טיול ג'יפים בסרביה - שיישאר בינינו

בשיתוף "מאגמה" 

דמיינו את עצמכם על פסגת הר, מתבוננים בנוף עוצר נשימה, מתחתיכם זורם נהר אדיר, לפניכם פסגות הרים מושלגות, אתם שותים תה שהכנתם בשטח ולא מאמינים שכל הטוב הזה קיים ושאתם חלק ממנו. אני בסרביה. ואתם? מוזמנים לבוא איתי.

מי שמבין מסעות יודע שלא צריך לנסוע עד סוף העולם כדי להנות מנופים מיוחדים ומחוויות שטח ונהיגה ייחודיות. למעשה, מי שמכיר שטח ואוהב טיולים, יודע שלפעמים היופי נמצא כאן, ממש מתחת לאף. אז הפעם אני שמח ונרגש לגלות בפניכם את סרביה - כל כך קרובה אלינו וכל כך לא מוכרת. את המדינות הדומות לה כבר גילו: גיאורגיה היא כבר מזמן יעד מתוייר וגם ארמניה הולכת ונחשפת בפני העולם. אבל בסרביה ספק אם תראו תיירים וחבל, כי מדובר באחת המדינות היפות בהן יצא לי להיות לאחרונה.

סרביה - שיישאר בינינו(צילום: איה בן עזרי )

לאלה בינינו שהיו בסביבה בשנות ה-80 סרביה מתקשרת בעיקר עם בלאגן: הפלונטר הפוליטי בבלקן, המדינה ההיא שקראו לה פעם יגוסלביה, מלחמות אזרחים, מיעוטים שנלחמים על קיומם... שמענו פחות על התרבות הבלקנית, על הנופים האדירים ועל הסודות הקסומים שהטבע האדיר של סרביה טומן בחובו.

אז בקיץ האחרון לקחתי איתי חבורה של סקרנים ויצאנו לטיול ג'יפים שהוא בעצם מסע גילוי בסרביה. למה גילוי? כי למעשה סרביה הפכה למדינה עצמאית ונגישה (אפילו ברמת טיסות) רק לפני פחות מ 10 שנים, כשהשקט שב לאזור וכן, לכל השואלים, שקט שם לגמרי היום. ובטוח.

לגלות את סרביה ששווה להגיע אליה

אז מה גילינו? גילינו ארץ של נופים מדהימים. מדהימים- הכוונה למדהימים. עוצרי נשימה. שמורות טבע אדירות ועצומות במרחבים שלהן, יערות אדירים, בהם צמחים ובעלי חיים עשירים ומגוונים: בשמורת טרה למשל, אפשר לנהוג ימים ארוכים במסלולי שטח מגוונים לפי דרגת הקושי שמתאימה לכם. כל שביל ביער יוביל אתכם בסופו לפסגה ולנקודת תצפית מרהיבה ומרגשת. גילינו נהרות עצומים ( דוגמת נהר הדרינה שמהווה גבול פיזי בין סרביה ובוסניה ומלווה אותנו בחלקים גדולים של המסלול) נהרות שניזונים ממי הפשרת שלגים ומספקים פרנסה ללא מעט מקומיים, באמצעות הדיג המסורתי והאנרגיה ההידראולית. ואין כמו לעצור בצד הנחל לשים מים לקפה ועד שהמים רותחים, לשכשך רגליים (והאמיצים מוזמנים לקפוץ פנימה) במים הצלולים. להתרענן ובמובנים רבים גם להתאחד עם הנוף.

יתרונות הג'יפים(צילום: איה בן עזרי )

הנהיגה והשימוש בג'יפים בסרביה משמעותיים להצלחת המסע כדי להגיע למקומות היפים והמיוחדים לא רק מבחינת הנוף והטבע אלא גם מבחינת המפגש עם האנשים: בכפרים המרוחקים נפגוש את המקומיים שעדיין מגדלים תפוחי אדמה, חובצים גבינה, חולבים את השתיים שלוש פרות או כבשים שיש להם. מסבירי פנים ומאירי עיניים, גם באמצע שום מקום. רק לרגע עצרנו, באמצע שביל ביער, ליד בית של מקומיים, שיצאו החוצה לברר את פשרה של השיירה וכבר הם הזמינו אותנו פנימה, פרסו מפה, הוציאו גבינות ושיכר מקומי (קטלני ומשובח) ועם הרבה חיוכים ושפת ידיים הצלחנו לשמוח ביחד ולהתרגש. זאת סרביה הלא מוכרת, וזאת בעיני סרביה ששווה להגיע אליה.

מבקרים גם בבוסניה השכנה

הג'יפים גם יהיו אלה שיובילו אותנו לגיחה קצרה בבוסניה השכנה (קצת פרוצדרות עם הדרכונים - צריך להיערך לכך מראש). אני מציע לא להתעצל ולעשות את הסיבוב. ראשית - אנחנו כבר כאן. שנית - הנופים מעט שונים ובעיקר הפרספקטיבה - שני צדדים שונים למרחב שהיה בעבר מרחב של מלחמה. שני עמים שונים אבל הנופים הנפלאים מרגשים גם בצד השני של הגבול וכשמגיעים לפיורד הגדול של זאפה והשמש תכף שוקעת אל מול היופי הזה מבינים שפינות החמד של הבלקן צמאות להתגלות.

שקיעה בפיורד של "זאפה"(צילום: איה בן עזרי )

אחד משיאי המסע, הוא הביקור בשמורת אובץ: כאן נכבה את המנוע של הג'יפ ונעבור לסירות שינווטו אותנו בשייט רגוע למסע פלאי בתוך שמורת הנשרים כך שבזמן שאנחנו שטים בנהר המתפתל ומתעלפים מהנוף הנפלא שסביבנו חגים נשרים מעלינו והשמורה חושפת בפנינו מערות נטיפים עצומות, צוקים אדירים וקיני נשרים שנמצאים בדגירה. פלא.

חיים בסרט

איפה היינו? בסרט. הבמאי המפורסם אמיר קוסטריצה ("החיים הם נס", "חתול שחור חתול לבן", "שעת הצוענים" - אם לא ראיתם - מומלץ ושווה) הצליח לתסרט את התרבות הצוענית - בלקנית שספג כנער שגדל ביוגוסלביה ולהפוך אותה להצלחה קולנועית מרגשת וכשמטיילים בסרביה אי אפשר שלא לעצור בכפר שקוסטריצה הקים: כפר שמדמה אתר צילום של סרט. בכפר הצבעוני, המוטרף, המצחיק, הכל כך קוסטריצאי אפשר לא רק לסייר אלא גם לאכול באחד ממגוון בתי הקפה והמסעדות הנמצאים בו ומי שירצה מוזמן גם לישון באחד מהחדרים היפהייפים - שכל אחד ואחד מהם מעוצב אחרת וכולם בסגנון סרבי מסורתי: כנסיה, שבילי אבן, בית מרזח, וכמובן - אולם קולנוע וממש לא רחוק משם: רכבת עתיקה שגם בה אפשר לנסוע בין נופים בלקניים ולהרגיש קצת צוענים. זה סרט בתוך סרט, בחיי.

עוד רגע אנחנו אצלם בסלון(צילום: איה בן עזרי )

מומלץ לעצור בעיירה או פונדק בצד הדרך ומי שעדיין לא הפך לצמחוני או טבעוני ייהנה מחיה מעושנת מגולגלת על האש - קלאסיקה סרבית. אם אתם פחות בקטע של בשר, בסרביה תהנו משפע של ירקות טריים ופירות בטעם של פעם.

יוצאת דופן בכל הנוף הזה היא בלגרד, עיר הבירה שהיא עיר מערבית לכל דבר, מלאה בבתי קפה, פאבים ומסעדות, מועדוני ג'אז על שפת הדנובה ורשתות המותגים המובילים בעולם מככבות ברחובות (מחירים בהתאם) אז אחרי שבוע של מסע בנופים הפלאיים והקסומים של סרביה, אחרי שנשמנו ירוק וטבע, נהרות ופסגות הרים, אחרי שצללנו בים ההיסטוריה המרתקת של הבלקן, אחרי שפגשנו חקלאים שמעבדים את האדמה כמו לפני מאות שנים, אחרי כל אלה - התקלחנו, התלבשנו יפה ויצאנו לעיר הגדולה. הסתנוורנו מהאורות ומהקצב. היינו קצת בשוק לגלות שבלגרד יותר קרובה לתל אביב מאשר לסרביה, כי אנחנו, בשלב הזה של המסע, היינו כבר סרבים בנשמה.

הכותב הוא מדריך טיולים בחברת מאגמה. עשה לכם חשק? בואו למסע סתיו לסרביה