אולי הפעם: ל.א קליפרס רודפת אחרי החלום
אחרי שהדיחה את סן אנטוניו בסדרה לפנתיאון, נגעה בהעפלה היסטורית לגמר המערב וראתה איך הפנטזיה שלה מתנפצת לה בפנים באכזריות, ל.א קליפרס רוצה שלסיפור שלה יהיה הפעם סוף טוב. כדי שזה יקרה היא הביאה את פול פירס וג'וש סמית', שמרה על כריס פול ובלייק גריפין וזכתה מחדש בדיאנדרה ג'ורדן. האם זה יספיק לה כדי להשכיח את הטראומה?
היינו קרובים, אבל קרוב זה לא נחשב. אנחנו לא יכולים להפנות אצבע מאשימה לאף אחד מלבד לעצמנו. אבל כשהגעתי לפה, ודיברו על קללת הקליפרס, דיברו על בחירות דראפט שנפצעו ועל כך שלא הגענו לפלייאוף. אף אחד לא דיבר על לעבור את הסיבוב השני. עכשיו כולם מדברים על זה. בדיוק כמו הקללה הקודמת, נשבור גם את זו" (בלייק גריפין אחרי ה-4:3 ליוסטון בסדרת חצי גמר המערב).
לכו תנסו לנחם קבוצה שמובילה 1:3 בסדרה, נוגעת בקצות אצבעותיה בהגשמת חלומה ובאבחת משחק אחד נאלצת לראות אותו נגוז. כנראה שלא תצליחו.
בדיוק כמו שהעונה הקודמת של ל.א קליפרס הייתה מהנה כל-כך לצפייה ומפיצת אור, היא גם הייתה מפוספסת כל-כך. היא תיזכר ככזאת לא בגלל מה שקרה במהלכה ובעיקר מכיוון שלאוהדים בעיר המלאכים הגיע סוף אחר לסיפור שלהם. מבעד לענני האכזבה מההדחה קורעת הלב לרוקטס, אחרי שהעשן התפזר והדמעות נוגבו, אפשר היה לראות תמונות סטילס רצות מהסדרה המהפנטת מול סן אנטוניו, וגם את היכולת המאלפת של כריס פול במאני טיים.
ניתן היה להיזכר בקלות גם במופעי האתלטיות של בלייק גריפין, באוסטין ריברס קורע מעצמו את תווית 'אני כאן רק בגלל אבא שלי' והופך לגארד לגיטימי ובדיאנדרה ג'ורדן נשלח לקו מתוסכל, מגרד נקודה משתי זריקות עקומות ובהתקפה שלאחר מכן מרחף להטבעה מהדהדת. רק אחרי שרשרת הפלאש-בקים, עם החזרה לשורה התחתונה, מבינים למה כל זה לא ממש ניחם אף אחד מכל כוכבי 2014/2015 של הקליפרס כשהיא הגיעה לסיומה.
דייויד בלאט, אחד שיודע לפענח סיטואציות ולזקק מהן תובנות מוצלחות, ניסח אחרי ההפסד של קליבלנד לגולדן סטייט בגמר ה-NBA משפט שהיה יכול לסכם גם את העונה של הקליפרס: "לא לכל הסיפורים יש סוף טוב, אבל זה לא אומר שהסיפור שלנו היה רע". אמר, ובעצם דיבר גם מגרונו של דוק ריברס.
אחרי הכל, קל לשכוח של.א קליפרס של חודש מרץ האחרון הייתה אחת המועמדות העיקריות לאליפות. היא הדיחה את הספרס בשבעה משחקים עם פיניש מהסרטים, ועוד לפני כן עשתה קולות של קבוצה שלא מתכוונת להסתפק בפחות מגמר מערב – הישג אליו היא לא הגיעה מעולם. והיא אכן לא הסתפקה בפחות, למרות התוצאה הסופית העגומה.
כוח האש שלה היה עצום. מלבד פול בעונה חלומית, שרק הפכה לנהדרת יותר בפלייאוף (22.1 נקודות, 8.8 אסיסטים ו-4.4 ריבאונדים ב-37.1 דקות בערב בפוסט סיזן), היא החזיקה בספסל אמין, שחקן פנים יעיל שמחפה על אחוזי עונשין זוועתיים בקפיץ ברגליים (ג'ורדן), בלייק גריפין ביכולת שיא ובהתקפה שעשתה סחרחורת לכל הגנה. בעונה הסדירה היא הובילה את הליגה באחוזים מהשדה (46.6 בממוצע) והייתה שנייה רק למילווקי בכמות החטיפות למשחק (8.6). הסקור הממוצע שלה – 107.8 (מקום שלישי בליגה) – דיבר בעד עצמו.
היה לה כל מה שצריך כדי לאיים על הכתר. בחצי הגמר כל שהיא הייתה צריכה זה רק לחיצה אחרונה על הדוושה כדי לסגור עניין ולרשום את הישג השיא של המועדון בכל הזמנים. בכל פעם שבה הונחה לפתחה ההזדמנות הקורצת לעשות זאת - והיו לה שלושה צ'אנסים כאלה, בחוץ - משהו לא עבד. במשחק השביעי האחרון ירדה במינוס 10 להפסקה, שלאחריה ראתה את יוסטון מנטרלת אותה כהוגן וחופרת לה את הבור ביסודיות. גם רבע רביעי של 28:32 ו-53 נקודות משותפות של פול את גריפין לא חסכו ממנה את הדמעות עם הבאזר.
יוסטון הפכו לקבוצה התשיעית בהיסטוריה שמשלימה מהפך מדהים כל-כך, ריברס למאמן הראשון אי פעם שרואה מולו קבוצה שעושה את זה. כריס פול נכנס למועדון לא ממש אקסלוסיבי של שחקנים חסרי מזל: רק שניים רשמו יותר משחקים ממנו בפלייאוף מבלי להגיע לגמר אזורי (ת'רל ביילי – 69, קיקי ואנדוויי – 68).
לפול יש 65 משחקים כאלה.
מסע קניות
"היינו כל כך קרובים. כמו שאמר ריקי בובי - 'אם אתה לא ראשון, אתה אחרון'. כמעט זה לא מספיק. יהיה קיץ ארוך וזה כבר מתחיל להימאס עליי. אני חייב להשתפר. זה מתחיל אצלי. אני מצטער, אבל אני לא רואה איך הפסד מפתח אותך. יעבור זמן רב עד שאתה מגיע שוב לפלייאוף" (כריס פול מבכה את מר גורלו).
השנה, כדי שתסריט הבלהות מהעונה הקודמת לא ישוחזר והסוף הטרגי יתחלף באפי-הנד, עשו בלוס אנג'לס הכל ועוד קצת כדי להתחמש ולא לאבד מכוחה. בתור התחלה הם שימרו את הקיים ושמרו על הגרעין הקשה שהניח את היסודות על הכמעט-סנסציה של אשתקד. גריפין, פול, ריברס, ג'יי ג'יי רדיק, ג'מאל קרופורד (פעמיים השחקן השישי של הליגה, על-פי דיווחים כמעט עזב לקליבלנד), ג'ורדן המילטון, לסטר האדסון, וסי.ג'יי ווילקוקס ימשיכו לקבל הוראות מריברס כשלצידם ימשיך גם דיאנדרה ג'ורדן – האיש שהיה אחראי על הסאגה המפרכת של הקיץ האחרון וכמעט עבר לדאלאס.
בצד של העוזבים ניתן למצוא את מאט בארנס (שנדד לממפיס ונעלם במשחק 7 מול יוסטון עם 0 נקודות ב-21 דקות), גלן דייויס (שהועבר יחד עם בארנס בטרייד), דנטיי ג'ונס, הידו טורקוגלו ואקפה אודו (שחתם בפנרבחצ'ה). על אף אחד מהשחקנים האלה לא התבסס המנגנון של הקליפרס בעונה האחרונה, והיא צפויה להסתדר בלעדיהם.
בדיוק בגלל זה רוב הנוטשים לא באמת ערערו בחודשיים האחרונים את הספינה של קפטן ריברס, מה גם שבחודשים האחרונים התנועה בכיוון ההפוך של הדלת שלה הייתה אמנם קצת יותר דלה, אבל משמעותית בהרבה. בין המגיעים ברכבת האווירית שנחתה ב-LA ניתן למצוא את לאנס סטיבנסון שהגיע אחרי עונה צולעת באינדיאנה, ויקווה לשקם את הקריירה שלו תחת מאמן שיודע איך להתנהל עם שחקנים מסוגו.
הבאתו של השוטינג גארד, סוג של סימן שאלה, הייתה רק יריית הפתיחה למסע קניות מרשים. בין היתר הגיעו איתו גם קול אולדריץ' (בחירה 11 בדראפט 2010) למטרת עיבוי הצבע, הרוקי המסקרן ברנדן דאוסון, ווסלי ג'ונסון (חצה את הכביש אחרי שנתיים בלייקרס), פאבלו פריג'יוני (גיבוי לפול בקו האחורי), צ'אק הייז ובעיקר באנקרים כמו פול פירס וג'וש סמית', המניות הבטוחות בסגל החדש-ישן. או אם תרצו, הדובדבנים האמיתיים של שורת המהלכים שנעשו בקליפרס לפני העונה החדשה, אלה שאמורים לאזן את פול, גריפין וג'ורדן ברמת הכישרון והיכולת. ברקע של המצטרפים הטריים צריך לזכור גם את הארכת החוזה של אוסטין ריברס ואת ההתחייבות-משאלת הלב הפומבית של בלייק גריפין, שאמר כי הוא אוהב את הרעיון שיסיים את הקריירה בלוס אנג'לס ("זה הבית שלי. אני לא מצפה ללכת למקום אחר").
מפה לשם הקיץ הסוער שעבר על הקליפרס בא לידי ביטוי גם בקנס שספגה בשווי רבע מיליון דולר, עונש על הצעת חסות אסורה לדיאנדרה ג'ורדן. את יום התקשורת המסורתי ערכה הקבוצה קצת לפני כולם, ביום שבת האחרון. גולת הכותרת מסדרת הראיונות הייתה שייכת ל"אמת", שהתאחד עם מאמנו בעונת האליפות הנפלאה של בוסטון ושיגר "איום מרומז" במקרה והפוטנציאל העצום של הקליפרס יתממש ויתורגם לאליפות היסטורית. "אם זה יקרה, כנראה שאסיים את הכדורסל", הפציץ פירס, שחזר לעיר בה נולד לעונה ה-18 והאולי אחרונה שלו. "זה יהיה חלום, להיות בבית וללכת עם הגביע ברחובות העיר. אני מתרגש מהאפשרות הזאת".
תהליך ארוך והדרגתי
"אמרתי לשחקנים שהייתי שחקן במשך 13 שנים, והלב שלי נשבר במשך 13 שנים ברציפות. אמרתי להם שבכל לילה הייתי מתפלל. המטרה היחידה שלי הייתה לזכות באליפות. בכל שנה הייתי נותן את הלב עבור הקבוצה, ובכל שנה, הוא היה נשבר לגמרי. אמרתי להם שזה שווה את זה, שזה כל כך שווה את זה להעניק את עצמך לקבוצה" (דוק ריברס לא מאבד אמונה אחרי אירועי ה-18 במאי).
ופירס יודע שזה אפשרי. אחרי שאשתקד סחב את וושינגטון לתקרת הזכוכית שלה ונראה חד וזוהר ברגעי ההכרעה עם סל ניצחון בלתי נשכח במשחק השלישי בסדרה נגד אטלנטה, הוא רוצה לשים סוף להרהורי הפרישה שלו עם סימן קריאה בלתי ניתן לערעור ותואר. כל הסימנים מראים שלא תהיה לו אפשרות טובה יותר לעשות את זה בקרוב, בהתחשב בעובדה שלצידו ישחק אחד הרכזים הגדולים ואחד הפורוורדים הגדולים שהיו לקליפרס בשנים האחרונות. בינתיים הוא כבר הספיק לפתוח כמה חזיתות נגד קולגות וותיקות. פעם אחת הסביר כי בעונה הקרובה אין לו בעיה לספוג את מחיר הכישרון בקבוצה ולקבל תפקיד קטן יותר (על רקע הדיווחים לפיהם ריברס מתלבט האם לתת את הקרדיט בעמדת הסמול פורוורד לו או לווסלי ג'ונסון) - בניגוד לקובי בראיינט, שלדעתו לא מסוגל לנקוט בגישה דומה. מאוחר יותר התברר כי דרש מחבריו בעונה האחרונה להחרים את ליין הנעליים הממותגות של לברון ג'יימס.
על כל פנים, הסיכויים של הקליפרס לעשות משהו גדול השנה לא נוגעים רק לפירס. הם גדלים אם נזכרים בעובדה שלצידו ישחק גם סמית', שהספיק להסעיר את אמריקה עם המעבר ללוס אנג'לס בזכות ספק פליטת פה לא חכמה בעקבות "ירידה" בהכנסות שייאלץ לספוג; זכר לשכר המופחת שהוא צפוי להרוויח (מיליון וחצי דולר לעונה – שיהפכו לשבעה מיליון תודות לכספי הפיצויים שיקבל מדטרויט).
למרות כאבי הראש החיוביים וחוסר השקט בגזרתה, גם העונה המתחרות העיקריות של הקליפרס לא נחו על זרי הדפנה וצפויים לעשות לה את המוות בשלבים המתקדמים של העונה. עם סמית' ופירס היא תהיה טובה יותר וכנראה שגם אגוז קשה יותר לפיצוח. זה לא אומר שמלאכת שבירת הנאחס תהיה פשוטה יותר בהתאם.
בשנים האחרונות ההתקדמות של הקליפרס כקבוצה וכפרוייקט הייתה משביעת רצון. היא עשתה צעדים קטנים ובטוחים שעזרו לה דריסת רגל מורגשת יותר ב-NBA ולשנות פאזה מקבוצה שמתספקת בהעפלה לפלייאוף לכזאת שהפסיקה להסתפק במועט.
רף הציפיות לא עלה בבת אחת, כמובן. בדרך נאלצו אוהדיה ואוהביה לאכול חצץ עם שערוריית ההתבטאויות הגזעניות של דונלנד סטרלינג ושרשרת של הפסדים ברגעים המכריעים, חלקם צורבים במיוחד. בארבע השנים האחרונות הצליחה לעבור סיבוב בפלייאוף שלוש פעמים, אבל לא יותר מזה. לא שמדובר בעניין מובן מאליו אם נזכרים בהיסטוריית ההעדרויות הלא מחמיאה שיש לה מהפלייאוף בשנים האחרונות (בין 2006 ל-2011 בכלל לא ביקרה בו).
מה שקרה בעבר לא אמור להשפיע על היעד המרכזי של ריברס בעתיד הקרוב. הוא לא מסתכם בלקחת את הקבוצה שלו שלב אחד למעלה מהמקום בו נעצרה בשנים אחרונות, כי אם שניים לפחות. או במילים אחרות וברורות יותר - לשבור את הקללה. להשכיח את הטראומה.
לפנייה לכתב/ת 
