שתף קטע נבחר

העיקר זה הרומנטיקה: המסע של לאס פלמאס

הקבוצה הענייה ביותר בליגה הספרדית, שמורכבת כמעט במלואה משחקני בית, מנהלת קרב הישרדות כפול שמאיים לרסק אותה לחתיכות. היא ממש לא סינדרלה, אבל הקבוצה מגראן קנריה היא הדבר הכי מרגש שיש לכדורגל הספרדי להציע. וגם: החלוץ הקטלני ביותר ב-2015 הוא לא מי שחשבתם. סיכום המחזור ה-17 בלה-ליגה

לצד שיא השערים המרשים של ברצלונה ושלישיית MSN האימתנית, המחזור ה-17 בליגה הספרדית סיפק נקודת ציון חשובה עבור קבוצה אחרת, שהיא ההפך הגמור מהאלופה הנוצצת ומשתי הגדולות של מדריד. נקודת ציון קטנה אבל גדולה, לקבוצה קטנה אבל גדולה, שקוראים לה לאס פלמאס.

 

 

הקבוצה מגראן קנאריה, האי שהוא גם אחד המקומות היפים ביותר בספרד, רשמה אמש (ד') את הניצחון הגדול ביותר שלה - לפחות על הנייר - במילניום הנוכחי: 1:4 בקרב התחתית מול גרנאדה. תוצאה לא גרנדיוזית במיוחד במבט ראשון, אבל כדי להעריך את גודל ההישג יש להבין עד כמה קטנה וצנועה היא הקבוצה הצהובה של קיקה סטיין.

 

ישנן קבוצות קטנות ממנה בכל הנוגע לכמות האוהדים והמסורת שכתבה לאורך השנים, אבל נכון להיום לאס פלמאס היא הקבוצה הענייה ביותר בלה-ליגה. שכר כל שחקניה, לפחות על-פי ההערכות, הוא שווה ערך לשכרו של ליאו מסי בלבד. הנתונים הללו גורמים למועדון לנהל במקביל שני קרבות הישרדות - אחד בטבלת הליגה ואחד בחשבון הבנק - ובימים הקשים שעוברים על הכלכלה הספרדית, קשה לקבוע איזה קרב קשה יותר.

 

המשמעות היא שלמרבה הצער, אם לא יירשמו הפתעות יוצאות דופן עד תום העונה, לאס פלמאס תהיה תופעה חולפת בליגה הספרדית הבכירה, בדיוק כפי שהייתה בשלושת העשורים האחרונים. אבל אם היא כבר כאן, אפשר וצריך להתענג עליה, כי התופעה הזו היא גם אחת מהרומנטיות ביותר שתוכלו למצוא בליגה כל-כך בכירה באירופה.

 

הסיבה המרכזית לכך, בעיני רבים, היא שחקני הבית. אי-שם בשנות ה-50 של המאה הקודמת, לאס פלמאס נולדה כחיבור בין חמישה מועדונים מקומיים, והיו לכך שני מניעים: לבנות קבוצה שתוכל להתחרות ברמה הארצית, ולהצליח להשאיר בבית את הכדורגלנים ילידי העיר. והיום, בניגוד לתרבות הכדורגל המודרנית ויותר מ-60 שנה אחרי, לאס פלמאס ממשיכה לעמוד במטרותיה.

 

דויד סימון. עוד אחד משחקני הבית המשובחים של לאס פלמאס (צילום: EPA) (צילום: EPA)
דויד סימון. עוד אחד משחקני הבית המשובחים של לאס פלמאס(צילום: EPA)

 

מתוך 18 השחקנים שנכללו בסגל למשחק מול גרנאדה, 11 נולדו בלאס פלאמס וגדלו במחלקת הנוער של המועדון. מרביתם הם גם לא שחקני ספסל, אלא ברגים משמעותיים בקבוצה שמתמודדת - לרוב לא בהצלחה רבה, למען ההגינות - מול הקבוצות החזקות ביותר באירופה.

 

בין שחקני הבית הבולטים אפשר למצוא את הבלם דויד סימון (25) והקשרים רוקה מסה (26) והרנאן טרוחייו (25), שזוכים למחמאות רבות על תפקודם וכן לחיזורים מכמה קבוצות בכירות יותר בספרד. אחד השמות המוכרים יותר הוא ג'ונתן ויירה, שבעבר נחשב להבטחה גדולה כשהגיע לוולנסיה אבל לא עמד בציפיות, חזר הביתה וקיבל תפקיד משמעותי מאוד בקבוצה אותה הוליך לעליית ליגה.

 

ואם בשמות מוכרים ושחקני בית עסיקנן, הרי שהסיפור הגדול והרומנטי ביותר של לאס פלמאס הוא השחקן הוותיק ביותר שלה – חואן ולרון. הקשר בן ה-40 שזכור בעיקר מימיו בדפורטיבו לה קורוניה גדל גם הוא בלאס פאלמאס, ולקראת סיום הקריירה הארוכה שלו חזר אליה בזמן ששיחקה בליגה השנייה. הוא אמור היה לתלות את הנעליים אחרי הקמפיין הדרמטי שהסתיים בהעפלה בזכות שערי חוץ, אבל מיד בתום העונה הודיע שהוא מתכוון להמשיך ולרשום עונה אחת אחרונה בליגה הבכירה.

 

רוקה מסה. זוכה למחמאות (צילום: EPA) (צילום: EPA)
רוקה מסה. זוכה למחמאות(צילום: EPA)

 

הוא אמנם לא משחק הרבה, פירורי דקות בכל משחק או שניים, אבל עבור אוהדי לאס פלמאס הוא סמל, מקור לגאווה. הוא משמש מודל לחיקוי לשחקני הבית הצעירים ומדריך גם את הכישרונות שהגיעו מבחוץ, כמו החלוץ הארגנטינאי המבטיח סרחיו אראוחו - בעבר שחקן קבוצת המילואים של ברצלונה - שבעונה שעברה כבש 23 שערים בליגה השנייה.

 

"הדבר החשוב באמת הוא לעשות את האנשים כאן שמחים",

אמר ולרון לקראת עונתו האחרונה, "הקבוצה הזו היא כמעט אותה קבוצה ששיחקה בליגה השנייה, אנחנו כמו משפחה ולשחק באצטדיון הביתי שלנו, כאן בגראן קנאריה, עושה אותנו מאושרים יותר מכל דבר אחר".

 

אז נכון, היא לא פתחה את העונה בצורה הרואית והיא לא התשובה הספרדית לקריסטל פאלאס, לסטר ואחרות, אבל אם לאס פלמאס תצליח לסיים את העונה היכן שהיא היום - עם הראש מעל המים - זה יהיה לא פחות מהישג אדיר עבורה. לאוהדים, כמו למועדון, אין שאיפות גדולות, ולראיה מרביתם אף תומכים בשנים האחרונות במעבר לאצטדיון קטן וביתי יותר. הדבר החשוב באמת לקבוצה מגראן קנאריה הוא לדבוק במטרות לשמה הוקמה: להיות קטנים במגרש של הגדולים, לשמור על הזהות בעידן שבו המושג הזה מטושטש מאי פעם, ולהוות גאווה עירונית אמיתית - אי קנרי של שפיות, אם תרצו.

 

פוּנטוס

  • אם מתעלמים לרגע מהפנדלים שכבשו מסי, רונאלדו וניימאר, לואיס סוארס הוא החלוץ היעיל ביותר בספרד ב-2015: 46 שערים יש לכוכב מאורוגוואי, שכבש צמד ב-0:4 על בטיס, אך למרות תרומתו הרבה הוא ממשיך להיות החוליה הכי פחות מוערכת בשלישיית MSN. ברשימת המועמדים הסופיים לכדור הזהב, משום מה, הוא לא נמצא.

 

 

  • הוא אמנם לא יתגאה בנתון הזה, אבל כריסטיאנו רונאלדו מתקרב לשיא נוסף בספרד. הפורטוגלי שהחטיא וגם כבש פנדל ב-1:3 של ריאל מדריד על סוסיאדד רחוק שישה שערים מהנקודה הלבנה מלשבור את השיא הלא-ממש-מחמיא של הוגו סאנצ'ס, שעומד על 56 כיבושים. הפנדל המוחמץ שלו היה ה-100 בהיסטוריה של ריאל בליגה.

 

  • היא פתחה את העונה ביכולת מבישה ואפילו לא כבשה שער בששת המחזורים הראשונים, אבל בתקופה האחרונה מלאגה התאוששה בצורה פשוט הרואית. ה-0:1 על לבאנטה היה הניצחון השלישי שלה ברציפות, והמשחק החמישי ללא הפסד. עכשיו היא כבר במקום ה-11, אחרי שרבים ניבאו לה ירידת ליגה ודאית.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים