יחי המלך החדש של ה-NBA?
הוא שובר שיאי קליעה, מוליך את גולדן סטייט לשיאים היסטוריים, שובה את לב המעריצים והופך לאט-לאט לפנים הרשמיות של הליגה הטובה בעולם. אבל האם "זאת הליגה" של סטפן קרי? שרון דוידוביץ' על השאלה שמטרידה את לברון ג'יימס
משפט רגיל שמשלב קצת פרגון וקצת פומפוזיות מצד בחור שיודע לדבר. עוד משפט מפוצץ שבטח יתמסמס לו. אבל המשפט הזה הוא הכל חוץ ממשפט רגיל. הוא משפט עמוק ובעל השפעה. כי אפשר להיות "השחקן הטוב בליגה", או "הקלע הכי טוב" - אבל "הליגה שלו"? זה כבר משהו אחר לגמרי.
ה-NBA ראתה אינספור אלופים. היו בה המון שחקנים גדולים וכמה MVP, אבל רק מעטים, יחידי סגולה נדירים, נכללו בקטגוריית "הליגה שלהם". ביל ראסל, ווילט צ'מברליין, קארים עבדול ג'אבר, מג'יק ג'ונסון, לארי בירד, מייקל ג'ורדן, שאקיל אוניל, קובי בראיינט. אלה, פחות או יותר, השמות. שחקנים שלא רק היו הכי טוב בתקופתם, אלא גם הפנים, החזות והאטרקציה המרכזית. האנשים שסחבו על גבם ליגה שלמה. ממש כפי שעושה כיום לברון ג'יימס.
Psycho Killer
אז האם סטפן קרי החליף במשא הכבד הזה את לברון? מבחינת מספרים הוא מתקרב לשם. אליפות יש לו, גם MVP והעונה נדמה כי הוא עלה לשלב הבא. 30 הנקודות ב-28 דקות ב-69:119 הלא נתפס של הווריורס על ממפיס, היו רק עוד נקודה בפתיחת העונה ההיסטורית-פסיכית שאוחזת בקרי, בה הוא הורג את יריביו ברכות.
הוא עומד כרגע על ממוצע של 37 נק' ב-35 דקות, עם 44 אחוז משלוש ו-7 אסיסטים למשחק. 21 השלשות שקלע הן הכמות הגבוהה אי פעם לאחר ארבעה משחקים. יש לו 148 נק' ב-127 דקות לאחר 84 זריקות בלבד. זו כמות הנקודות הגדולה ביותר בארבעה משחקים ראשונים מאז ה-156 של ג'ורדן ב-91/92.
יש לו כבר שלושה רבעים עם 20 נק' ומעלה. לכל שאר הליגה יש אחד. ביחד. לג'יימס הארדן, יריבו לתואר ה-MVP בעונה שעברה, יש ממוצע של 15.3 נק' למשחק. לקרי יש 16 נק' בממוצע ברבע השלישי! כל זה מוביל את גולדן סטייט לפתיחה הטובה בהיסטוריה, עם הפרש מצטבר של 100 נק'. יותר מה-99 של בוסטון וביל ראסל ב-61/2.
אבל כדי להפוך לאיש עליו נישאת הליגה, לא צריך רק מספרים. תשאלו את לברון. צריך לשלוט במותג הזה שנקרא NBA. וזה קורה לאט-לאט ובהדרגה.
אם תיכנסו לאתר השידורים הרשמי של הליגה, תצאו מולכם שלושה שחקנים. במרכז, בפוזה עוצמתית ומנצחת, ניצב לו קרי. 191 הס"מ שלו נראים בולטים וחזקים יותר מאשר לברון ג'יימס, השליט הבלתי מעורער בשבע השנים האחרונות, אשר ניצב מימינו. הוא גם נראה גבוה יותר מאשר ה-2.08 מ' של אנתוני דייויס, הדבר הגדול הבא, שניצב משמאלו.
גם ב-NBA מבינים שאיש חדש עומד להשתלט על המלוכה. זה הגיע עם ניצחון במספר ההצבעות לאולסטאר בשנה שעברה, שדחק לראשונה מזה זמן רב את לברון למקום השני, ועם מקום ראשון במכירת החולצות בליגה.
אך כמו הרבה דברים בחיים, זה לא הכמה - זה האיך.
אין עוד מלבדו
כיף. לא תוכלו למצוא מילה טובה יותר שתסכם את סטפן קרי. שלוש אותיות שמתחברות בכזו שלמות אחת לשנייה. הריצה, שחרור הזריקה, הקליעה, המסירות, הובלת המתפרצות.
אומנות שמוצגת באופן קבוע ולפחות פעם אחת בערב מתחברת לכדי פסיפס עוצר נשימה של התפוצצות כימית על פני דקות ספורות. כמו בוקר שנכנס על שור לזירת הרודיאו, ובזמן שהקהל שואג - הוא פשוט לא נופל. חטיפה, מתפרצת, מסירה עם יד אחת, אסיסט. חטיפה, מתפרצת, סל ועבירה. שלשה מהצד בנפילה, שלשה מהפינה. סשן של ארבע דקות ברוטו שהתרחש מול ממפיס, וקורה כמעט כל משחק. בין לבין הוא גם ירקוד עם אוהד בפסק זמן, יחלק קריצות לקהל, יצטלם לסלפי ויחייך. חיוך מקסים, ילדותי משהו, שמפיל ברשת עוד ועוד שבויים.
אז האם הליגה כבר עכשיו שלו? עוד לא. לא באופן רשמי. טרם יצאה הכרזה על כך. לא כל עוד לברון מטיל את אימתו ומגיע מדי שנה לגמר. אבל ייתכן שזה יתרחש בקרוב. עד אז נותר רק לצפות, ליהנות ולהפנים משפט אחד - היו שחקנים טובים יותר בהיסטוריה מסטפן קרי. עדיין לא היה מישהו כמוהו.
בואו לדבר על זה בעמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ' או בעמוד הפייסבוק שלו
