שלומי ברכה: "הפעם אני במקום הראשון"

גם אם ב"מאדים ומחוויר", הסינגל הראשון מהאלבום, עדיין אפשר היה לשמוע השפעות מוכרות, הפעם נראה שלברכה חשוב להישמע אחרת. לא במקרה שני השירים שהוציא מרפררים אל מחוזות הפילם נואר וממוקמים בסביבה אורבנית. בגלגול הנוכחי שלו, נדמה שברכה חוקר צדדים שונים וחדשים של עצמו ושל העיר בה גדל כל חייו. ברחובות שלנו יש קסם מיוחד?

"זה שיר שלגמרי מדבר על העיר תל אביב, או מדינת תל אביב", הוא אומר. "נולדתי בה, התחלתי בדרום תל אביב ועברתי לבבלי אחר כך. אני חוקר אותה כבר 50 שנה, את כל התרבות שלה, את הבנייה ואת כל הזרמים שהשתנו".

שלומי ברכה. עושה את תל אביב(צילום: טל שחר)

היום יש לתל אביב יחסי ציבור די רעים, ונדמה שדווקא חקרת צדדים אפלים בהוויה העירונית.

"זה נכון. הסתובבתי הרבה בלילות, האמת, כי אני גם מופיע בלילות, אז היה לי הרבה לילה בעיר. באמת בצבע של האלבום שלי יש משהו אפל אבל צבעוני. הוא לא אפל קודר לגמרי, אלא יש בו גוונים של סגול וכחול גם. האלבום הזה בעיקר מלווה אותי לאורך תקופה. אני בן אדם שמסתובב הרבה בעיר, מאוד מקפיד לראות הופעות, לצאת למועדונים, לראות מה קורה. אני אוהב להסתובב על האופנוע בלילות ולפגוש אנשים".

בדרך פגשת גם את קין והבל 90210, הרכב פאנק-מטאל, שמלווה אותך בהופעות. לא בחירה מובנת מאליה.

"המתופף של קין והבל, איתמר, ניגן אצלי באלבום. אחר כך איכשהו יצא שיאיא מהדג נחש הציע שאולי הם ינגנו איתי ואז פתאום הרעיון התחבר. עשינו לפחות עשר חזרות ונולד משהו מדהים איתם. אני אוהב את זה שאנשים שמנגנים איתי הם יוצרים וזמרים, מתעסקים באמנות ובכתיבה, תיאטרון ואנימציה. זה מאוד פותח את הראש ויוצר זרם דו צדדי של יצירה. זה חשוב לי יותר מאשר לקחת מישהו שיבצע את השירים שלי. אני כבר קדימה מהאלבום אל ההופעה, ההופעה רצה למקום יותר רחוק".

כשחושבים על "מפלצות התהילה", ועל זה שגם למשינה תמיד היה פן קומי, זה מתחבר. היה לחברי קין והבל 90210 אינפוט באלבום?

"יש להם את האינפוט, הנגינה והצבע שלהם. הם צועדים לקראתי ואני צועד לקראתם. יש פה איזה אמצע מעניין של שני הז'אנרים האלה שנפגשים יחד. זה לא שהם מנגנים אחד לאחד את האלבום. זה נכון, תמיד היה בנו (במשינה) משהו קומי או סאטירי. בקין והבל יש משהו בועט מאוד מצד אחד ומצד שני צוחק, יש שם משחקי מילים. יש שם משהו שהוא קצת דומה בצורה אחרת לכתיבה שלי".

לכל אחד מחברי משינה יש פרויקט משלו, והביקורת שעלתה עליכם מדי פעם שלא משנה מה תעשו - תישארו בצל של משינה. אתה מרגיש ככה?

"כשאנחנו ביחד אנחנו משהו מאוד מיוחד. החיבור הזה, ביני לבין יובל בכתיבה, החיבור החברי. כל אחד במשינה חשוב וביחד אנחנו חיבור מדהים שהתשתית שלו מבוססת על אהבה וחברות. זה לא פשוט להיות להקה בארץ, אבל אני לא מרגיש צל עליי. אני מרגיש שאני עושה משהו שונה לחלוטין ממשינה ואני גם לא הקול של משינה. עבדתי עם עופר מאירי המפיק ובאתי הפעם בדרך אחרת. גם כשבאתי לנגן את הגיטרות באלבום באתי כגיטריסט אורח, כאילו ממישהו הזמין אותי לנגן באלבום שלי. באתי פתוח, נכנסתי בדלת אחרת לעסק הזה בעצם. כל הרעיון הוא השינוי".

קשר מיוחד. ברכה ויובל בנאי(צילום: ליאור פז)

12 שנים עברו מאז "צ'אפלין צ'ארלי", אלבום הסולו הראשון של ברכה. זו היתה קריאה לעצמאות אמיתית ראשונה של ברכה, אחרי שנים של יצירה לצד אחרים. במקרה או לא, 2003 היתה השנה בה התאחדה משינה אחרי הפסקה של כמעט עשור, ומכאן חזר המוזיקאי לעבוד במסגרת קבוצה. כשמחברים את העובדות, נדמה שהעשור וקצת שעברו מאז הניסיון האחרון שלו לקריירת יחיד הושפע לא מעט ממעמדו בלהקה.

"בדרך כלל את המשאבים שלי אני משקיע בלהקה. דבר שני, בעצם באלבום הזה אני מתחיל את הדרך שלי. זה סוג של מסע נפשי שעברתי ביני לבין עצמי, עם העניין הזה שהרשיתי לעצמי לעבור קדימה ולשיר. אני פרפקציוניסט, זה היתרון והבעיה שלי גם. היום אני יותר חי בשלום עם עצמי, אבל בוא נגיד שהיה לי קשה להעביר את עצמי בתור זמר. לא קיבלתי את עצמי בצורה נכונה. עכשיו אני מבין את זה, היום אני חושב שאני שר בסדר גמור ואני בכלל חושב שבאמנות כל עוד יש אמת ואפילו אם אתה לא מושלם, זה עושה אותך יותר מעניין. אתה מעביר את הסיפור שלך הכי טוב, יותר מכל אחד אחר, אם אתה כתבת אותו. זה הסיפור שלך".

"הפעם אני שם את עצמי מקדימה, במקום הראשון"(צילום: בן קלמר)

אתה כבר לא מעט זמן בתעשייה ויש לך חברים עם קולות לא מושלמים כמו רמי פורטיס. רק עכשיו גילית את זה?

"רמי פורטיס מושלם בחוסר השלמות שלו. אז גם אני. האמת שגם יובל כזה, גם במשינה די התחלנו ככה, כי כשהתחלנו יובל לא היה זמר. אני חושב שהוא אפילו לא חשב לשיר בהתחלה. אבל החלטנו שאנחנו מקימים להקה וקפצנו על הבמה".

בתיאור האלבום כתבת שחיפשת את האני החדש שלך אחרי תקופה ארוכה. מי זה האני החדש הזה?

"האני החדש הזה הוא ההתחברות שלי אל עצמי. פה אני שם את עצמי מקדימה, במקום הראשון. אני מרגיש שאני עדיין בתהליך של הדבר הזה. בוא נאמר שפעם כתבתי בצורה טיפה יותר ילדותית, עם החרוזים וכל זה. פה אני כבר לא ילד. למרות שאני ילד בנשמה, אני מחפש את האני החדש, את הכתיבה החדשה שלי, את צורת הביטוי החדשה שלי, שבאה ממקום אחר, מזווית אחרת שלי.

"התחלתי כנגן, אחרי זה ככותב ומלחין, אחר כך מעבד ומפיק. אני עושה דבר חדש ומאוד מרגש, יש לו נפח מאוד גדול מבחינת רגש, נפש ועד פרפורמנס של לעמוד על במה. זה מאוד מעיר אותי ומרגש אותי בשלב זה של חיי ובהתעסקות שלי במוזיקה. אני מתעורר לגמרי. אני במקום מאוד בשל וטוב. אני חושב שזו המתנה הכי גדולה שנתתי לעצמי בחיים, בינתיים, האלבום הזה".

"דרקון"

יורד במורד רחוב הירקון

מסתכל על הים נראה כמו דרקון

חושב אם אוכל לשתות את כוחו

לקפוץ לתוכו

לגופי חליפה מחלק אחד

אתה שם לבד

מתקדם לאחור ונופל לתהום

ואין זה חלום

יורד במורד גרונו של דרקון

מסתכל מרחוק יש אור בחלון

היא שם לבדה מופיעה מול וילון

עושה תיאטרון

לגופה חליפה מחלק אחד

אתה שם לבד

מתקדם לאחור ונופל לתהום

ואין זה חלום

עושים אהבה בלועו של דרקון

החיים נפתחים בקלף אבדון

מסתכל בעינה תסתכל לתוכו

לשתות את כוחו

מפשילים חליפה מחלק אחד

לבד שם לבד

מתקדמים לאחור ונופלים לתהום

ואין זה חלום