שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    המצב מטריד? ליהדות יש מה להציע

    פיגועי הטרור בתקופה האחרונה משפיעים על כולנו. יצאנו לבדוק מה יש ליהדות הישראלית להציע כדי להתמודד עם המצב. האם הלינץ' בבאר שבע יכול היה להימנע, מה תפקידנו ביחס לציבור הערבי בישראל והאם זו מלחמת דת? פרופ' ידידיה שטרן, תומר פרסיקו, נח חיות ופרופ' יעקב מלכין מנסים לתת את התשובות

    בשיתוף עמותת שערים

     

    את חוסר הביטחון, הפחד והחשש שמלווים אותנו בימים האחרונים - מאז החל גל הטרור הנוכחי כולנו מרגישים, ולכולנו עולה השאלה מתי הוא יחלוף ובכמה הרוגים ופצועים זה עוד יעלה לנו. הבעיה מתחילה מהניסיון שכבר נצבר, כי זהו אינו גל הטרור הראשון וכנראה גם לא האחרון. אז כיצד בכל זאת מתמודדים עם המצב דרך חשיבה יהודית קצת אחרת. 

     

    כנסו לעמוד הפייסבוק של עמותת שערים

     

    יצאנו לבדוק האם ליהדות יש מה לומר על חלק מהנושאים הכי בוערים בימים אלו - נושאים המעסיקים כיום את כל הציבור בישראל: כיצד היהדות מנחה אותנו בענייני הביטחון האישי והציבורי, הדו קיום, הרצון לנקמה ואף הריגת מחבלים כאשר הם כבר אינם מהווים סכנה.

     (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    (צילום: AFP)

    "השכם להורגו" - לא כולל לינץ במחבל מנוטרל?

    "כולנו יודעים שגם על פי חוק אין שום איסור על אדם להגן על עצמו", אומר תומר פרסיקו, עמית מחקר במכון שלום הרטמן, כשנשאל, מהו הגבול שהתורה קבעה כאשר אדם צריך להגן על עצמו ממפגע. "אלא שהביטוי "הבא להורגך השכם להורגו" מגיע פעמים רבות, לצערי, לא כדי לומר את המובן מאליו - שיש לאדם זכות להגן על עצמו - אלא להצדיק גם הריגת אדם שאינו מסכן אותנו בצורה מידית. דבר כזה לא רק שאינו מוסרי ואסור על פי חוק, אלא אפילו הלכתית אין לו מקום".

     

    "אם ניקח לדוגמא אדם שרודף אחרי אדם אחר במטרה להורגו. אדם כזה הוא בפשטות "רודף". עלינו לעצור אותו, אבל ההלכה מורה לנו שיש "להצילו באבריו", כלומר קודם כל לא לכוון למותו של הרודף, אלא לגרום נזק לאחד מאבריו כך שיעצור מהמרדף. ממילא מובן שכאשר המרדף נפסק - כלומר האדם מנוטרל - אסור לנו להורגו", הוא מבהיר.

     

    לדבריו, "אנו חיים במדינה דמוקרטית והחוק הוא שמכוון את חיינו במרחב הציבורי ולא ההלכה וטוב שכך. מכיוון שההלכה, על כל חכמתה, אינו בנויה להתמודד עם מצב מודרני של אזרחות דמוקרטית. אם אנחנו רוצים לדבר על דין מבחינת היהדות לדעתי הדין היחיד הרלוונטי הוא הדין שהם יתנו מול האל. מבחינת המדינה, בכל מקרה, הם כמובן אמורים לעמוד למשפט", אומר בהתייחסו למבצעי הלינץ' במבקש המקלט האריתראי.

     

    התורה מחייבת שוויון בין כולם

    כאשר פרופ' ידידיה שטרן, סגן נשיא לחקר ישראל כמדינה יהודית במכון הישראלי לדמוקרטיה, נשאל: כיצד התורה רואה את יחסה לגר, הוא קובע כי זהו אחד משורשי הבעיה מול ערביי ישראל. "אני לא מומחה לביטחון וזה אני משאיר לאנשים שכן מבינים בתחום, אבל מה שאני יכול לומר שאפשר לעשות הרבה על מנת שפעולות טרור יימנעו. מה כוונתי, מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית ולא צריכה להחביא את זה שהיא יהודית. היא עשירה ביהדותה. אבל דווקא בגלל המחויבות שלה ליהדותה היא חייבת להבטיח שוויון אזרחי בלתי מתפשר לכל האזרחים גם אם הם אינם יהודים".

    "הרבה מהם מזדהים עם אויבינו אך אנו עדיין חייבים להבטיח שוויון זכויות", פרופ' ידידיה שטרן. הפגנה של ערביי ישראל עם דגלי פלסטין (צילום: מוחמד שינאווי) (צילום: מוחמד שינאווי)
    "הרבה מהם מזדהים עם אויבינו אך אנו עדיין חייבים להבטיח שוויון זכויות", פרופ' ידידיה שטרן. הפגנה של ערביי ישראל עם דגלי פלסטין(צילום: מוחמד שינאווי)

    לדבריו, יש אמנם קושי גדול ביישום, משום שרבים מערביי ישראל אכן מזדהים עם האויב, אך אין זה מונע מאיתנו לעשות הכול בכדי להביא לשוויון אמיתי. "המחויבות שלנו צריכה להיות בלתי מתפשרת, אולם אנו מחויבים לומר כן, אתם אזרחי ישראל לכל דבר - ללא קשר ללאומיותכם".

     

    "אנחנו מציינים השבוע 20 שנה לרצח רבין וזה מרתק לראות את התקופה של ממשלת רבין השנייה שהייתה תור הזהב בין יחסים בין יהודים לערבים בישראל - לא ערביי השטחים", הוא מדגיש. לדבריו, בסקרי דעת קהל שנעשו באותם ימים, נמצא כי בתקופת ממשלת רבין השנייה 95% מערביי ישראל ראו את מדינת ישראל כפרויקט לגיטימי. "ראינו שכאשר הם הרגישו שהממשל נותן להם שוויון זכויות הייתה לזה השפעה מידית. זה אמנם לא יפתור את כל הבעיות אבל שוויות זכויות זה דבר שנכון לעשות כדאי לעשות".

     

    פרופ' שטרן העומד בראש התכניות דת ומדינה וזכויות אדם והיהדות (יחד עם פרופ' שחר ליפשיץ), מביא כדוגמה את היחס של התורה אל הגר. "36 פעמים התורה מביאה את הצורך ביחס הוגן לגר - הרבה יותר מאשר 'שבת' או 'לא תרצח'. הגר המקראי זה לא מי ששינה את דתו", הוא מדגיש, אלא החלש, האחר, המיעוט, הזר והשונה שיושב בתוכך. יש פסוק נפלא שמדינת ישראל חייבת לקיים אותו ברצינות: "משפט אחד יהיה לכם, כגר כאזרח יהיה". מה הכוונה? אתה לא יכול להכיל משפט מפלה - גם אם יש לך דין, אחד לאלה ואחד לאלה - וזה נכתב לפני 3500 שנה. אלפי שנים לפני שאמריקה הפלתה יהודים ושחורים. זה חייב להיות נר לרגלנו. יש לנו מחויבות. להגיד שזה יפתור את כל הבעיות בעולם? לא! האם זה נכון? כן! האם זה מועיל? מאוד!

     

    לא לדתיות אגרסיבית

    פרופ' יעקב מלכין, רקטור מכון תמורה להכשרת רבנים חילוניים, טוען בשיחה עם ynet כי הדרך להתמודד עם הטרור, מתחיל קודם כל בהתמודדות של מידע ומודעות. "אנחנו צריכים להיות מודעים למקורות של הטרור. המכנה המשותף של הטרור שהוא מגיע ממשטרים דתיים בהם ציות למצוות מנהיגי הדת עולה על כל אמת מידה אחרת של שיקול". לדבריו, לא כל המוסלמים טרוריסטים - אבל כל הגיאדיסטים הם מוסלמים. לא כל היהודים הדתיים הם טרוריסטים - אבל כל הטרוריסטים היהודים הם דתיים. "רוב בני האדם הדתיים הם דתיים באופן אוטונומי - הכוונה - אני דתי ושומר מצוות וזה ענייני ומשפחתי בלבד. לא כך בקרב הדתיים האגרסיביים".

    לא רק שאני חייב למלא את המצוות - אלא אני חייב להפיץ את הציות למצוות לכל האחרים. דתיות אגרסיבית (צילום: AP) (צילום: AP)
    לא רק שאני חייב למלא את המצוות - אלא אני חייב להפיץ את הציות למצוות לכל האחרים. דתיות אגרסיבית(צילום: AP)

    פרופ' מלכין שחיבר בין היתר את הספרים "יהדות ללא אל" ו"הגן של אפיקורס - שורשי האתאיזם ביהדות" מסביר שבעיניו הבעיה מתחילה, כאשר באותם חממות דתית אוטונומיות מתחילות להתגבש תתי קבוצות של דתיים אגרסיביים. "בכל תנועה דתית אוטונומית ולא משנה איזו דת, תמיד מתגבשת תנועה דתית אגרסיבית שאומרת: לא רק שאני חייב למלא את המצוות - אלא אני חייב להפיץ את הציות למצוות לכל האחרים. זה דבר משותף לכל הדתיים הקיצוניים והקנאים - דתיות אגרסיבית. ולכן אם השיעים לצורך העניין לא מתנהגים כפי שהסונים רוצים, אז הדתיים האגרסיביים בקרב הסונים מרשים לעצמם להפציץ מסגדים של שיעים".

     

    אז מה הפתרון?

    "צריך להראות גם בעולם היהודי וגם בעולם המוסלמי את ההבדל בין דת אוטונומית לאגרסיבית, ולהציג את הסכנות של הדת האגרסיבית", מציע פרופ' מלכין. "מערכת החינוך, גם הפלסטינית וגם היהודית חייבת להסביר לתלמידים על הזכות המלאה של כל אדם להיות דתי בדרכו שלו, ואת חוסר הזכות של כל אדם להכריח אדם אחר להיות דתי. אם זה יהפוך לעיקרון מנחה נראה שינוי. אמנם את התוצאות לא נראה מחר אבל בסופו של דבר זה יביא לשינוי מהותי במצב.

     

    נח חיות, מנכ"ל מרכז יעקב הרצוג ויו"ר פנים, מציע דווקא לקיים מפגשים קבוצתיים ללימוד תורה כדי לקבל כוח להתמודד עם המצב. "מפגש סביב שולחנות עם אנשים שונים בחברה יכול לתת לנו את אורך הנשימה בתקופות לא קלות שעוברות עלינו מידי פעם".

     

    האם ניתן לומר כי המאבק הוא מאבק דתי?

    "המאבק הוא גם וגם אבל ככל שנצליח להסיר את האספקטים הדתיים הללו ייטב לנו. מצד שני ישנם אנשים כדוגמת הרב פרומן שפעלו דווקא על בסיס הידברות דתית בכדי למצוא פתרונות שאנו כל כך מתקשים למצוא בדרכים רגילות פוליטיות", הוא אומר.

     

    לדבריו, ניתן לראות את הר הבית באותו אופן. "סוגיית הר הבית היא לא בדיוק סוגיה שמתחלקת היום בין דתיים לחילונים. גם רבדים בתוך המגזר הדתי מחולקים בדעתם בנושא. חלק מהמגזר הדתי טוען שאסור הלכתית להר הבית. גם חלק מהציבור החילוני כלל לא אכפת לו מהר הבית. מצד שני, כאדם דמוקרטי קשה לי מאוד שזכות מאוד בסיסית של תפילה במקומות קדושים בין אם זה חשוב בעיני או לא נמנעת מאנשים"

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: AFP
    אילוסטרציה
    צילום: AFP
    צילום באדיבות: המכון הישראלי לדמוקרטיה
    פרופ' ידידיה שטרן
    צילום באדיבות: המכון הישראלי לדמוקרטיה
    צילום: דן פרץ
    תומר פרסיקו
    צילום: דן פרץ
    צילום: דניאל מס
    פרופ' יעקב מלכין
    צילום: דניאל מס
    באדיבות: פנים
    נח חיות
    באדיבות: פנים
    מומלצים