נפטר פעיל העלייה שניסה לחטוף מטוס מברה"מ
ב-1970 ניסה מרק דימשיץ לחטוף מטוס מלנינגרד ולהטיסו למערב, כדי לעורר את תשומת הלב העולמית למאבק העלייה של יהודי ברית המועצות. הוא נכלא ושוחרר בעסקת חילופי מרגלים. שר הקליטה אלקין: "הוא גיבור ישראל, כולנו חייבים לו חוב ענק"
"מרק דימשיץ היה אחד מגיבורי ישראל של דורנו, שיחד עם חבריו האמיצים זרק כפפה למשטר הסובייטי האכזרי במטרה להעלות לסדר היום הבין-לאומי את המאבק למען זכות העלייה של יהודי ברית המועצות". כך ספד היום (ד') שר הקליטה זאב אלקין לפעיל העלייה מרק דימשיץ, שנפטר בגיל 88.
דימשיץ היה טייס יהודי ובין המארגנים של "מבצע חתונה" - ניסיון בלתי שגרתי למשוך את תשומת הלב העולמית למאבק למען עלייתם של יהודי ברית המועצות באמצעות השתלטות על מטוס ובריחה למערב. ניסיון ההשתלטות לא צלח: ב-15 ביוני 1970 הגיעו 12 מחברי הקבוצה שהשתתפו במבצע לשדה התעופה ליד לנינגרד. הם הבחינו שעוקבים אחריהם, אך החליטו להמשיך ונעצרו לקראת העלייה למטוס על ידי אנשי הק-ג-ב שידעו על תוכנית החטיפה.
השלטונות בברית המועצות החליטו להעמיד את החבורה לדין בגין "בגידה במולדת", עבירה שדינה מוות. נערך להם משפט ראווה שקיבל את השם "משפטי לנינגרד", מה שהביא לתסיסה ולהפגנות בישראל ומחוצה לה והסב את תשומת הלב של העולם לפרשה. בעקבות המבצע נשפט דימשיץ לעונש מוות, ובלחץ בין-לאומי הוא הומר ל-15 שנות מאסר.
דימשיץ לא ריצה את מלוא עונשו ושוחרר בעסקת חילופי שבויים רוסית-אמריקנית. ב-29.4.1979 פרסמו נח קליגר ואריה צימוקי בעיתון "ידיעות אחרונות" שדימשיץ הגיע לניו יורק במסגרת עסקת חילופי השבויים, תמורת שחרורם של שני מרגלים רוסיים שהוחזקו בידי האמריקנים. דימשיץ סיפר אז: "בזמן הטיסה לניו יורק היו סביבנו 20 שומרים שמנעו מאיתנו בעקשנות כל ניסיון לדבר זה עם זה. ניסיתי להסביר לשומרים שאין טעם בשמירה עלינו כי אין לי כל כוונה לקפוץ מהמטוס או לחטוף אותו, אך לא שכנעתי אותם". אחרי שחרורו עלה דימשיץ לישראל.
שר הקליטה זאב אלקין אמר היום: "תוך סיכון חייו הצליח דימשיץ יחד עם יוסף מנדלביץ', אדוארד קוזנצוב ואחרים לזעזע את מסך הברזל ולתת דחיפה למאבק חובק עולם למען זכות העלייה לישראל של יהודי ברית המועצות. כמה סמלי שגיבור ישראל דימשיץ הלך מאיתנו דווקא השנה, שבה ישראל מציינת 25 שנים לעלייה הגדולה מברית המועצות ששינתה את פני המדינה. כולנו חייבים לו חוב ענק, וסיפורו האישי ראוי שימצא את מקומו באתוס הלאומי. יהיה זכרו ברוך".
לפנייה לכתב/ת 
