שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    גיל הראבן: "אני פטריוטית ירושלמית"

    מה קורה כשמערבבים ביחד עיר בירה, חוויית שיטוט, איורים של שבעה מאיירים וסיפור שכתבה גיל הראבן? פרויקט חדש מציג קומדיה רומנטית על גבי בניינים בירושלים. "אפשר לראות בכך סוגה חדשה", אומרת הסופרת

    כמות הסיפורים המאוירים הישראלים הפונים לקהל בוגר בעברית, היא אפסית. סיפורים המאוירים על גבי קירות בניינים במרכז עיר גדולה, על זה בכלל אין מה לדבר. ובכל זאת, זה קורה. פרויקט חדש מפתיע ומסקרן ביוזמה של המחלקה לאמנות פלסטית בעיריית ירושלים (בשיתוף עדן, החברה לפיתוח מרכז העיר והאמן המעצב איתם טובול) מוצג עתה ברחבי ירושלים, תחת השם "עיר סיפור". מדובר בסיפור מאויר בשבע מערכות שכתבה הסופרת גיל הראבן, כאשר כל מערכה, או פרק, זכתה לפרשנות איורית של מאייר אחר.

     

    אז איך כותבים סיפור על עיר, ועוד עיר כמו ירושלים, שרבות נכתב עליה ועלילות סיפורים רבים התרחשו בה? בשיחה עמה, הראבן מסכימה כי אכן קשה לכתוב על ירושלים. "זה נראה לי יומרני. ספק אם מישהו יכול לצאת בשלום מניסיון כזה", היא מסבירה, "ולכן הסתפקתי בסיפור שמתרחש בעיר. אני פטריוטית ירושלמית, וטבעי לי למקם עלילה בעירי. רוב עלילות ספרי מתרחשות בירושלים".

    הראבן פרסמה עד כה קרוב לעשרים ספרים למבוגרים ולילדים, רומנים וקבצי סיפורים, בהם "אני ליאונה", "אגדה חדשה", "הבוקר הרגתי איש" ו"שאהבה נפשי", עליו זכתה בפרס "ספיר". ייתכן כי הוורסטיליות הז'אנריסטית שמפגינה הראבן לאורך השנים, הופכת אותה לסופרת המתאימה למיזם המעניין הזה.

     


     

    "כשאיתם טובול הציג בפני את הפרויקט, תגובתי הראשונה היתה 'איזה רעיון נפלא!'", היא מספרת, "ומיד אחר כך חשבתי :'אבל איך עושים את זה?' מצא חן בעיני האתגר. מצא חן בעיני לנסות דבר שכמוהו לא נעשה עד היום. אפשר לראות בכך אולי סוגה חדשה: סיפור שנכתב לצורך איור על קירות. סיפור למטיילים. וכך נולד הסיפור 'ההצעה'".

     

    מה היה למעשה האתגר מבחינתך?

     

    "חודשים ספורים לפני שפגשתי את איתם, פרסמתי את אני ליאונה', רומן עב כרס בנוסח המאה התשע-עשרה. אתגר הכתיבה שאיתם הציג בפני היה הפוך: טקסט קצר, פרקים קצרצרים, עלילה שמתאימה לקריאה חפוזה ומזמינה איורים. סיקרן אותי לעבוד עם איתם ועם המאיירים, ובין השאר ראיתי בפרויקט הזה מבחן מיומנות. עבודה מוזמנת מחייבת אותך להיות בעל מלאכה טוב. ולתפיסתי, דווקא עבודה בתוך כללים ומגבלות היא הזדמנות לחוות חופש. זוהי הזמנה האומרת: בואי נראה כמה הרבה אפשר לעשות בתוך המסגרת. אפשר הרי אינספור דברים".

    סוגת ציורי הרחוב בירושלים. מתוך הפרויקט (צילום: דור קדמי) (צילום: אוריה תדמור) (צילום: אוריה תדמור)
    סוגת ציורי הרחוב בירושלים. מתוך הפרויקט (צילום: דור קדמי)
     

    לדברי היוזמים, הפרויקט מבקש לשנות את תפיסת ציורי הקיר המסורתית במרחב הציבורי, ומעודד שוטטות וסקרנות לקראת המוצג הבא בסדרה. הקריאה את הסיפור יכולה להתבצע בסיור מודרך או בסיור עצמאי וגם על ידי התקלות מקרית באחד הפרקים שלו - בתקווה שהמפגש יעורר עניין בקרב עובר האורח לחפש את הפרק הבא, אף על פי שהעלילה איננה מתרחשת בתחנות של מסלול הסיפור.

     

    איך את תופסת את היחסים בין סיפור ומרחב?

     

    "אני אדם מילולי ותפיסת המרחב שלי איומה ונוראה. אפשר לומר שאני תופסת את המרחב דרך מילים. דווקא משום כך נהניתי לעקוב אחר השיח המקצועי של שותפי, ותשומת לבי למסלול שבו מוצג הסיפור השתנתה קצת".

     

    כתבת "קומדיה רומנטית בשבע מערכות" - מה זה אומר? 

     

    "אף שאיש לא הציג לי מגבלה כלשהי, חשבתי שסיפור שמוצג במרכז ירושלים צריך לעמוד בכללים מסוימים. המרחב הזה שייך לאוכלוסייה מגוונת, ואם הופכים את הבית המשותף לחלל אמנותי - ראוי שבני הבית ירגישו בנוח עם מה שתולים על קירותיהם. קומדיה רומנטית היא סוגה שנועדה לשמח, וביסודה היא למעשה שמרנית. לא חשבתי 'אוקיי. אחבר קומדיה רומנטית', אבל כשהתחלתי להגות בסיפור, בתוך המגבלות שציינתי - זה מה שיצא.

    לשוטט בתוך הסיפור (דור קדמי) (צילום: אוריה תדמור) (צילום: אוריה תדמור)
    לשוטט בתוך הסיפור (דור קדמי)
     

    "יום לפני שאיתם הציג לי את האתגר", היא מוסיפה, "בתי, נעמה, העלתה רעיון סיפורי: זוג שמשיג לעצמו הטבות שונות באמצעות הצעות נישואים פומביות. הרעיון שעשע אותי. וכשהתחלתי לחשוב על הפרויקט, ביקשתי את רשותה להשתמש בו, אלא שאת הזוג הציני שלה הפכתי לזוג רומנטי באמת".

    איור של נועה קלנר  (צילום: אוריה תדמור) (צילום: אוריה תדמור)
    איור של נועה קלנר
     

    אחד האלמנטים המוצלחים ביותר בפרויקט של הראבן הוא הגיוון בסגנון האיורי.
    שבעה מאיירים ומאיירות משתתפים בפרויקט: רועי מרגליות, ולי מינצי, שרי דיין, מנחם הלברשטט, אלעד ליפשיץ, נועה קלנר ואלעד מועלם - ללא אחידות או קו מקשר בין הסגנונות שלהם. כך אנו יכולים להיחשף למשמעות האסתטית, האמנותית והפרשנית של האיור בהקשר של טקסט ספרותי.

     

    איך חוויית את המפגש בין המילים שלך לאיורים של המאיירים והמאיירות?

     

    "חוויה מרנינה. בפגישה עם המאיירים התלבטנו אם ראוי ליצור האחדה מסוימת בין האיורים. להדביק, למשל, אפיוני מראה עקביים לגיבורים. בטקסט נמנעתי בכוונה תחילה מתיאורי מראה. רציתי להשאיר למאיירים מידה רבה של חופש, וכשנפגשנו, החלטנו שלא ליצור שום אחידות. לא היה לי מושג איך כל אחד מהם רואה את הסיפור ומה יעשה בו, וכשהגיעו האיורים - זאת היתה בשבילי חגיגה עם שבע מתנות".

     

    האם לדעתך יש בפרויקט הזה כוח לקרב באמת את הקהל הרחב לספרות?

     

    "לקרב קהל רחב לספרות - זאת ודאי לא מטרת הפרויקט. עבדנו מתוך שמחה והנאה, ואני מקווה שבכוחו של הפרויקט ליהנות ולשמח".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אוריה תדמור
    גיל הראבן. פרויקט ירושלמי חדש
    צילום: אוריה תדמור
    לאתר ההטבות
    מומלצים