הקבוצה של המדינה / פלג בחמישי

הנישומים

מכבי מרוויחה, המדינה מפסידה

את הסיפור המורכב הזה כדאי לפתוח דווקא עם הסחורה עצמה. ג'ורדן פרמאר הוא בן לאם יהודייה, שזכאי לאזרחות ישראלית גם בלי קשר לעובדה שאביו החורג גר פעם בת"א. ב־2011 שיחק במכבי, בגלל השביתה ב־NBA, ועזב איך שהסתיימה. מניעים ציוניים בוודאי לא היו כאן. כשאיגוד הכדורסל לחץ שישחק בנבחרת, פרמאר לא ספר אותם. בטורקיה, שם שיחק בעונה שעברה, הוא דווקא רצה לשחק בנבחרת.

(איור: אופיר בגון)

"אני אמריקאי, לא ישראלי", הצהיר באחד הראיונות. ציטוט שב"קבוצה של המדינה" בטח לא אהבו. במיוחד אחרי סיפור המרמרה. אבל עכשיו הטורקים ויתרו עליו, ופרמאר חוזר. בראיון לאתר הרשמי של מכבי הוא אפילו אמר בהתרגשות: "אני כבר לא יכול לחכות לרגע בו אחזור למקום שהוא עבורי כמו בית - מדינת ישראל".

במכבי היו בדילמה. מצד אחד אפשר להשתמש ביהודי היקר כישראלי, מה שיפנה מקום לעוד זר ויגדיל את האפשרויות בליגה שלנו. לוקחים אמריקאי, ועושים מארס טורקי לחוק הרוסי. הבעיה שעל ישראלי משלמים קרוב ל־50 אחוז מס ועל זר 25 בלבד. והפתרון: רושמים אותו כישראלי ולשלטונות המס מודיעים שמדובר בתושב חוץ, שמרכז חייו בחו"ל. מי אמר שאי־אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה? זה גם הזמן לשיר: על המסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים.

ג'ורדן פרמאר(צילום: מור שאולי)

הדבר הזה, חובה להדגיש, חוקי לחלוטין. פרמאר חתם בינתיים על חוזה לשנה, ובאותה מידה מכבי יכולה הייתה לספר שהגיע לתקופת הסתגלות ומי יודע, אולי בסופו של תהליך יעשה עלייה. ועדיין, מבחינה מוסרית ואתית, משהו כאן מריח לא טוב. אם אתם רושמים אותו כישראלי, למה שתשלמו עליו מס כזר? הקבוצה של המדינה תרוויח, קופת המדינה תפסיד.

התרגיל הזה היה מתקבל אולי בהבנה אילו היה עושה אותו סתם אזרח מן השורה. לא כשהוא בא מצידם של חתן פרס ישראל שמעון מזרחי והפטריוט הנלהב דייויד פדרמן. ההוא שהכריז לא מזמן: "הייתי מעדיף להפסיד עוד שבעה או עשרה משחקי ליגה בעונה, כדי לגדל במכבי ישראלים". אבל להפסיד מאות אלפי דולרים כדי לגדל ישראלים - קצת יותר קשה לו.

שמעון מזרחי(צילום: יובל חן)

המאוס

שגיא לא הספיק להגיד

קיץ, חם, שתיים בלילה. אנשים שצריכים לקום בבוקר לעבודה, רוצים בסך הכל לנקות קצת את הראש עם גמר הקופה אמריקה. למי יש כוח עכשיו לניפוח מוח, לטרוניות, לנזיפות? ואז הם פותחים טלוויזיה ומקבלים פרשן טרחן ושחצן, שלא סותם את הפה ומלמד את גדולי המאמנים והשחקנים כיצד צריך לשחק. כאילו שולחיו ישבו וחשבו: איך נבריח את הצופים?

ממש במקביל משודר בערוץ האירופאי מונדיאל הנשים. שדר ופרשנית נעימים מלווים את התמונה כמעט בלי שירגישו אותם, בלי להתלהם, בלי לנזוף, בלי לרטון. ואז חוזרים לגאון מהמזרח התיכון. שחקן צ'יליאני מתקל את לאו מסי 30(!) מטר מהשער. השופט לא שורק, והכוכב הארגנטינאי מביע מורת רוח בתנועות ידיים. "בטח שהוא לא אוהב את זה", מסביר שגיא כהן. "בליגה הספרדית זה פנדל ואדום!". ברור, גודלה של רחבת ה־16 בספרד הוא 30 מטר.

שגיא כהן(צילום מסך)

אחרי הארכה מורטת עצבים (באולפן), שבמהלכה ספג מאמן נבחרת ארגנטינה סדרת חינוך שכמוה לא ידע מימיו, הגיע השיא. דו־קרב הפנדלים. גונסאלו היגוואין לוקח את הכדור, מניח אותו על הנקודה הלבנה ופוסע כמה צעדים לאחור. הפרשן הנרגן סוף־סוף שותק קצת. היגוואין רץ, בועט, אך הכדור טס לשמיים. ואז מתעורר החכם בדיעבד.

"אסור היה לו לבעוט", מכריז כהן. "רציתי להגיד את זה לפני שהוא ניגש לכדור. היגוואין הוא כישלון במשחקים גדולים. שחקן שלא עומד בלחץ. זאת הסיבה שהוא לא בריאל מדריד. בעקבות ההחמצות שלו ריאל הודחה, זה היה חוסר אחריות לתת לו לבעוט. לא הספקתי להגיד את זה לפני שהוא בעט. זה המאמן שלו אשם, מה הוא נותן לו לבעוט?"

גונסאלו היגוואין(צילום: EPA)

כמובן, הוא ידע הכל מראש, רק שכח להגיד. כלומר פיספס ברגע האמת. למה זה קרה לו? כי שגיא כהן הוא כישלון לא רק במשחקים גדולים. רציתי להגיד את זה עוד לפני הפנדלים. פרשן שלא עומד בלחץ. זאת הסיבה שוויתרו עליו בגמר הצ'מפיונס ששודר בערוץ 2. בעקבות הפלצנות שלו אנשים כאן צופים במשחקים גדולים בלי ווליום. זה היה חוסר אחריות לתת לו לפרשן. לא הספקתי להגיד את זה לפני שהוא פתח את הפה. זה המעסיקים שלו אשמים, מה הם נותנים לו לפרשן?

הטור המלא - היום ב"ידיעות אחרונות"