נפטר זקן לוחמי הפלמ"ח: "איש עקרונות"
פיני ויינשטיין ששירת בכמה ממלחמות ישראל ובפעולות נגד הבריטים לפני הקמת המדינה, נפטר בגיל 97 ויובא היום למנוחות בקיבוץ גבעת ברנר. "הוא היה מפקד קר רוח שתמיד דאג לאנשיו", ספד לו לוחם הפלמ"ח אליהו סלע
פיני ויינשטיין, מראשוני לוחמי הפלמ"ח ומי שנחשב ל"זקן לוחמי הפלמ"ח", נפטר אתמול (יום א') בגיל 97. הוא יובא למנוחות היום בקיבוץ גבעת ברנר בשעה 14:00. "אבא תמיד חי את הקדימה עוד אתמול הוא דיבר על היום למחרת", סיפר בנו.
וינשטיין נולד ביולי 1918 בקייב שברוסיה, ומשפחתו עלתה לארץ כשהיה בן שש. לבני המשפחה שהתיישבו בתל אביב הקטנה היו לא מעט קשיי קליטה אך שמחת החיים של החלוצים הדביקו את רובם. וינשטיין למד ב'גימנסיה הרצליה' ובילה את רוב השעות בחוף הים. שגרת החיים הבורגנית לא התאימה לילד התוסס והוא עבר ללמוד בכפר יחזקאל וגר בבית הדודים. שם, לראשונה, התוודע לחיי הכפר, החקלאות ואפילו הוקסם בשיעורי הטבע והכימיה.
מגיל 16 היה וינשטיין חבר ב"הגנה". בשנת 1936 יצא לקורס מפקדי כיתה בבאר טוביה ולאחריו השתתף בפעילויות חיל השדה (חי"ש), פלוגות השדה (פו"ש) והפלוגות המיוחדות (פו"ם) באזור הדרום. בתקופת מאורעות 36-39 שימש וינשטיין כמפקד חוליה ששמרה על העובדים בשדות ועל המשק בלילה.
ויינשטיין היה "איש עקרונות", כתיאורו של בנו גדעון. "במבצע קדש הוא קיבל פלוגה לחסל שבויים מצריים שהיו בבית חולים בחאן יונס והוא סירב", אומר הבן. "כשהמח"ט שלו איים עליו, אבי היה מג"ד אז, שיעמיד אותו למשפט צבאי הוא חזר ואמר 'לא אפגע בשבויים' בקול רם וברור. זה סימן אחר כך את העיקרון שלא לפגוע בשבויים והוא זכה במשפט הצבאי שבא בעקבות העניין הזה".
לדברי הבן, ויינשטיין היה "גאה בשירות שלו אבל למרות כל ההיסטוריה שהוא היה שותף לה הוא היה איש צנוע, איש שאהב אנשים ואהב את החיים במשך שנים הוא היה שייט והסתובב בעולם. אף פעם לא שתה מים, תמיד בירה. הוא היה מאוכזב מהתנהלות המדינה וההנהגה בשנים האחרונות. אבא לא קיבל את המדיניות של הכיבוש אבל בכל זאת היה אופטימי שבסוף ישראל היפה תחזור. הוא היה קרוב ליצחק רבין, הוא היה המדריך שלו בקורס קצינים וחלק עימו את אותו תא מעצר לאחר ששניהם נעצרו ב'שבת השחורה' על ידי הבריטים".
בשנת 1941 יצא וינשטיין לקורס מפקדי מחלקה. הוא שובץ כמדריך פלוגתי בפלוגה ה' של הפלמ"ח ואחר כך כמדריך גדודי בגדוד השני. במסגרת תפקידים אלה השתתף בפעולות מודיעין וענישה באזור הדרום. "באחת מפעולות התגמול שלחו אותנו למדבר יהודה לאחר שערבים רצחו צעירה יהודית", סיפר לוחם הפלמ"ח המיתולוגי אליהו סלע ("רעננה") שלחם לצד וינשטיין. נפגשנו עם יגאל אלון ששאל אם אנחנו מוכנים לצאת למבצע - המשימה שלנו הייתה למצוא ערבי ולהרוג אותו. אני זוכר את פיני מפקד בקור רוח על צוות קטן. הוא היה מפקד קר רוח שתמיד דאג לאנשיו. מפקד צנוע ויעיל אף פעם לא דיבר על עצמו או סיפר סיפורים".
בשנת 1945 הדריך ויינשטיין בקורס מפקדי מחלקות ושנה אחר כך מונה למפקד הגדוד השני. במסגרת תפקידו תיכנן והשתתף ברבות מהפעולות כנגד המנדט הבריטי: בפיצוץ משטרת גבעת אולגה, במבצע ליל וינגיט, בליל הגשרים, בהתקפה על שרונה ועוד. בשנת 1947 מונה לקצין תפקידים מיוחדים במחוז תל אביב והיה בין מפקדי פעולת ה"סזון הקטן" כנגד ארגון האצ"ל.
בסוף שנת 1947 הדריך בקורס קצינים בפיקודו של חיים לסקוב. בעת המלחמה היה קצין המודיעין בגדוד של לסקוב. לאחר פירוק הפלמ"ח השתחרר וחזר לקיבוצו, גבעת ברנר.
במלחמת השחרור הוא לחם בחזית הצפון הוא שימש כמג"ד וקצין מבצעים חטיבתי ולחם גם בחזית הצפון. בשירות מילואים היה מפקד גדוד 91, קצין המבצעים של חטיבה 9, מפקד גדוד 113 במבצע קדש, השתתף בכיבוש עזה וחאן יונס ובמלחמת ששת הימים שרת במסגרת דובר צה"ל באזור תעלת סואץ.
לאחר שחרורו מהצבא ניהל וינשטיין את בית החרושת למזון "רימון" ואחר כך היה פעיל במוסדות המשק כמזכיר וגם בקיבוץ המאוחד. לאחר שעזב את הקיבוץ בשנת 1958 החל לעבוד כמנהל בתעשיית המזון בישראל, באפריקה ובמרכז אמריקה.
לפנייה לכתב/ת 
