חוסיין דוואבשה: "אנשים שקשורים לפיגוע חופשיים"

"אני לא מרגיש הקלה ולא מבסוט", כך אמר הבוקר (יום א') חוסיין דוואבשה, קרוב של שלושת בני משפחתו שנרצחו ביולי בביתם בכפר הפלסטיני דומא, בעקבות הגשת כתב האישום נגד הנאשמים במעשה ובמעורבות במעשה. עמירם בן אוליאל (21) מירושלים הואשם בביצוע הרצח ממניע גזעני ונער בן 17 מהשומרון הואשם בקשירת קשר לביצוע פשע ממניע גזעני.

חוסיין דוואבשה(צילום: רותם אליזרע )

חוסיין תהה: "איך זה ייתכן שרק שניים הואשמו? שני אנשים לא יכולים לעשות דבר כזה גדול. לא ייתכן שרק בן אדם אחד נכנס לתוך הכפר לבצע מעשה כזה. כדי לבצע דבר כזה צריך קבוצה, לא אחד ולא שניים. צריך לפחות ארבעה או חמישה אנשים".

קרוב המשפחה ציין כי הוא משוכנע ש"ישנם עוד אנשים שקשורים לפיגוע הזה והם עדיין חופשיים. אני שמח שתפסו את קצה החוט אבל צריך עכשיו להמשיך כדי להגיע לכולם".

הנאשם המרכזי עמירם בן אוליאל

רעיית הנאשם אוריאן בן אוליאל(צילום: ירון ברנר)

במקביל, אוריאן בן אוליאל, אשתו של הנאשם המרכזי, הצהירה לאחר כתב האישום נגד בעלה כי "בעלי עבר התעללות קשה וחמורה שבה הוציאו ממנו הודאות בדברים שהוא לא עשה. אני ראיתי איך היכו אותו מכות רצח מול העיניים שלי והחרימו מצלמות כדי שלא יהיו הוכחות. הוא היה בהרגשה שהוא הולך למות, הם פשוט בלי רחמים, תוך שהוא צורח, היכו אותו והמשיכו להכות אותו. ההודאה הזאת לא שווה כלום כי הוא לא עשה את זה. אני יודעת שהוא היה בבית באותו לילה ולא עשה את זה. כל הסיפור הזה הוא שקר ורדיפה פוליטית".

על פי כתב האישום, הצתת בית משפחת דאוובשה בוצע כנקמה על רציחתו של מלאכי רוזנפלד בסוף יוני. הבוקר בשיחה עם ynet גינתה אמו שרה מלאכי את המעשה: "מאוד פחדתי מזה כי זה היה מאוד צפוף וקרוב לאירוע. אמרתי לבעלי כל הזמן, אוי ואבוי לי, עוד מעט יגידו שעשו את זה בגלל מלאכי. מאוד חששתי מהחיבור הזה שמאוד זר לנו ומאוד מכאיב לנו, ומרחיק אותנו ממה שמלאכי האמין והביא באישיות ובדמות שלו. הרצון שלנו להנציח אותו הוא בקירוב לבבות וחיבור בין אנשים, בטח שלא במעשי רצח נתעבים כאלה".

ביום שישי האחרון עודכנו בני המשפחה על ידי גורמי הביטחון כי ככל הנראה הרצח בדומא נעשה בתגובה לרצח בנם. שרה מלאכי אומרת כי מחד היא מבינה את התסכול של נוכח גל הטרור המתמשך, אך מאידך קוראת לא לקחת את החוק לידיים.

"האנשים שעשו את הרצח הזה לא הכירו את מלאכי", היא אומרת. "אף אחד מהציבור שלי לא קורא לעולם להרג אנשים. אפשר להבין את המצוקה, אבל המעשים האלה רחוקים מאיתנו כל כך. אנחנו מאמינים בדו שיח, בחוק, ובאופן אישי אפעל לפעול לחיבורים בין בני אדם, להוסיף שלום ואהבה בין האחים שלי. לזה אני נותנת את זמני ואת מרצי. השם של מלאכי לקוח מהפסוק 'מלאכי השלום', וזה מה שמזוהה איתו".

האישום: פיגוע נקמה

לפי כתב האישום, שהגישה פרקליטות מחוז מרכז, קרוב משפחת הנרצחים מאמון דוואבשה החזיק בבית דו קומתי בסמוך לביתם של סעד וריהאם דוואבשה. באותה עת התגוררו בן אוליאל והקטין, הנאשמים ברצח ובמעורבות ברצח, במאחזים סמוכים לדומא.

עוד צוין כי במהלך יולי 2015 קשרו שני הנאשמים קשר לבצע פיגוע נגד ערבים כנקמה על הירצחו של מלאכי רוזנפלד ז"ל בסמוך לצומת קידה, ליד דומא. במסגרת אותו קשר נפגשו בן אוליאל והנער במאחז "גאולת ציון" ושוחחו על אודות האפשרות לבצע פיגוע נקמה. בהמשך השניים תכננו להיפגש במאחז "יישוב הדעת" על מנת לקדם את תכנון הפיגוע.

שלושת הנרצחים(צילום: חסן שעלאן)

לאחר מכן תצפת הנער באמצעות משקפת לעבר הכפר דומא ומג'דל בני ומצא כי קיימים ביניהם כביש ומטעים. לטענת הפרקליטות, כמה ימים לפני הפיגוע נפגשו הנאשמים ובמהלך הפגישה עדכן הנער את בן אוליאל בדבר תוצאות התצפית, ובכך שאכן ניתן לבצע פיגוע בשני הכפרים באותו לילה. הנאשמים סיכמו לבצע פיגוע בדומא, ובמידת האפשר לבצע פיגוע נוסף מיד לאחר מכן במג'דל בני פדל. "כוונת הנאשמים בביצוע הפיגוע הייתה להמית אנשים ששוהים בבתים", צוין בכתב האישום.

במסגרת הקשר ולשם קידומו, הכין בן אוליאל מבעוד מועד שני בקבוקים מלאים בנוזל דליק, סמרטוטים, מצית, קופסת גפרורים, כפפות ותרסיס צבע שחור. את האמצעים הללו הכניס בן אוליאל לתיק שהושאר על ידו בסמוך לביתו.

בית משפחת דומא אחרי ההצתה(צילום: זכריא סדה, ארגון "רבנים לזכויות אדם")

(זכריא סדה, ארגון "רבנים לזכויות אדם")

(זכריא סדה, ארגון "רבנים לזכויות אדם")

ב-30 ביולי בשעה 23:00 לבש בן אוליאל מכנסיים כהים ושתי חולצות כהות. בן אוליאל יצא מביתו במאחז "גאולת ציון", לקח את התיק, ובהתאם לסיכום עם הנער הלך לעבר המערה. באותה עת בילה הנער עם צעירים רבים האחרים במאחז "גבעת הבאלדים". בשלב מסוים עזב הנער את המאחז במטרה לחבור לבן אוליאל.

מסיבה שאינה ידועה לפרקליטות, המפגש המתוכנן לאותו לילה לא יצא אל הפועל. בהגיעו של בן אוליאל למערה הוא לא מצא את הנער, ולאחר שהמתין כשעה – הוא החליט לצאת לבצע את הפיגוע לבדו, קם והחל ללכת לכיוון דומא.

כשבן אוליאל הגיע לדומא, הוא הסיר את אחת מחולצותיו, קשר את שני שרווליה סביב ראשו על מנת להסתיר את פניו ועטה כפפות על ידיו. על מנת להגביר את אפקט ההרתעה והפחד בקרב התושבים, החליט בן אוליאל להיכנס לתוככי דומא ולא להסתפק בהצתת בית המצוי בפאתי הכפר. על מנת להגביר את הפגיעה ולהבטיח כי הבית שיצית אינו נטוש חיפש בן אוליאל בית מטופח בעל סממנים המעידים כי הוא מיושב. בהגיעו בסמוך לבית של מאמון דוואבשה ולביתם של סעד וריהאם דוואבשה, מצא כי הם מתאימים לשמש מטרה לביצוע הפיגוע המתוכנן.

באותה עת ישנו סעד, ריהאם, עלי ואחמד בחדר השינה בביתם. ביתו של מאמון היה ריק מאדם. בן אוליאל טיפס על גדר שהקיפה את הבתים, ניגש לביתו של מאמון, חיפש ומצא חלון שאינו נעול ופתח אותו. בן אוליאל התרחק מעט מהחלון, הוציא מהתיק את שני הבקבוקים המלאים בנוזל הדליק וכן את הסמרטוטים. הוא הסיר את פקקי הבקבוקים ושם אותם בתוך התיק, דחף באמצעות מקל את הסמרטוטים לתוך פיית הבקבוקים והניח אותם על הרצפה.

מיד בהמשך פנה בן אוליאל לעבר ביתם של סעד וריהאם כשבידו בקבוק התבערה השני. בן אוליאל חיפש חלון שאותו ניתן לפתוח. הוא ניסה לפתוח שני חלונות ללא הצלחה. אז עבר לחלון השלישי, חלון חדר השינה שבו לנו באותה עת בני המשפחה, שהיה פתוח, מסורג וסגור ברשת.

האש אחזה בכל ארבעת בני המשפחה. סעד וריהאם ברחו מן הבית, הילד אחמד הצליח להגיע לפתחו והתינוק עלי נותר במיטתו בתוך הבית שעלה באש. שכנים שהגיעו למקום פינו את סעד, ריהאם ואחמד לטיפול רפואי כשהם במצב קשה. בשל האש לא ניתן היה להוציא את עלי מהבית עד שהגיעו כוחות כיבוי אש למקום.

האב מת מפצעיו שמונה ימים אחרי ההצתה והאם מתה מפצעיה חודש אחרי. מצבו של הבן אחמד, שאושפז בבית החולים שיבא בתל השומר, השתפר.