"ישראל היא אחת המדינות הבטוחות בעולם"
אד וובה, המנהל של להקת הבלט ההולנדית סקפינו, לא חושש מההגעה להופעה בישראל: "זו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, וחשוב לתמוך בה". בראיון הוא מסביר איך יוצרים מחול איכותי ופונים לקהל רחב בו זמנית
כוח עמידה ויכולת הישרדות, צמדי מילים שעולים תוך מחשבה על בלט סקפינו. הלהקה ההולנדית, שתנחת בסוף החודש בישראל לסדרת מופעים במסגרת עונת המחול של ההיכל לאמנויות הבמה בהרצליה, חותמת עשור שביעי לחייה, ואם זה תלוי במנהלהּ האמנותי, הכוריאוגרף אד וובה, עוד היד נטויה. ניהול זה מקצוע, אין ספק, ועושה הרושם שוובה מכיר היטב את השדה שבו הוא פועל על יתרונותיו ומגבלותיו. "צריך ללכת עם הזמן", אומר הכוריאוגרף שהוביל מהפכה בלהקה, בראיון לקראת סיבוב ההופעות בארץ, שייפתח ב-26 בינואר.
בלט סקפינו, אחת משלוש להקות המחול הגדולות והמשפיעות בהולנד (לצד NDT והדאנס נשיונל), הוקמה בשנת 1945 באמסטרדם על ידי הרקדנית והפדגוגית האנס סנוק. אחרי המלחמה, שהותירה את אירופה מדממת, ביקשה סנוק להחזיר את השמחה לחיי הילדים ורפרטואר הלהקה נבנה סביב קהל יעד זה. לאורך השנים שינתה סקפינו את פניה שוב ושוב ואף שהבלט הקלאסי נותר כבסיס איתן, הגעתו של וובה סימנה עידן חדש שמציע פיוז'ן עם הדגשים עכשוויים.
לתפקיד המנהל האמנותי של הלהקה מונה לפני כעשור, אך יצירתו מלווה את סקפינו כמעט חצי יובל. "זה הרבה מאוד זמן שבמהלכו הכל השתנה. אני השתניתי, היצירה שלי השתנתה, הלהקה, העולם. עשינו יחד מסע נפלא שלאורכו אני חושב שהתחדשנו, השתכללנו, התאמנו את עצמנו לרוח הזמן ושמרנו על מקומה של הלהקה ועל המוניטין שלה בהולנד ובעולם".
ואכן, למרות השינויים שהתחוללו בסצנת המחול העולמית ובכללם תנועה בלתי פוסקת של רקדנים ממקום למקום, ואף שטבעי היה שכס ההגמוניה ירעד, סקפינו הוכיחה שאפשר לצלוח גם את זה. וובה מודע לכך שהמשכיות אינה דבר ברור מאליו והמתכון להישרדות, לדבריו, קשור באפיון מובהק שמייחד את הלהקה.
"הולנד היא כמו ישראל – מדינה קטנה עם הרבה להקות מחול ויוצרים איכותיים. היה לי חשוב ליצור רפרטואר ייחודי ולכן לצד העבודות שלי, אנחנו מעלים דרך קבע עבודות של כוריאוגרפים צעירים ומוכשרים כמו למשל מרקו גואקה, שעבודה שלו משולבת במופע שיוצג בישראל". גואקה התחיל ליצור בלהקה בשנת 2005 אף שהיה אנונימי ובראשית דרכו. במהלך השנים יצר עבורהּ 12 עבודות ומאז התברג היטב בסצנת המחול העולמית עם עבודות בלהקות חשובות כמו NDT ההולנדית, בלט מונטה קרלו ובלט ציריך. "אין ספק שסקפינו אפשרה לו לפרוץ", אומר וובה.
שילוב כוריאוגרפים צעירים בלהקה שבמרכזה מנהל אמנותי יוצר, אינו ברור מאליו, אך לדבריו מדובר באג'נדה מובהקת. "סקפינו נתמכת בכספי ציבור ולכן אני חש שזו מחויבותנו לתרום את חלקנו לפיתוח אמנות המחול. לתת ליוצרים צעירים במה משמע לסייע להם להתפתח. זה מאתגר אותם ואותנו. יוצרים צעירים מביאים איתם רעיונות חדשים, אנרגיה, ידע ותפישות עולם חדשות. זה מעשיר ותורם לכולנו. אני מאמין שההצלחה שלהם היא שלנו וזו תרומתנו".
לאורך השנים סקפינו פתחה שערים גם לרקדנים ישראלים שעשו קריירה מפוארת בחו"ל, ובהם טליה פז, איתן סיבק, ליאור לב ושרון סטארק. הכוריאוגרף איציק גלילי היה הישראלי הראשון שיצר עבור הלהקה, ובשנתיים האחרונות אומץ אל חיקה הכוריאוגרף איתמר סרוסי, בוגר האקדמיה למחול בירושלים ולשעבר רקדן בלהקת בת שבע, שמתגורר בהולנד מזה כעשור.
יצירותיו של וובה, כמו הרפרטואר של סקפינו בכללו, פונה לקהלים רחבים וגם זו בחירה מושכלת. "זה מאוד חשוב בעיניי לתקשר עם קהלים גדולים. אנחנו עושים מחול איכותי, אבל בפירוש לא כזה שמיועד למעגל אליטיסטי קטן. זה לא אומר שהעבודות קלות לעיכול אבל הן נגישות בזכות הבחירות המוזיקליות והאלמנטים הוויזואליים".
בישראל תציג הלהקה כעבודה מרכזית את "השעועית הגדולה", יצירה שמשלבת בתוכה אלמנטים מעולם הקרקס ומופעי וריאטה עם הדגשים תיאטרליים. "אני אוהב את האפשרויות שטמונות בשילובים האלה. זה מסקרן אותי. מרתקת אותי השאלה כיצד לייצר אינטגרציה בין מחול לבין כל האלמנטים האלה", אומר וובה. "זו עבודה מהנה ויש בה משהו מאוד תיאטרלי". פסקול העבודה מושפע באופן מובהק מג'אז וכולל את בילי הולידיי, דיוק אלינגטון, קאונט בייסי וג'אנגו ריינהרדט.
את חלקו השני של הערב תפתח "ציפור האש", עבודה קצרה של מרקו גואקה למוזיקה של איגור סטרווינסקי, ולאחריה Exquisite, עבודה לקבוצה של הכוריאוגרף פליקס לנדרר, שעוסקת באשליית השליטה. את המופע תנעל טרום בכורה ליצירה "Risonanza", דואט של וובה ליצירה שהלחין הפסנתרן מייקיל בורסטלאפ, כוכב עולה בהולנד. "אנחנו נמצאים ממש עכשיו בחדר החזרות, כך שזו עבודה שעדיין לא פגשה קהל ואנחנו מתרגשים מזה", אומר וובה ומוסיף: "אני חושב שיש משהו יפה בלחשוף את פניה השונים של הלהקה. מבחינה סגנונית מדובר בעבודות שונות לחלוטין זו מזהו. זה פותח תיאבון".
העבודות שלך אינן נרטיביות באופן מובהק, אבל הן כן מספרות סיפור.
"אני חושב שזו הגדרה מדויקת כי בסופן יש לצופה תחושה שהוא עקב אחרי נרטיב, אבל למעשה זה הוא שמחבר את הנקודות.
אני אוהב לעבוד עם תמות אבל גם להשאיר את הקצוות פתוחים, לא לגלות הכל כדי שהקסם לא יעלם. יופיו וכוחו של המחול הוא ביכולתו להיות מטפורי ואסוציאטיבי".
זו תקופה רגישה מבחינה בטחונית בישראל, כפי שאתם בטח יודעים מתוך דיווחי החדשות, היו התלבטויות אם להגיע או לא?
"לא מבחינתי. הייתי בישראל הרבה מאוד פעמים ואני מאוד אוהב את תל אביב, זו עיר נהדרת, מלאת חיים ואני מרגיש בה מאוד בטוח. עם זאת מוטלת עליי האחריות על קבוצה גדולה של אנשים ואני מבין את החששות והפחד של הרקדנים והמשפחות שלהם. אנחנו מודעים למה שקורה ודיברנו גם על הפיגוע שהיה בתל אביב. זה היה בכל העיתונים. שאלו אותי אם אני חושב שבטוח לנסוע, אמרתי שזה יכול לקרות בכל מקום. ביום הפיגוע במערכת של 'Charlie Hebdo' היינו בפריז, מרחק של דקות משם. אני חושב שישראל במובנים מסוימים היא אחת המדינות הבטוחות בעולם בגלל הערנות שלכם שנובעת מכך שמדובר בשגרה. בואי נאמר שבהשוואה לעיראק ולסוריה, ישראל היא מקום שלו. ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, לעת עתה, ואני חושב שחשוב לתמוך בה".
