שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    פתאום כולם מזרחים שקוראים שירה

    אז הטרנד החדש זה שירה מזרחית? לכבוד הכיפורים, בואו נהיה כנים עם עצמנו: רוב האנשים במדינה לא קוראים או מבינים שירה, ובישראל 2015 המאבק בין המזרחים לאשכנזים הוא ממש לא הבעיה החברתית שמדאיגה אותנו. אבי שושן לא מוכן להיות המזרחי המקופח שלכם. מביט מזרחה

    "ערס פואטיקה", איזה צמד מילים מלבלב זה. הפכו את הגנאי לרומנטי, וכעת זו הבשורה החדשה של עולם התרבות הישראלי. פתאום כולם ערסים, כולן פרחות, כולנו שקופים וכולם בעיקר ומעל הכל - צורכים שירה מבוקר עד ליל.

     

    אז הטרנד החדש עכשיו זה שירה, ולא סתם שירה, אלא של חברי "ערס פואטיקה". זה מגניב, זה נשמע מחתרתי וזה בעיקר - מזרחי. כן, גם מזרחיים, הפלא ופלא, כותבים שירה. וכעת, בזכותם לכל מזרחי במדינה יש סופסוף בית תרבותי ומקום להביע או לשמוע את הגיגיו התרבותיים. כי עד עכשיו כאמור, זה לא היה, ומזרחיים לא יצאו לתיאטרון או למופעי תרבות.

     

    עדי קיסר. מייסדת ערס-פואטיקה (צילום: ליאור פז) (צילום: ליאור פז)
    עדי קיסר. מייסדת ערס-פואטיקה(צילום: ליאור פז)

     

    אז בואו נהיה כנים עם עצמנו ונפסיק עם הבועה שהיא יותר בתקשורת משאר בשטח: רוב האנשים, בואו נודה, לא קוראים או מבינים שירה ובעיקר - זה גם לא מעניין אותם. שירה מזרחית, שירה אשכנזית, שירה לועזית וגם של הסופר והמחזאי צ'כוב שקם מקברו והפך מסתבר לקריאת חובה: שירה היא לא דבר פופולרי. אוהבים את זה או לא, זו המציאות.

     

    צפו: עדי קיסר מקריאה שיר שכתבה    (צילום: ליאור פז, עריכה: רונה פפר)

    צפו: עדי קיסר מקריאה שיר שכתבה    (צילום: ליאור פז, עריכה: רונה פפר)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    אבל מה, כעת כולם ערסים ופרחות. פתאום כולם מדברים על המזרחיים החדשים ומאבקם מול ההגמוניה האשכנזית, וזה ולא אחר, עדיין הנושא הכי בוער במדינה. כן, שנות החמישים עדיין כאן, וסאלח שבתי עדיין מחפש עבודה. לא האתיופים, לא הערבים, לא תושבי ירושלים או תושבי חבל עזה. מי שמקופח היום במדינה וזאת לדברי קומץ של פעילים שהפכו את המוצא העדתי שלהם למקצוע ובלי עין הרע בורכו בקול קולני ורהוט היטב, ומצליחים כעת להתפרנס ממנו היטב, הם עדיין המזרחיים. תגידו, אני יודע שאני מסתכן כאן בלינץ' מצדם של חברי המאפיה המזרחית, אבל לא הגיע הזמן להרים דגל אדום ולצעוק חאלס?

     

    אני שמח שצעירים כותבים שירה, בלי קשר למוצאם העדתי. כל ביטוי תרבותי של רחשי לבנו הוא מבורך. אני שמח גם שהמוזיקה המזרחית שהמדור מעניק לה במה כבר שנים לא מעטות - היא הפופולרית במדינה. אני שמח שיש יותר ויותר צעירים מזרחיים שנמצאים בכל עמדה משפיעה בעולם התרבות הישראלי. כל זה קורה כי זה טבעי, נכון ומוצדק וחלק בלתי נפרד ממה שאנחנו - הישראלים. הרווחנו את זה ביושר, ולא בגלל העדפה מתקנת או בגלל שאנחנו פחות או יותר טובים.

     

    צר לי, אבל כבר קשה ובלתי נסבל אפילו לראות כיצד קם גל חדש וקולני של שיח עדתי, כזה שעבר מן העולם כבר לפני כמה שנים טובות והיה אפילו מביך לדבר עליו, ועכשיו הוא בכל מקום, ופתאום גם לגיטימי וגם כזה שהפך לפרה קדושה - שאוי אם נגיד עליו מילת ביקורת. זה שפוליטיקאים עושים בזה שימוש, מילא. ככה הם עוד מקוששים מנדטים. אבל הנהירה אחרי זה כאילו מדובר בתופעה הכי מצליחה בשטח: היא מגוחכת והזויה.

     

    שרית חדד ואייל גולן. המוזיקה הפופולרית במדינה (צילום: אבי מועלם) (צילום: אבי מועלם)
    שרית חדד ואייל גולן. המוזיקה הפופולרית במדינה(צילום: אבי מועלם)

     

    רוב השקופים, אלו שלכאורה הערסים ופרחות מבטאים את קולם בתקשורת ובתרבות, בכלל לא מעניין אותם השירים או הסיפורים או האנשים מאחורי זה. לאף אחד גם אין מושג מי אלו. הם לא שם. מבחינתם, הערסים ופרחות מתנשאים עליהם עם השירה שלהם לא פחות מאשר הממסד "האשכנזי" לכאורה.

     

    מצטער לגלות זאת, אבל מזרחי היום כבר לא באמת רואה את עצמו כדפוק או מקופח ואם הוא רואה את עצמו ככזה אז הוא צריך להסתכל במראה ולשאול את עצמו האם באמת זו עדיין אשמה של המדינה, או אולי שלו או להורים שלו יש חלק בזה. אבל היי, הכי קל וכדאי לבכות, לקטר וליילל ולעשות יחסי ציבור על גבם של מי שבאמת מסכנים.

     

    המשורר ישראל דדון בערב ערס פואטיקה (צילום: גנדי שקולניק) (צילום: גנדי שקולניק)
    המשורר ישראל דדון בערב ערס פואטיקה(צילום: גנדי שקולניק)

     

    אז לכבוד ערב כיפור, וכדאי שכל אלו שעוסקים יום וליל בטיפוח רגשות הקיפוח,
    האדרת השיח העדתי וניצול של אנשים שקופים לטובת פרסום עצמי - להסתכל על עצמם ולחשוב טוב מי באמת מנצל את מי ובשם מי. ואגב, אני אבי שושן, בן מוריס ז"ל שעלה מקזבלנקה ושמחה-ג'ולייט שנולדה באוניה בדרך לארץ גם ממרוקו ורוצה לומר זאת פעם אחת בקול: מעולם לא הרגשתי שקיפחו או דפקו אותי בגלל שאני מזרחי.

     

    אגב, דוגמא הפוכה לזו של הערסים ופרחות כדאי לראות אצל הזמר זיו יחזקאל ששר מוזיקה ערבית והפך לזמר הבית של המגזר הערבי למרות שהוא יהודי חובש כיפה ושומר מצוות. בהופעותיו הוא מקדם מסר של אחדות ואהבה, ובלי כל הרעש מסביב ויחסי ציבור בכל פינה. מבחינתי, הוא מי שבזכות האוצר התרבותי המזרחי מצליח להוות גשר בין העמים ולעשות בזה שימוש אותנטי. גמר חתימה טובה

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ליאור פז
    עדי קיסר. כולנו ערס-פואטים
    צילום: ליאור פז
    לאתר ההטבות
    מומלצים