שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    יישר כוח: "שטיסל" סיימה עונה מצוינת
    עם שחקנים מרגשים, תסריט טוב ועלילה חרדית עם נגיעות חילוניות, העונה השנייה של "שטיסל" עשתה את הבלתי ייאמן כמעט והתעלתה על הראשונה. נקווה שתחזור אלינו בקרוב
    אם העולם היה מקום הגון, "שטיסל" היתה נמשכת לנצח ומנפיקה לנו פרק בכל שבוע. אבל כנראה יש עוד על מה לעבוד, כי העונה השנייה של "שטיסל", ששודרה ב-yes, נגמרה אתמול (שבת) והשאירה אותנו כאן, להתמודד עם עולם אכזר נטול קיווע ומלא ברשעים ארורים.

     

    בעונה הקודמת של "שטיסל", ששודרה לפני שנים רבות (סתם, לפני שנתיים), נשא רב שולם נאום ביום ההולדת של אמא שלו, הבובע, וסיפר איך היא הכניסה לתפילה היומית שלה את שמותיהם של כוכבי אופרת הסבון "היפים והאמיצים". נדמה ש"שטיסל" עשתה מהלך דומה – סדרה חילונית במהותה ובעצם קיומה, שכבשה את ליבותיהם של לא מעט חרדים – מזרמים מסוימים - שצפו בה באדיקות. אלא שבניגוד לבובע הם לא צפו בעולם החילוני אלא בתמונת מראה של עצמם.

     

    מתוך "שטיסל"

    מתוך "שטיסל"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    העונה השנייה של "שטיסל" עשתה את הבלתי ייאמן כמעט והתעלתה על הראשונה, כשעצם העובדה שלא נפלה ממנה היא מעוררת הערכה. מעבר לאיכויות הגבוהות של "שטיסל", שכבר נדונו בעבר – הדמויות המורכבות והמדויקות, חיי הרגש העשירים ומערכות היחסים המעודנות - במציאות המקוטבת הנוכחית, זאת שמטולטלת בעיקר על ידי קיצוניים משני הצדדים, "שטיסל" היא לא פחות מנס.

     

    קהל היעד שלה לפחות בהגדרה הוא קהל חילוני, אבל היוצרים שלה מעורים בקהילה החרדית. התוצאה היא עלילה עם נגיעות חילוניות שמתרחשת בסביבה חרדית. לפה או לשם, היא עדיין מגשרת בין שתי האוכלוסיות האלה בהצלחה, בזכות הרגישות והאיפוק שהיא נוהגת בשני הצדדים.

     

    קאסט מרגש (צילום: אוהד רומנו, באדיבות yes) (צילום: אוהד רומנו, באדיבות yes)
    קאסט מרגש(צילום: אוהד רומנו, באדיבות yes)
     

    "שטיסל" היא לפני הכל דרמה משפחתית טובה, מהמדף של סדרות כמו "פלפלים צהובים", "בת ים ניו יורק", "התסריטאי" ו"סרוגים". גם בעונה הזו משפחת שטיסל הביאה למסך דילמות חוצות מגזרים כמו התמודדות עם סיר הלחץ החברתי, עם שמרנות, הניסיון לתמרן בין נאמנות למסגרת והגשמה עצמית, הכמיהה לאהבה והפשרות שהיא תובעת, תחרותיות בתוך המשפחה שלא דועכת עם הגיל וכולי וכולי וכולי.

     

    גם על בלת"מים כמו היעדרה של איילת זורר כמושא האהבה של קיווע התגברה העונה הזאת יפה, ופיצתה היטב עם הדס ירון שהשתלטה על הנישה. ששון גבאי התמודד בהצלחה עם תפקיד לא פשוט –דמות שנויה במחלוקת אבל עדיין סוחפת שמגלגלת על הלשון יידיש תקנית (אותה למד עבור התפקיד), לפחות לאוזניים שלא דוברות את השפה. גם ליה קניג השתחלה בקלות לתפקיד הבובע אחרי פטירתה של חנה ריבר בין שתי העונות. כל אלה השתלבו בקאסט כל כך מרגש שלובש את התסריט המצוין של הסדרה כאילו נתפר עבורו.

     

    קיווע וליבי. יחסרו בעולם שכולו רשעים ארורים (צילום: באדיבות yes) (צילום: באדיבות yes)
    קיווע וליבי. יחסרו בעולם שכולו רשעים ארורים(צילום: באדיבות yes)
     

    חלק מקווי העלילה בעונה הזאת, יותר מבעונה הקודמת, נשקו למוטיבים מהעולם החילוני. צבי אריה חולם להיות זמר בעידודה של אשתו; קיווע מתקשה לוותר על הציור אפילו כשהוא נאלץ לבחור בינו לבין כלתו האהובה, ליבי; הרב שולם מתיידד עם כלב, חיה טמאה. החרדים שצופים בה מן הסתם מרוצים מהדיוק בקודים כמו שפה ולבוש אבל קצת נבוכים מהעלילה. בעיקר הרומנטית (בין רב שולם למנוחה, בין קיווע לליבי, בין רוחמה לחנינא), שכנראה מתירנית מזאת שנהוגה בקהילה החרדית, לפחות בזו שמשתייכת לזרם שמשפחת שטיסל אמורה לייצג.

     

    כמו חיים סוערים שמתקיימים תחת עדשת מיקרוסקופ, גם העונה השנייה של "שטיסל" הצליחה ללקט את הדרמות הקטנות והמאופקות של החיים בעולם החרדי ולתת להן את המקום שמגיע להן מבלי להזדקק למחוות גרנדיוזיות או לחסדי השם כדי לעורר רגש. הפרק האחרון סגר את המעגלים האלה בצורה צפויה מעט, אבל עדיין יפהפיה (בעיקר הסצנה של דבלה גליקמן, שצבע את שיערה של דבורה המנוחה בציור של קיווע). זה אולי מוגזם לקוות, אבל הלוואי ולא ניאלץ להמתין שנתיים לעונה הבאה, כי השם עדי, אני כבר מתגעגעת. ייש כוח!  

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אוהד רומנו, באדיבות yes
    "שטיסל". דרמה משפחתית טובה
    צילום: אוהד רומנו, באדיבות yes
    7 לילות
    מומלצים