שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הפאדיחות הגדולות של ההורים
    גם אתם התבקשתם לעזור לילדה בשיעורים ולא היה לכם מושג מה התשובה? הילד תפס אתכם על שקר לבן או סיפר על מי דיברתם בבית? ביקשנו ממנחות הורים מנוסות עצות איך לצאת מהמצבים הכי מביכים שיש

    כל הורה מכיר את זה, הרגע שפתאום הילד שלו אומר ליד אנשים משפט שגורם לו למבוכה גדולה. חלק יוצאים מהסיטואציה בצורה אלגנטית וחלק לא יודעים מה לעשות עם עצמם באותו רגע. ביקשנו משש מנחות הורים מנוסות לעזור לנו להבין מה הדרך הכי טובה לצאת מהמצב, כי ברור לכם שתהיה פעם הבאה, נכון?

     

    המדריך להורה הנבוך:

    1. ההורים מדברים על מישהו מהמשפחה או על אחד החברים והילדים מגלים לו את זה בצורה תמימה, למשל: "אמא אמרה שאם תמשיכי להיות בלחץ לא תיכנסי להריון", "אבא אמר שלא כיף לבוא אליכם"

     

    מה עושים? שירי בכר, מנחת הורים ומרצה: "הילדים שלנו לא תמיד יודעים שמה שאנחנו אומרים לידם לא נועד לפרסום. בתמימות ובטבעיות קורה שהם מצוטטים בדיוק את מה שאמרנו לפני האדם עליו דיברנו.

     

     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

    "השבוע לקחתי את בתי ואת בתה של אחת מחברותיי לבילוי משותף. ברגע שהגענו למקום ובלי סיבה ניכרת לעין, הבת של חברתי הזעיפה פניה וסירבה לקחת חלק בפעילויות ולהתלוות אלינו. בתחושת תסכול לחשתי לבתי שאני לא חושבת שאקח איתה איתנו יותר, כי לא נעים בחברתה. באותו הרגע פנתה אליה בתי ואמרה לה בקול את שאמרתי במדויק. הילדה פרצה בבכי ומצאתי את עצמי נבוכה, מחבקת, מפייסת ומנסה לעדן את המסר שעבר ללא מסננים.

     

    "אם בחרנו לשתף אותם בדעתנו וברגשותינו וזה נועד לאוזניהם בלבד, חשוב שנאמר להם שהם שותפי הסוד שלנו. זה מחמיא ונותן תחושת ערך. מנגד, מומלץ לחסוך מהם מידע מיותר, ששמירתו בסוד תכביד עליהם או תעציב אותם, וחשוב לזכור שהם לידינו כשאנחנו אומרים דברים שמלכתחילה לא נועדו לאוזניהם, ולחסוך במילים בהתאם".

     

    2. הילדים מוציאים את הכביסה המלוכלכת החוצה ואומרים משפטים למורה/לסבתא/לחברים כמו: "אבא כל הזמן עצבני" או "אמא כל הזמן צועקת"

     

    מה עושים? דורית לוי - מאמנת אישית, מומחית במערכות יחסים, גומא המרכז לאימון וגישור: "ילדים אומרים את האמת כפי שהם רואים אותה דרך עיניהם. אנו, כאנשים בוגרים, יכולים לפתור זאת מול אותו אדם שלו נאמרה האמירה המביכה. להתנצל בפני אותו אדם במידה ויש מקום להתנצל ובכך גם להוות דוגמה של יחס לאחר.

     

    "לאחר שכבר קרה ו'פאדיחה' נעשתה, עיקר העבודה היא במניעה של הישנות אותה התנהגות. חשוב לשוחח עם הילד בבית ולאפשר פתיחות בשיחה, על מה מקובל ומה לא, להבין את תחושת הילד "שאמא כועסת כל הזמן" לשאול ולבדוק, מה הביא אותו לאותה תחושה, להסביר אם צריך ולהתמקד במקרים ספציפיים ולא בשיחה כללית.

     

    "אחרי שאפשרנו לו לאוורר רגשותיו, זה גם המקום להסביר לו כיצד אמא חשה כשהוא מספר זאת למורה. מה ההשלכות ועל דברים שיש לדבר עליהם בבית בלבד, זאת בתנאי שאנו מאפשרים את המרחב המוגן והבטוח עבורם לשיחה בפתיחות".

     

    3. הילד מבקש עזרה בשיעורי בית ואין לכם מושג. אתם עוזרים לו ובסוף מתברר שטעיתם

     

    מה עושים? שלי מילר, מדריכת הורים ומנחת קבוצות הורים במכון אדלר: "לפני כשבועיים, הבת שלי ניגשה אליי וביקשה ממני עזרה בשיעורי הבית. היא שאלה אותי - 'אמא, כמה זמן לוקח לגולם להפוך להיות פרפר?' אחרי השוק הראשוני, התעשתי ולקחתי את החוברת שלה, בתקווה למצוא שם את התשובה. אמרתי לה בקור רוח, 'לולי,זה באמת מאוד מעניין, בואי לידי ואענה לך'. עיינתי במהרה בחוברת, אך התשובה לא הייתה שם.

     

    "בסיטואציה שהייתה, עמדו בפני שתי אפשרויות. האחת, לומר לה - 'לולי, זו לא חכמה שאני אתן לך את התשובה, זו הזדמנות בשבילך לחקור וללמוד איך את יכולה להגיע בעצמך לתשובה'. האפשרות השנייה, לומר לה - 'זו באמת שאלה מעניינת, אני לא יודעת את התשובה. תרצי שנקרא יחד ונלמד?'

     

    "בסיטואציות רבות בחיי היום יום, אני נוהגת לשאול את עצמי, מה המסר שאני רוצה להעביר לילדיי? בסיטואציה זו החלטתי כי אני רוצה ללמד את הבת שלי שלא חייבים תמיד לדעת את התשובה, שאפשר לומר 'אני לא יודעת'. לא אמא ולא אבא יודעים תמיד את התשובות הנכונות (למרות שאבא בטוח שכן).

     

    "האם זה הופך אותי לאמא פחות טובה? האם הבת שלי תעריך אותי פחות בגלל זה? ממש לא! אני רוצה ללמד את ילדיי שאף אחד מאתנו לא יודע הכל (אפילו אבא), שתמיד אפשר ללמוד ולהתפתח, להיות קשוב ומוכן ללמידה מהסביבה ולומר כאשר אני לא יודע.

     

    "אני מאחלת לילדיי שיהיה להם את האומץ להיות בלתי מושלמים כי ברגע שיהיה להם אומץ להיות בלתי מושלמים, יהיה להם אומץ לטעות, להיכשל, לנסות שוב, לא לוותר, לשאול שאלות ולא לפחד".

     

    צפו בקטע מ"רמזור" על ניסיון לא מוצלח של עזרה בשיעורי הבית:

     

    באדיבות: קשת ואנדמול ישראל

    באדיבות: קשת ואנדמול ישראל

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    4. הילדים הולכים עם ההורים ופתאום אומרים על השכנה שעוברת ממול – "איזה שמנה היא, נכון?", על הדוד במפגש משפחתי – "למה יש לו שערות על הפנים?" או עוד כל מיני שאלות מביכות

     

    מה עושים? תמר כהן לביא, מנתחת התנהגות ומדריכת הורים: "באותו רגע הבושה משתלטת עלינו, אנחנו נבוכים, המומים וחסרי מילים. לעיתים אנחנו מנסים לצאת מזה בצחוק ואומרים 'הוא ילד קטן...' או שאנחנו נכנסים לתפקיד המחנך ומתחילים לכעוס על הילד בנוכחות האנשים, ובכך אנחנו בעצם גם משפילים אותו.

     

    "ובכל זאת, הוא לא התכוון לפגוע או להעליב. ילדים אומרים את האמת, כך אנחנו מנסים לחנך אותם לפחות, אבל הם מתקשים בהבנת הסיטאציה שכן טקט הוא תכונה נרכשת כתוצאה מניסיון חיים בלבד. אז לאחר ה'פאדיחה' אנחנו רוצים לקבור את עצמנו עמוק באדמה.

     

    לפייסבוק הורים כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו

     

    "איך נכון להגיב? ראשית כדאי שניקח נשימה עמוקה ונתנצל בשם הילד במידה והוא ילד קטן. נאמר לילד באותו רגע שלא אומרים דברים כאלה ואם נרגיש ממש לא בנוח אז גם נחמיא לאותו אדם למשל 'לא אומרים שמנה ותראה איזו שמלה יפה יש לה'. בבית, כדאי לערוך שיחה עם הילד ולומר לו שלא אומרים לאנשים דברים לא נעימים כשהם לידנו. אם הוא ממש רוצה לומר משהו עוד באותו הרגע ולא יכול להתאפק, אז תבקשו ממנו ללחוש לכם זאת באוזן ואז תוכלו לצחוק יחד".

     

    5. הילדים חושפים בתמימות שקר לבן מיד כשהוא נאמר. למשל בסיטואציה בה אתם מנסים לצאת באלגנטיות ממפגש:

    חברים: "רוצים אולי להפגש מחר?"

    הורה: "לא, מצטערים, אנחנו לא יכולים, כבר קבענו"

    ילד: "אבל אמרתם שלא עושים כלום מחר!"

     

    מה עושים? ליאת קרן, פסיכותרפיסטית לילדים ונוער ומטפלת משפחתית: "רוב ההורים יתפתלו ויסתבכו בשקר נוסף. משהו בסגנון 'לא חמוד, עוד לא אמרתי לך אבל אבא כבר קבענו'. העניין הוא שמן הסתם זה לא יגמר בזה כי הזאטוט ידרוש לדעת מה הם קבעו ועם מי וכך השקר ילך ויסתבך עד שלבסוף יפרדו בחיוך שאמור לכפר על המבוכה המתגברת.

     

    "ברגע שיהיו במרחק ביטחון ייצא התסכול על הילד: 'למה אמרת שלא עושים כלום מחר?! זה לא עניינם אם אנחנו עושים משהו או לא! פעם הבאה אם אני אומרת משהו אל תתערב!' ומה הילד לומד? שאמא משקרת והוא לא בסדר שהוא אומר את האמת.

     

    "תגובה אחרת היא להסביר לילד שזה היה שקר לבן כי 'לא רציתי לפגוע בה אבל אין לנו כוח להפגש מחר אז אמרתי את זה כדי שלא תיעלב'. לכך יגיב הילד בשאלה: 'למה שהיא תיעלב? למה לא אמרת לה שאין לך כוח?' ובאמת ברוב המקרים האמת תהיה הדבר הנכון לומר במקום להסתבך בשקרים, גם אם הם לבנים.

     

    הכל תלוי באיך נאמרים הדברים. במקרה הנ"ל לגמרי אפשר להגיד: 'האמת היא שהיה לי שבוע עמוס ומחר אני רוצה פשוט להיות בבית. בלי מפגשים'.

     

    6. ההורים שוכחים להביא לילד את העוגה שהיו אמורים להכין לכיתה/אישור לטיול/לשלוח אותו לגן עם חולצה לבנה לצילומים

     

    מה עושים? ד"ר אסתר פיסטטר, ראש החוג לחינוך משולב האקדמית גורדון: "הורים הם בני אדם טרודים ועסוקים, ובמרוץ היומיומי הם לעיתים שוכחים לשלוח עם הילד את העוגה שהבטיחו לגן, מביאים אותו עם תרמיל וציוד לטיול יום לפני המועד המתוכנן ועוד אירועים המעמידים במבוכה הן את ההורים עצמם והן את ילדם. כמובן שהתנצלות היא התגובה המתבקשת.

     

    "למרות שברור כי אין להורים כוונה לפגוע בילדם, חשוב כי הם ישימו את עצמם במקום הילד ויבינו כי קיימת אפשרות שהילד ירגיש כי זלזלו בו, כי הוא אינו חשוב מספיק להוריו, ובעיקר כי הוא חש שהילדים האחרים צוחקים לו.

     

    "מעבר למתן אפשרות לילד לבטא את רגשותיו בעקבות האירוע, אני מאמינה שהישנות מקרים כאלה תבוא מתוך הבנה ומתן כבוד לילד ולצרכיו. מתן כבוד לילד הוא תהליך הדדי והוא מרכיב נכבד בהתפתחות יכולתו של הילד לכבד את עצמו ואת האחר".

     







     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    צחוק פותר כל מבוכה או שיש מקרים אבודים?
    צילום: shutterstock
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים