זכיין של רולדין יפצה מלצרית ב-14 אלף שקל
מלצרית שהועסקה אצל הזכיין "המאפה הדרומי" של רשת רולדין בבאר שבע תפוצה בסכום של 14 אלף שקל על הפרות של זכויותיה. בתוך כך היא תקבל שכר עבודה בעבור שעות שבהן לא הוכח כי הטיפים עברו דרך קופת המסעדה
כתבות נוספות בערוץ הכלכלה
המלצרית הועסקה בסניף אשר בזכיינות, הנמצא במרכז המסחרי "השדרה השביעית" שבבאר שבע למשך 4 חודשים. בתביעה שהגישה בעזרת עו"ד מורן בוקובזה, נטען כי היא לא השתכרה שכר מינימום, שכן התשר שקיבלה מהלקוחות אותם שירתה אינו יכול להחשב כשכר עבודה. לטענתה, היא לא נדרשה לדווח למעסיקיה על הטיפים וכי אלו לא נרשמו בקופת המסעדה ולא היה עליהם פיקוח. בנוסף תבעה המלצרית פיצוי עבור 3 ימי התלמדות בעבורם לא קיבלה תשלום, נסיעות בעבור 4 חודשי עבודה וכן פיצוי בגין פיטוריה ללא הודעה מוקדמת ובלי שימוע.
בחברה הכחישו את הטענות וטענו כי המלצרית קיבלה את מלוא שכרה באופן שעמד בדרישות שכר המינימום. לטענתם, סוכם במפורש עם התובעת כי התשר שתקבל יהווה מקדמה לשכרה החודשי המחושב לפי שעות העבודה, וכי בסוף החודש תיערך התחשבנות במסגרתה יושלם לתובעת שכר המינימום - במידה שלא תגיע אליו.
כן נטען כי התובעת חתמה בסיום כל יום עבודה על רישום יומי בו אישרה את מספר שעות העבודה בו עבדה באותו היום וכי הטיפים כן עברו דרך הקופה. בחברה הכחישו גם את הטענות האחרות לפיהן המלצרית לא קיבלה שכר בעבור ימי התלמדות ונסיעות, וכי הם לא פיטרו אותה אלא שהמלצרית הפסיקה על דעתה לעבוד במקום בלי התראה מוקדמת.
בהחלטתו, בית הדין קיבל את טענות המלצרית בחלקן. נפסק אמנם, בעבור המקרים בהם היא חתמה כי היא מאשרת שקיבלה טיפ בגובה שכר המינימום לשעה בצירוף נסיעות, היא לא זכאית לפיצוי. זאת בשל ההסכם שנחתם בין הצדדים ומאחר שלא הצליחה להוכיח שלא קיבלה טיפים בגובה של שכר המינימום לפחות.
יחד עם זאת צוין כי קיים מספר לא מועט של ימי עבודה בהם התובעת לא חתמה על הטפסים המאשרים כי קיבלה את שכר המינימום עבור השעות שעבדה. "באשר לאותם תאריכים בהם לא קיימים טפסים ובהם חתימה של התובעת המאשרת כי קיבלה תשר בגובה שכר המינימום, על הנתבעת לשלם לתובעת את שכר המינימום בהתאם לשעות עבודתה בדוחות הנוכחות".
בנוסף, ביה"ד קיבל גם את טענות הנתבעת באשר להיעדר התשלום בעבור ימי התלמדות וכן באשר לנסיבות סיום עבודתה. לבסוף נפסק לה פיצוי של 5,530 שקל על הפרשי שכר, 3,891 שקל פיצוי על פיטורים ללא שימוע, שכר עבודה על ימי ההתלמדות בגובה של כ-500 שקל, 669 שקל פיצוי בעבור היעדר הודעה מוקדמת וכן תשלום של 339 שקל בעבור חלק מדמי הנסיעות. בנוסף נפסק כי החברה תשלם הוצאות משפט בסכום של 2,500 שקל.
"הלקוח הוא לא המעסיק של המלצר"
עו"ד שושנה גביש, מומחית לדיני עבודה, מסבירה כי הסוגיה של תשלום למלצרים באמצעות תשר או טיפ פרוצה כיום לחלוטין. "בתי המשפט מנסים לעשות סדר, אבל הכוחות שפועלים מקשים לעבכמה היבטים", היא מסבירה. "יש פה הרבה שחקנים בעלי אינטרסים רלוונטיים. מחד יש את המעסיק - שזאת המסעדה, מאידך יש את המלצר או המלצרית או כל עובד אחר שמועסקים במקום, מצד שלישי יש את הלקוח שנותן טיפ, מצד רביעי יש את שלטונות מס הכנסה והביטוח הלאומי ומצד חמישי את כל קרובי המשפחה של המלצר אם יקרה לו משהו ויהפוך לנכה או חס ושלום יילך לעולמו".
"אין מחלוקת שהלקוח הוא לא המעסיק של המלצר", היא מוסיפה. "הוא מניח שהוא נותן למלצר מטוב ליבו סכום במזומן כטיפ. יש פה כסף שעובר מיד ליד בשוק העבודה, המוצרים והשירותים. למעשה הוא עובר לעובד במסגרת העבודה שלו אבל מתקבל על ידי העובד שלא מהמעסיק, ויש פה הרבה שאלות. הלקוח רוצה להכיר תודה למלצר ששירת אותו ונותנת לו מרצונו הטוב 50 שקל. זה כסף שהוא מוציא מהכיס בנוסף לחשבון עבור האוכל והישיבה במסעדה והוא רוצה שיגיע למלצר ולא שבעל המקום ישים עליו יד".
"המישור השני הוא היחסים בין בעל המסעדה למלצרים. המלצר מקבל את הטיפ הזה בזכות זה שהמעסיק מאפשר לו כבעל המסעדה. כל עלויות ההעסקה והניהול חלות על בעלי המסעדות, ומדובר בסוג עסקים שנסגרים בתכיפות גדולה. טבעי שבעלי מסעדות שצריכים להלחם על השרדותם בשוק קשה ירצו להפחית עלויות. אם הם ישלמו את עלויות העסקת המלצרים הם לא יצליחו לשרוד ולכן הם רוצים להגיע להסכם שבו הטיפ ייחשב כחלק משכר המלצר. אם התשר לא מספיק לשכר מינימום ולכל התופסות הנדרשות אז הם ישלימו אבל זה לא שכל הנטל נופל עליהם. אנחנו יודעים שמלצרות זה עיסוק משתלם והרבה פעמים המלצרים מקבלים הרבה יותר משכר מינימום".
"מצד שלישי, המלצר רוצה להשאיר את הטיפים שהלקוחות נתנו לו מטוב ליבם בכיס שלו ולא רוצה להתחשבן עליהם עם בעל המסעדה. במישור הרביעי, אפילו אם יש הסכם בין המלצר למסעדה שההיא מזכה על הטיפים, הכסף עובד מיד ליד ולא נרשם בשום מקום, כך שרשויות המס וביטוח לאומי לא רואים מזה משהו. רובד נוסף הוא אם קורה משהו למלצר חס ושלום -הקרובים לא יראו כלום כי המעסיקים לא לא הפקידו פנסיה או ביטוח לאומי, אז ממה ישלמו קצבה לשארים שלו?".
גביש מפרטת כי בפסיקה נמצאו פתרונות, אבל חלקיים בלבד. "יש פה מערכת מורכבת שהמחוקק לא עשה בה סדר ואין לה פתרון כולל. ההלכה שנקבעה על ידי בתי הדין לעבודה ושנתמכת על ידי עמדת היועץ המשפטי לממשלה - אם התשר עובר דרך קופת העסק ונרשם בה - המעסיק יכול לגזור את המשכורת ואת עלויות ההעסקה של המלצר. במקרה כזה הטיפ הופך להיות עלות העסקת המלצר ומתוכו אפשר לגזור את דמי נסיעה הבראה דיווחים למס הכנסה וביטוח לאומי.
"אם הטיפ לא עובר דרך קופת העסק - אי אפשר להתחשבן עם התשר", היא מוסיפה. "זו אמנם הלכה בעייתית כי היא לא בהכרח נותנת ביטוי לרצון של הלקוח. בנוסף, במקרים שהתשר לא עובר דרך הקופה - מס הכנסה וביטוח לאומי עדיין לא רואים מזה כלום. במקרה זה, מה שלא עבר דרך הקופה לא נחשב לשכר עבודה - אז בחלק מהמקרים המלצרית קיבלה גם תשר וגם שכר מהמסעדה".
גביש מציינת כי בארה"ב קיים חוק שאוסר על המעסיקים לקחת מהטיפים שהמלצרים מרוויחים. כמו כן, הצעת חוק זכוויות מלצרים בענף ההסעדה, שהוגשה על ידי ח"כ דבר חנין ושורה של ח"כים נוספים, מציעה לאסור על המעסיקים ללהזכרות על הטיפים ולשלם לעובדים לפחות שכר מינימום, בנוסף לטיפים שיקבלו.
לפנייה לכתב/ת 
