"איימו לבטל קונצרט אם אחבור לגוף ישראלי"
באלבומם החדש מחברים יניב ד'אור ואנסמבל בארוקדה בין לאדינו למוזיקת בארוק. "המוזיקה הזאת מעיפה אנשים גבוה". בראיון סיפר הזמר על הקשר בין החדש והישן וגם על התגובות בעולם, שנעות בין התפעלות למפגני ושנאה: "השליכו פצצות סירחון באמצע קונצרט"
יניב ד'אור, 40, חי על קו לונדון-ישראל. לאחרונה חתם חוזה לשלושה אלבומים בלייבל "נקסוס", הגדול בעולם למוזיקה קלאסית. כעת הוא מוציא את הראשון מביניהם, אלבומו החדש "לאטינו-לדינו" שממזג בין הפולקלור היהודי ספרדי למוזיקה עתיקה מאירופה ודרום אמריקה. לצד ד'אור מנגנים אנסמבל בארוקדה הישראלי ואנסמבל נאיה משוודיה. יחדיו הם שומרים על הקשר בין החדש והישן, השמרני והמודרני.
"החיבור עם אנסמבל בארוקדה היה טבעי לגמרי" מספר ד'אור בראיון. "כולנו נולדנו בישראל, גדלנו כאן, ספגנו מכל התרבויות ומן הסתם חולקים אהבה גדולה למוזיקה עתיקה. זה היה רק עניין של זמן עד שמשהו כזה ייוולד. בעולם הקלאסי יש צמא למוזיקה חדשה.
"הקהל קצת עייף מהמסורת הקפדנית והחונקת של הקונצרט", הוא ממשיך. "הם רוצים לחוות משהו חדש. גם אצלי זה כך. אני חי בעולם הקלאסי, נהנה מאוד מכל האספקטים המוזיקליים, אבל יש עוד. יש את התרבות והמסורת עליה גדלתי והתחנכתי. דווקא השילוב של פולק-בארוק מסמל בדיוק את הטעם האקלקטי שלי. היה שווה להישאר נאמן לתחושת הבטן, היא אבסולוטית והקהל מגיב בהתאם.
"בשוודיה, בקרואטיה כמו בשווייץ ובריטניה, אנשים לא זזים כדי לא לשבור את השקט. הקסם של המוזיקה הזאת מעיף אנשים גבוה. אותי זה הכי מעיף כי זו המוזיקה של העם שלנו. כל חיי למדתי מוזיקה דתית נוצרית, כנסייתית, ממונטוורדי לבאך, הנדל ומשם לעולם הקלאסי, רומנטי, מודרני. אבל איפה לעזאזל המוזיקה היהודית? הרי היא התפתחה בו זמנית עם המוזיקה הכללית. זה לא רק חזנות או פיוטים. למה שהשיר 'אדיו קרידה' יופיע כחלק מאריה באופרה לה טרוויאטה של ורדי, מבלי שהעולם יידע שזה בכלל שיר לאדינו? מישהו חייב להחזיר עטרה ליושנה ולתת את המקום הראוי למוזיקה הזאת - על במות הקונצרטים".
"פולק-בארוק זה גשר תרבותי שמחבר את המוזיקה שכולנו מכירים מבית עם עולם המוזיקה הבארוקית הקלאסית. זו שפה מוזיקלית חדשה שמחברת את הישן עם החדש ומעדכנת אותו לאוזן המודרנית. לא סיגנון מתנצל ולא מחקה. מוזיקת לאדינו הרי היא מוזיקת פולק ואנחנו לא באמת יודעים מתי היא נכתבה ועל ידי מי. אבל אנחנו יודעים שהיא היתה ידועה ומוכרת והמלודיה מתקשרת עם תקופות במוזיקה, מה שהופך אותה לקלאסית. בעיבוד מדויק היא נשמעת מוכרת ושונה בו זמנית. אי אפשר שלא להתחבר לזה.
"לפני כמה שנים בקונצרט בקרואטיה כששרתי את נוצ׳ס נוצ׳ס, ניגשה אליי גברת מבוגרת מבוסניה בפנים שטופות דמעות. היא אמרה שהיא לא יהודייה אבל מכירה את השיר הזה מאמא שלה. זה רק אישר לי שהמוזיקה הזאת נדדה בזמן גם אם לא נכתבה על תווים".
התגובות תמיד חמות?
"לצד התגובות החמות והמחבקות אני נתקל גם בביקורת קשה, לעתים אף שנאה מוחצנת ולרוב הפגנות וחרמות. לפני שנתיים עלו לבמה באמצע קונצרט בדרום אפריקה מפגינים ופוצצו פצצות סירחון, בנורבגיה התקשורת התעלמה לחלוטין ובמופגן מקונצרטים שנתתי עד שהייתי צריך לבטל אחד מהם, בבריטניה נתבקשתי לא ליצור קשר עם שום גוף ישראלי כי אז יבטלו לי את הקונצרט".
אתה גם מלחין.
"הלחנתי קטע אחד באלבום. בתקופת צוק איתן הייתי מאוד עצוב. לא יכולתי לשאת את התחושה הקשה. הפיד שלי בפייסבוק היה מלא בתגובות מכל צד. לילה אחד תפס את עיניי טקסט 'הבדידות של הלילה', טקסט שתיאר את מה שהרגשתי. ישבתי מול הפסנתר והלחנתי אותו בכלל בלי לחשוב. זה פשוט קרה. כשהשמעתי אותו לחברים מבארוקדה הם היו מופתעים וביקשו שנקליט אותו, וזה יצא נפלא".
אלבום חדש, הופעת בכורה ומה הלאה?
"האלבום לאטינו-לאדינו הוקלט בכפר מבודד בבלגיה עם המפיק מנואל מוהינו ואף צולם לאחת מרשתות המוזיקה הגדולות. הוא יוצא בישראל בתחילת ספטמבר עם מופע בכורה באולם עלמא היפהפה בזיכרון יעקב ב-1 באוקטובר והתרגשות בשיאה. זה ממש תענוג לשיר שם. בעולם כולו ייצא האלבום באביב הבא והבכורה תהיה באולם הוויגמור הול שבלונדון, משם אנחנו מתחילים סיור באירופה-אמריקה-אסיה".
לפנייה לכתב/ת 
