בימים אלו בניסים עסקינן. כולנו מחכים לנס, לא? נס גדול או אפילו קטן.

בחיי כל אחת או אחד מאיתנו יש מצבים שמשוועים לאיזה פח שמן שיעשה את כל ההבדל. את חייו של המעצב והסטייליסט (וגם המרצה והקניין) רז קרן, מלווה לאורך כל הדרך פח שמן משובח במיוחד.

כבר בגיל 6, הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה להיות. ״היה לי ברור שאני רוצה להיות מעצב אופנה״, הוא מספר. ״הייתי מצטרף לסבתא שלי פעם בשבוע כשהגיעה לביתה תופרת לתפור את שמלותיה. הוקסמתי מהדרך שבה היא הכינה אותן. ממכונת התפירה. מיד ניסיתי לתפור בעצמי והתפירה הפכה להיות משהו מאוד קבוע, הובי שלי״.

לאורך השנים הילד הצעיר מרמת השרון המשיך ללמד את עצמו ולשכלל את טכניקות התפירה שהתאמן עליהן בכל הזדמנות. עד שהתגייס, עוד מכר שמלות שהכין לחברות מסביב. ״בתיכון אמנם למדתי בכלל אלקטרוניקה, אבל את עצמי לימדתי לעצב וליצור את מה שהיה לי בראש״.

וכך, כשהוא מחומש בחיים שלמים של למידה עצמית, החליט עם שחרורו מהצבא לנסוע לארץ העיצוב והסטייל, איטליה. ״נסעתי עם חבר, בלי שממש היה לי מושג איך אני מתקדם ומקדם את עצמי״, הוא אומר. ״עשיתי באותה תקופה הרבה וסטים מבדים מיוחדים, יותר כמו של רהיטים. מכרתי אותם בחנויות בישראל,ולאיטליה לקחתי כמה כדי לנסות למכור. הסתובבתי ברחובות רומא והצעתי לחנויות.

באחת החנויות פגשתי יהודי שהסכים לקחת את כל 10 הוסטים שהיו בידי, אך הסתייג והודיע לי שישלם לי רק על מה שיצליח למכור.

למחרת בבוקר הוא התקשר לספר לי שהכל נמכר וביקש עוד, אותם הציע לי לתפור עם השקעה שלו״.

לא למד אפילו יום אחד בבית ספר לעיצוב. קרן

בחודשים שחלפו מאז הכין רז קרן למעלה מ-500 וסטים. בעוד שרובנו היינו מכינים גם עוד 5000 אם רק הייתה עומדת בפנינו ההזדמנות, רז קרן, שפח השמן מלווה את דרכו, המשיך בביטחון אל היעד הבא. ״אחרי שהשתעממתי עם וסטים עשיתי מפנה, אפילו שהייתה הצלחה והלכתי עם מה שהרגיש לי נכון. התחלתי לעשות מחוכים וחיפשתי חנות שתמכור. אחת החנויות שמצאתי הייתה לבגדי כלות, היא העבירה לי את שאריות הבדים שלה ומהם עשיתי מחוכים מיוחדים. יום אחד״, הוא מספר על עוד יד מכוונת בחייו, ״נכנס לחנות המעצב אנזו רוסו שהתעניין במחוכים שלי. מהר מאוד הפכתי להיות עובד שלו, מה שעזר לי גם עם ניירות שהייה והכל הסתדר״.

כשהוא ממוקם בדיוק איפה שקיווה להיות, קרן מגיע לחופשה בישראל, נסחף לסיפוריו של חבר שחי בניו יורק ומחליט באחת לעצור את הכל ולשנות כיוון על המפה. ״הייתי צעיר וידעתי שזה הזמן לנסות להגשים עוד חלום גדול, ובאומץ החלטתי לעשות את המעבר״.

פח השמן טפטף הפעם מהר מהצפוי כאשר כבר על המטוס בדרך לתפוח הגדול, פגש במעצב אופנה אמריקאי, שפתח איתו בשיחה, ועם הנחיתה כבר הבטיח לו מקום עבודה לצידו בסטודיו המצליח בווסט ווילג׳.

״המעצב, מארק מונטונו, עבד אז בסביבה של שכונה שאופיינה באותם ימים באנשים יצירתיים, כשאלו עוד יכלו להרשות לעצמם להתגורר בעיר, אלו היו שנות ה-90, וכיף היה להיות חלק מהיצירה הזו״.

בשנת 94 הוא שוב צולל לעמוקים ופותח בית אופנה קטן משל עצמו באותו האיזור, בתמיכתו ועידודו של הבוס הקודם. ״החלטתי לפתוח חנות משלי בווסט ווילאג’. התממחיתי בבגדי גברים, שהיו אז די נדירים. ומדי פעם גם בגדי נשים בהזמנה מיוחדת. זה כבר היה חלום שהתגשם, אבל מאוד משעבד, אין לך חיים, הכל הכל הולך בשביל העסק״.

בית האופנה שהיה קרוי על שמו זכה להצלחה. ״התגובות היו מאוד חיוביות. עיצבתי דברים שאז היו נועזים. חולצות מכופתרות מבד פרחוני, מה שלא היה מקובל. גברים נבהלו מזה, אבל שנה אחרי כבר נכנסו לבדוק אם יש אותן עדיין״. קרן אמנם התמחה באופנת גברים, אך עובדה זו לא מנעה מזוג אוליגרכים להציב בפנים אתגר שחשבו שהוא המתאים לעמוד בו. ״יום אחד קיבלתי שיחה וביקשו ממני תוך 10 ימים בלבד להכין שמלה בומבסטית מדויקת שתשמש שמלת חתונה מפוארת במיוחד. הצעתי סכום מצחיק שחשבתי שיהיה היחיד שיעודד אותי לעמוד בהתחייבות מטורפת כזו, ולהפתעתי הם נענו. להפתעתי הגדולה יותר הפרויקט הושלם בהצלחה וזוג האוליגרכים המקסים שמח מהתוצאה״.

מבית אופנה לבית הספר לאופנה

החנות של רז ספגה פגיעה, כמו כל העסקים שהיו ממוקמים מתחת לרחוב 14 אחרי אירועי אחד עשר בספטמבר. ״האיזור כולו היה כמו איזור מלחמה״, הוא מספר. ״חסמו רכבות, לא הייתה תנועת מכוניות, זה היה ממש סרט. בלית ברירה ובהרבה קושי, נאלצתי לסגור את החנות. הקושי האישי התגמד בתוך כל החוויה הזו של התאומים וקיבל פרופורציה. הייתה תחושה שהעולם משתנה״.

משם המשיך רז ובסיוע פח השמן הפרטי שלו זכה לרתום את כל הניסיון שצבר לכדי קריירה חדשה לגמרי. ״ב-2003 הציעו לי להצטרף כמרצה בבית הספר לאופנה בפרסונס ללמד. אני מעביר קורסים של דיגום חופשי, עיצוב גזרה וב-6 שנים אחרונות אני כבר מופקד על עבודה עם סטודנטים של שנת הגמר באופנת גברים״.

קרן זכה להיות מרצה בכיר באחד המוסדות הנחשבים בעולם מבלי שהוא בעצמו למד ולו יום אחד במוסד עיצוב מסודר. ״התלמידים שלי מתפלאים שאני בעצמי לא למדתי, אבל הניסיון הוא בעיני חיוני ביותר. אני חושב שמי שמגיע לכאן להצליח צריך להשקיע בתיק עבודות שישקף את מה שמיוחד בעיצוב שלו, ובגלל שהיום יש כל כך הרבה זרמים באופנה, מגברים, צעירות וצעירים גדולים וקטנים, וגם פיתוח מתמיד של שוק בגדי הילדים, צריך, במקביל ללימוד וצבירת ניסיון, לחשוב מה תחום ההתמחות המועדף. אם המעצב, כמוני, לא הלך לבית ספר מסודר, חשוב לנסות לקבל ניסיון בדרך אחרת״.

במקביל מפתח עכשיו קרן גם התמחות חדשה כקניין אישי וסטייליסט וממשיך לעצב דרך האינטרנט. ״באתר אפשר למצוא חולצות גם לגברים גם לעבודה וגם לערב. מחויטות, אבל עם קצת חוש הומור, משהו מיוחד. אני תמיד מקבל מלקוחות פידבק על הגזרה. אומרים לי שהן מיוחדות גם באיך שהן יושבות על הגוף. לעצב לגברים זה עולם אחר לגמרי״, הוא מדגיש. ״זו צורת חשיבה אחרת כי הם עצמם מתייחסים לבגד אחרת.

גברים הם לקוחות לויאלים, אם משהו מתאים להם. בבגדי גברים, כדי שיהיו באמת טובים, יש לשים דגש על פרטים. כיסים, לולאות ועוד. בבגדי נשים אין לי את זה״.

את הבגדים שמעצב דרך האינטרנט הוא מתחייב להכין במהדורות מוגבלות בלבד. ״אני לא אכין יותר מ-25 חולצות מכל דגם ורק בהזמנה אישית. לאחרונה, כשראיתי את אחד מכוכבי הסדרה ׳סקנדל׳, מפרסם תמונה עם החולצה בעיצובי בדף הפרופיל של חשבון הטוויטר שלו, שמחתי מאוד לראות שהשיטה עובדת״.