קליבלנד, תסתכלי אחורה: טורונטו לא עוצרת
לא רק קייל לאורי ודמאר דרוזן הלוהטים עשו העונה קפיצת מדרגה משמעותית. יחד עם צמד האולסטארים החדשים, גם הקבוצה עשתה צעד קדימה, ואחרי ששברה שיא מועדון היסטורי בניצחונות רצופים היא לא מתכוונת להסתפק בפחות מגמר אזורי. גם כשהיריבות ממול חושפות שיניים
שבע דקות בדיוק לסיום היא הייתה קרובה מאוד לשחזור ההישג, וכמתבקש הייתה חייבת את זה ל-MVP שלה, לאורי, שיככב גם השנה (בפעם השנייה ברציפות) בחמישיית המזרח באולסטאר. שלשה שלו הציבה את הקבוצה בפלוס 14 על הוויזארדס הדועכים, פער מבטיח מספיק שיכול לאפשר לה להוריד הילוך ולחכות לבאזר כדי לחגוג ציון דרך ראשון ואמיתי לעונה שמסתמנת כמוצלחת מאוד.
רק שאז, בשלב הגארבג'-טיים, לאורי נפגע בידו כשהתנגש במרצ'ין גורטאט במהלך חסימה. הוא נאנק מכאבים וירד לחדר ההלבשה. האוהדים באייר קנדה סנטר החסירו פעימה
וחזרו לנשום כרגיל כשראו אותו יוצא משם בריא ושלם. "באמת חשבתי שזה היה יותר גרוע ממה שזה היה נראה, אבל אני בסדר", הרגיע בסיום. אלא שהבהלה שתקפה את היציעים סימלה בצורה המדויקת ביותר את החשיבות הרבה שיש ללאורי, השחקן והמותג, עבור קבוצה צנועה ומרעננת שב-2016 הפסידה שלוש פעמים בלבד. הלילה היא חזרה לנצח (את פיניקס) והרסה לארל ווטסון את הבכורה שלו על הקווים של הסאנס.
לאורי הספיק לסיים את המשחק המדובר עם שורה סטטיסטית אופיינית אחרי עוד ערב מעולה במשרד. הוא קלע 29 נקודות, חילק 4 אסיסטים ובילה על המגרש קצת יותר מ-36 דקות בסך הכל, שזה בערך כמו ממוצע הדקות העונתי שלו (36.7). יחד עם דמאר דרוזן, עוד נציג של טורונטו באולסטאר, הוא מוביל את הקבוצה בקטגוריה הזאת. חוץ מזה מוסר לאורי הכי הרבה אסיסטים מבין חבריו מדי לילה (6.2), חוטף הכי הרבה (2.3 חטיפות בממוצע למשחק), שני רק לדרוזן בנקודות (20.8) ובשלושה מדדים מתוך ארבעה (נקודות, דקות, חטיפות) גם רושם מספרי שיא בקריירה. אחרי הניצחון על וושינגטון הוא הוביל את טורונטו לניפוץ השיא מלפני 14 שנה ול-11 ניצחונות רצופים עם שתי הצגות נוספות, הפעם מול ניו יורק ודטרויט. ואז הגיעה דנבר, אותה קבוצה שלפני פחות מחודש קטעה רצף ארוך ומרשים לקבוצה מעולה אחרת - גולדן סטייט.
"אני אלך איתם מכות"
יותר מחצי עונה כבר מאחורינו, והמגמות המרכזיות ב-NBA מתבהרות עם הזמן. גולדן סטייט וסן אנטוניו שולטות בנעשה, המערב איכותי וצפוף כהרגלו והמזרח פריך והפכפך. בין כל התובנות הכלליות אי אפשר להקל ראש בעונה הפנטסטית שמספקת טורונטו עד כה; קבוצה שמתחת לרדאר מאיימת באופן ממשי על ההגמוניה של הקאבס במזרח (כרגע רחוקה מהם שלושה משחקים) ונשענת באופן כמעט מוחלט על שני המנועים שלה בקו האחורי. הכדורסל הלא קצבי שלה (מייצרת רק 95.8 פוזשנים למשחק - מקום 26 בליגה) משאיר הרבה מרחב לפעולות האישיות שלהם, ועד עכשיו זה מוכיח את עצמו.
לאורי ודרוזן הם צמד הגארדים הכי מרענן בליגה, ובכך כבר אין ספק. אין להם את החדשנות והחמקמקות של סטפן קרי וקליי תומפסון או את הסטאר קוואליטי של ג'ימי באטלר ודרק רוז, אבל הם משלימים אחד את השני נהדר, אחראים על יותר מ-43 אחוז מסך כל הנקודות שטורונטו קולעת מדי לילה ומביאים אותה לגבהים לא צפויים. אפורים או לא, הם לא נותנים לאוהדי ה-NBA צ'אנס לפספס אותם או להתעלם מהם.
עד עכשיו, בין ניצחון מתבקש אחד על ברוקלין לניצחון אחר וקשה מהצפוי יחסית על אורלנדו אחרי הארכה, הקבוצה שלהם התגברה גם על ל.א קליפרס המצוינת והכתה מוקדם יותר גם בסן אנטוניו ובקליבלנד. לתלות את ההצלחה שלה או לקבוע שהיא רגעית בגלל חולשות המתחרות שלה יהיה עוול, סתם בגלל שהיא קצת פחות נוצצת בהשוואה אליהן. לכן עדיף לנסות להבין מה הפך אותה למועמדת רלוונטית לא פחות מהקאבלירס להגיע, שומו שמיים, לגמר המזרח.
דרוזן החמיץ 18 משחקים בעונה החולפת, לאורי מילא את מקומו באדיקות, אבל זה ממש לא הופך את הראשון לחוליה החלשה בזוגיות המקצועית שנוצרה ביניהם. לאורי ודרוזן לא רק משתבחים כצמד, אלא גם כל אחד בנפרד. ההפריה ביניהם הדדית ויעילה מתמיד, ולא סתם הם מקבלים פרגון כמעט מקיר לקיר מכל מי שרואה אותם, ומפסיד להם. "הם רוצחים", קבע מאמן ברוקלין הזמני, טוני בראון, אחרי שהשניים הפציצו 61 נקודות משותפות ב-100:112 של טורונטו על הנטס. "לאורי השתפר השנה, דרוזן שקול יותר ממה שהוא היה בעבר. הם יודעים לעשות את ההחלטות הנכונות. יש ביניהם כימיה טובה, אני לא מופתע מהביצועים שלהם".
כאמור, לאורי ודרוזן הוזמנו שניהם לחגיגה הנוצצת בטורונטו ויהפכו לצמד הגארדים הראשון של עיר מארחת אולסטאר מאז ג'רי ווסט וגייל גודריץ' של הליייקרס מודל 1972. אלא שעד לא מזמן זה לא היה כל-כך מובן מאליו, ואת דוויין קייסי, המאמן שלהם, הרתיח עצם המחשבה שלאורי יישאר מחוץ למסיבה בגלל שיטת ההצבעה. "אם המאמנים לא יכניסו אותו פנימה, אני אלך איתם מכות", אמר לאחרונה בחצי קריצה.
השנה האחרונה שבה שלחה טורונטו שני נציגים לאולסטאר הייתה 2001, אז אנטוניו דייויס הצטרף לווינס קרטר. מאז זה לא קרה, עד היום, ויש כבר עיתונאים באמריקה שלא מהססים לקבוע כי דרוזן ולאורי מבססים את מעמדם כשחקנים הכי טובים בעמדות 1-2 של הפרנצ'ייז מאז ומעולם. "בהתחלה טורונטו ניסתה את דרוזן כאופציה העיקרית שלה", ניתח לאחרונה ג'יי.פי בלאדייר מיאהו ספורט. "עם הזמן היה ברור שהוא צריך קצת עזרה. זה היה הרגע בו טורונטו החליטה להביא את רודי גיי. הנוכחות שלו לקחה ממנו קצת משקל, אבל בעונה שלאחר מכן התברר שגיי הוא לא הפתרון. לאורי הגיע ושינה הכל. הוא הוכיח שיש לו את הפוטנציאל להיות אחד הרכזים הכי טובים בליגה. רק סטף קרי וקליי תומפסון יכולים לטעון שהם קו אחורי פרודוקטיבי יותר ב-NBA. הם משלימים אחד את השני כל-כך טוב, עד כדי כך שהם הפכו להיות השחקנים הטובים ביותר אי פעם של הראפטורס".
גם הספסל תורם
כדי להבין עד כמה מפתיעה הפריחה הנוכחית של טורונטו, צריך לחזור לאופן שבו העונה הקודמת שלה הסתיימה; עם סוויפ מביך מול וושינגטון בסיבוב הראשון של הפלייאוף, שהתחיל בשני הפסדי בית מרגיזים. לאורי (שירד משמעותית ביכולתו בסדרה לעומת הכושר שהציג בעונה הסדירה) ודרוזן היו חלק מההדחה הזאת, אבל לא שיחקו יחד לאורך חלקים מהעונה ופיספסו במשותף 34 משחקים. עכשיו, כשהם זוכים לשתף פעולה לפרק זמן ממושך באמת, אנחנו מבינים מה הפסדנו.
אחרי יותר מ-200 משחקים יחד, קל להבין למה הם הפכו עם הזמן לחברים טובים גם מחוץ למגרש. בחדר ההלבשה הם יושבים זה לצד זה, על הפרקט הם מפרגנים אחד לשני, מוסרים אחד לשני, עוזרים אחד לשני להיות טובים יותר. זה עוזר ללאורי לתפוס את המקום השישי המכובד בליגה במדד ה-REAL PLUS MINUS של ESPN. הוא גם מדורג רביעי מבין כל הפוינט-גארדים בליגה במדד היעילות, שישי באחוזי קליעה אמיתיים (%TS) ומתברג בין המקומות הראשונים גם במדדים מעט יותר מורכבים אחרים שמראים על התרומה של שחקן למערך הקבוצתי. המפנה המסוים ביכולת שלו הגיע אחרי הכנה מעולה שעבר בקיץ; הוא הוריד במשקל, נכנס לשעות של עבודה בחדר הכושר וסיגל לעצמו הרגלי תזונה משופרים.
מעבר לתקווה כי לאורי ודרוזן ימשיכו להפרות האחד את השני ולעזור להם לעזור לעצמם, בשלב הזה המטרה של קייסי מתחלקת לשתיים. מצד אחד הוא רוצה להמשיך להפיק את המירב משיתוף
הפעולה ביניהם, מהצד השני לשמור על העקרונות ההגנתיים הקשוחים שהקנה לקבוצה שלו. נכון להיום, טורונטו היא קבוצת ההגנה החמישית בטיבה ב-NBA, ובזכות דרוזן ולאורי מדורגת חמישית גם במדד היעילות ההתקפית. בקטגוריות חשובות אחרות כמו ריבאונדים (מקום 11 בליגה) או קליעה (מקום 17), לעומת זאת, היא לא מצטיינת.
כיאה לקבוצה הבינלאומית שהיא, טורונטו נהנית מהפריחה של לואיס סקולה המנוסה ומעונת שיא בקריירה של הפיינליסט מהיורובאסקט יונאס ולנצ'יונאס. התרומה שהיא מקבלת מהספסל עדיין גדולה בזכות שחקנים כמו טרנס רוס, פטריק פטרסון, ביסמאק ביומבו (מישהו ביקש מהלכי היי-לייטס הגנתיים?) וקורי ג'וזף, שנמצא בכושר הטוב בחייו אחרי הקדנציה הארוכה והבינונית בסן אנטוניו. וכשעל הקונצרט מנצחים שני סופרסטארים, המוזיקה שכלל הכלים בתזמורת מפיקים נעימה לאוזן גם ללא דמארה קרול הפצוע, שצפוי להיעדר לעוד תקופה ונחשב לדג הכי שמן שהמנהל המקצועי מסאי יוג'ירי העלה בחכתו בקיץ. עם קייל לאורי ודמאר דרוזן, גם הייאוש החלקי, מסתבר, נעשה נוח. סימני השאלה מפנים את מקומם לסימני קריאה. הדרך לעונה חד-פעמית עם 50 ניצחונות ומעלה נראית פתאום סלולה וקצרה יותר מאי פעם.
לפנייה לכתב/ת 
