-42 החל לעשות מוזיקה רק לפני 12 שנה. ע.פ)".

      

    ואז הרוקנ'רול התערב. "I Want You So Hard"

     

    זה כמעט לא מסתדר עם העובדה שאתה גם כומר מוסמך.

     

    "כן, אני יכול להבין למה אתה אומר את זה. אני מניח שהמון אנשים הופכים כמרים כדי להשיא אנשים והם הופכים את זה לבדיחה גדולה. אני לא חושב שדת היא בדיחה. אני מאמין שיש אלוהים ואני מאמין שהוא ברא אותנו. אני לא יכול לדמיין שום תאוריה אחרת. אנשים מאמינים בקסם, באבולוציה - הכל אותו חרא. אני מאמין בבחור הקסום הזה. אני יודע שלצד מה שאני עושה ברוקנ'רול זה נראה כמו דיכוטומיה. אני מניח שכל הסיבה שבגללה הלכתי למסלול הכמורה היא בגלל שאלוהים רצה שאעשה זאת, אני מניח. זו הדרך שלי להרגיש כאילו יש לי לפחות סיכוי להגיע לגן עדן".

     

    במה מתבטאת הכמורה שלך בעצם?

     

    "אני למעשה מספק שורה שלמה של שירותי ייעוץ אמיתיים. יש בערך שלושה זוגות שאני מייעץ להם באופן קבוע וקהילה של 30 אנשים שאני הכומר והמטיף שלהם. אני לוקח את זה מאוד ברצינות. לקחתי בחשבון שאף אחד לא הרס נישואין בכמויות שאני הרסתי, כי אני חרמן בנזונה, אז אתה יודע - אני יודע הכי טוב איך לתקן אותם".

     

    מלפני שבועיים זוגות חד מיניים בכל ארצות הברית יכולים לבוא בברית הנישואין. היית משיא זוג גייז או מייעץ להם?

     

    "עניין הנישואים החד מיניים זה מסך עשן, זה לא עניין אמיתי ואני מתנגד לכך שזה נדחף לגרון שלנו בצורה כזו. אני בחיים לא הייתי משיא זוג הומואים. זה לא העניין, זה חוזה אזרחי. לא באמת אכפת לי מי מתחתן, לעולם יש דברים טובים יותר לדאוג להם מאשר אם בחור צריך להשיג תעודה כדי להינשא לבן הזוג שלו. זה מפגר בעיני. אני אוהב הומואים, ואני לא רוצה לתת את הרושם המוטעה. אמא שלי היתה אם חד הורית, לא היה לי אב, והיא דאגה שיהיו בחיי מודלים גבריים חזקים והגונים ורבים מהם היו הומואים. זו האמת. אני אוהב את הקהילה ההומוסקסואלית, בנאדם. גדלתי בפאלם פאקינג ספרינגס, למען השם".

     

    מטיף, יועץ נישואין ובנזונה חרמן (צילום: Chapman Baehler) (צילום: Chapman Baehler)
    מטיף, יועץ נישואין ובנזונה חרמן(צילום: Chapman Baehler)

    היוז, כפי שכבר הבנתם, הוא לא האדם לפנות אליו כדי לקבל תשובה פוליטקלי קורקטית. למעשה, הוא בכלל לא צריך להיות כזה. הדת שלו דוגלת ב"נו בולשיט" וזו גישה שהוא למד מהומי, חברו מזה 30 שנה והאיש עמו הקליט כבר שלושה אלבומים. הרביעי יראה אור בסתיו הקרוב. השניים הקימו את איגלז אוף דת' מטאל ב-1998, ששמה הוא שילוב בין להקת האיגלז לבין ז'אנר הדת' מטאל - שאין להם באמת כל קשר מוזיקלי אליו.

     

    היה זה לא הרבה אחרי שהומי הקים את קווינז אוף דה סטון אייג'. רצה הגורל ודווקא ההרכב השני הפך לאחד מענקיות הרוק העולמי, אבל הומי והיוז לא מתייחסים ל"איגלז" בשום פנים כפרויקט צד. הומי אף טוען בתוקף כי הוא חבר בשתי להקות וחווה "סכיזופרניה מוזיקלית".

     

    באלבומים שהם ממשיכים להוציא מדי מספר שנים מתארחים שמות כמו דייב גרוהל, מארק לאנגן, טיילור הוקינס ורבים אחרים. הקליפים מושקעים ומצחיקים וההופעות, לצד היותן חגיגה גדולה, מושכות אליהן גם ענקי רוק נוספים, שמעריכים את הכנות והמסירות של אחד מהרכבי הגיטרות הפרועים האחרונים. ולחשוב שהכל התחיל כשהשניים היו בני 12, תלמידים בבית ספר בפאלם דאזרט בקליפורניה.

     

    סכיזופרניה מוזיקלית. הסינגל החדש "Complexity"

     

    האגדה מספרת שג'וש הציל אותך מבריונים שהיו נטפלים אליך בבית הספר.

     

    "אחד מהדברים הנהדרים והמיוחדים לגביו הוא שג'וש הוא מהאנשים שבריונים רוצים להתרחק מהם באופן טבעי. הוא בן אדם כזה שכשבריונים מציקים למישהו והוא עובר ליד - הם יפסיקו. מסוג האנשים שאמא שלך ממש מחבבת בפעם הראשונה שהיא פוגשת אותם. אז הציקו לי בבית הספר והוא טיפל בזה, אבל מעבר לזה גם היינו שני הג'ינג'ים היחידים בכל העיר המזוינת, היה לנו טעם דומה במוזיקה, טמפרמנט דומה וצחקנו ביחד על אותם הדברים".

     

    העובדה שאתה זה שמוביל את הלהקה כשג'וש עסוק עם QOTSA נוחה לך יותר?

     

    "לשמחתי, אף פעם לא היתה לנו בעיה להבין את המציאות וללמוד מה שנדרש מאיתנו כדי לעשות את העבודה. כפרויקט צד בחיים לא נשרוד, אבל ללהקה כלהקה יש לה סיכוי, אתה מבין? כך אנחנו מסתכלים על זה. אני הבוס אבל ג'וש הוא האובר-בוס. אני רק סגן שמנהל את המחלקה שלו. הלהקה הזו מיוחדת בשבילי כי אנחנו החברים הכי טובים".

     

    לא מסוג האנשים שכדאי להתעסק איתם. ג'וש הומי (צילום: טל אטרקצי) (צילום: טל אטרקצי)
    לא מסוג האנשים שכדאי להתעסק איתם. ג'וש הומי(צילום: טל אטרקצי)
     

     

    דייב גרוהל אמר לפני כמה שנים בראיון שהבעיה של הרוק היום היא שכמעט אין בו דמויות צבעוניות וגדולות מהחיים. נראה לי שדווקא אתם עוד מייצגים רוח כזו. אתה מסכים עם הקביעה הזו?

     

    "אני מקווה שזה נכון, כי זו המטרה שלנו. כשאתה מאמין אמיתי בדבר ואתה נהיה אחוז דיבוק - זה באמת הופך להיות גדול מהחיים. אני יכול להבטיח לך שאחז בי דיבוק פעמים רבות על הבמה. לגבי המחסור בדמויות - פגעת בול בנקודה. יש כרגע בעיה של מחסור באינטגריטי, חוסר כנות, חוסר אחריות, תחושת זכאות דוחה, עיסוק מוגזם בטכנולוגיה וסגידה לה וחוסר כבוד לחוכמה ולמסורת. כל הדברים האלה מייצגים את הדור הזה וזה ביזיון. אני אכן מאמין שיש העדר אופי, ולא רק אופי - אלא אופי טוב, איכות אמיתית. יש כל כך הרבה פורנו ילדים בתעשייה הזו, אתה מבין כמה זה דפוק? אני בטוח שזה קשור איכשהו ללהיות חלאה". 

     

    נשמע שיש לך הרבה ביקורת על התעשייה שאתה פועל בה.

     

    "לנצח אהיה אסיר תודה לג'וש על הדוגמה שהוא נותן ועל חוסר היכולת שלו להתפשר או לשתף פעולה בכלל עם חארות או שקרנים,וזה אפשר לכך שאני לעולם לא אצטרך להיות לא כנה. בזכות זה נמנעתי מהסיאוב הכללי שנראה שנגע בכולם בתעשיית המוזיקה. אני אסיר תודה על כך. אף פעם לא הייתי צריך לשקר, לא הייתי צריך לשבור את המילה שלי, לדקור בגב כדי לקדם את הקריירה שלי. הייתי מאוד בר מזל מהבחינה הזו. אני לא באמת שופט את האנשים שצריכים לעשות דברים כאלה, אני פשוט עצוב בשבילם".

     

    "לנצח אהיה אסיר תודה לג'וש על חוסר היכולת שלו לשתף פעולה עם חארות ושקרנים" (צילום: Chapman Baehler) (צילום: Chapman Baehler)
    "לנצח אהיה אסיר תודה לג'וש על חוסר היכולת שלו לשתף פעולה עם חארות ושקרנים"(צילום: Chapman Baehler)

    זה קצת מזכיר לי את הדיס שהיה לכם פעם עם גאנז אנד רוזס, כשחיממתם אותם ואקסל קילל אתכם על הבמה. מה קרה שם באמת?

     

    "כן, יחס כזה מחתיכת אידיוט שכזה - זה דבר טוב. אמא שלי לימדה אותי את זה. יצאנו איתם לטור והוא כינה אותנו 'Pigeons Of Shit Metal' (יונים של חרא מטאל. ע.פ) ופיטר אותנו. ביום למחרת דייב גרוהל בא ואמר לי 'לקבל את חוסר האישור של אקסל רוז זה כמו להיות מוכתר על ידי המלכה'. זה היה אדיר, ממש נפלא, ומאז תמיד הסתכלתי על זה ככה. אם היה לי על הקיר מכתב ממוסגר מאדולף היטלר שאומר 'אני שונא אותך ג'סי היוז!' זה היה יכול להיות פאקינג אדיר, כן! אתה רוצה שהמניאק ישנא אותך. הסתכלתי על זה בתור פרס, לא בתור משהו רע".

     

    וגם הוצאתם חולצה עם העלבון ככיתוב. למה אתה חושב שהוא לא אהב אתכם?

     

    "אקסל רוז הוא חתיכת מטורף שלא עומד במילה שלו. הוא חתיכת חרא, אתה מבין? אז אני רוצה שהוא לא יחבב אותי אני רוצה שהוא יספר לכל העולם שהוא לא מחבב אותי. אבל בשלב הזה הם כבר לא ממש היו גאנז אנד רוזס אלא יותר 'GNR', חברי ההרכב המקורי כבר לא נשארו שם. הם היו להקה אדירה, דאף מקג'ן (בסיסט גאנז אנד רוזס המקורי. ע.פ), הוא אחד האנשים היותר טובים שאי פעם פגשתי בעסק הזה".

     

    לא חברים של אקסל. "I Got a Feelin (Just Nineteen)"

     

    הבנתי שהוא בא לראות אתכם מופיעים בלונדון לפני שבועיים.

     

    "זה היה אדיר. גם איגי פופ היה שם. זה הגיע למצב בו הייתי צריך להפסיק להסתכל ליציע בו הם ישבו, כי בכל פעם שהסתכלתי שכחתי מה ניגנתי וזה הפחיד אותי. אז הצבתי לעצמי מחסום ויזואלי בראש כדי שלא אסתכל על הנקודה הזו באולם. זה היה מפחיד".

     

    נראה לי שהפחד האמיתי של ההפקה בישראל היא שאנשים יחשבו שאתם באמת להקת דת' מטאל. אתם נתקלים בזה הרבה?

     

    "בגלל זה קיצרנו את השם באלבום החדש ל-EODM, אתה גם מוזמן להשתמש בשם הזה. אנחנו מנגנים רוקנ'רול ישן וטוב. אנחנו למעשה החבר'ה הכי מתוקים בעולם ואנחנו אוהבים את האמהות שלנו".

     

     

    איגלז אוף דת' מטאל יופיעו ב-12 ביולי במועדון הבארבי בתל אביב. מופע פותח: קין והבל 90210.

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Chapman Baehler
    ג'סי היוז. מכוכבי הרוק האחרונים
    צילום: Chapman Baehler
    לאתר ההטבות
    מומלצים