סקר: השעות הנוספות - בחירה, לא אילוץ

העובדים הישראלים ידועים כמי שעובדים הרבה יותר שעות בשבוע, בהשוואה לעובדים במדינות המפותחות, אבל האם מדובר בכורח שבלעדיו לא יסגרו את החודש, או בבחירה? סקר מגלה כי רוב הישראלים - כ-70% - סבורים כי מה שמניע את העובדים לעבוד בשעות נוספות הוא העלאת רמת חייהם, זאת בהשוואה ל-6% שסבורים כי המניע הוא הצורך לשרוד.

הסקר נערך על ידי המכללה האקדמית נתניה באמצעות מכון סמית למחקר, בקרב 400 איש המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה בישראל. ממצאיו מגלים נתונים מדאיגים באשר לתרבות העבודה בארץ, בהם המחירים שמשלמים בבריאות ובזמן שנותר להיות עם המשפחה. צפו בראיון שערך עמית קוטלר עם אחת מעורכות הסקר, ד"ר עדנה רבנו, באולפן ynet:

ד"ר עדנה רבנו, מבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית נתניה, ערכה את הסקר ביחד עם פרופ' הדרה בר-מור מביה"ס למשפטים במכללה האקדמית נתניה. הבדיקה נערכה בעקבות נתוני ה-OECD לשנת 2014, לפיהם העובד הישראלי עובד בממוצע כ-40.4 שעות בשבוע לעומת הממוצע באיחוד האירופי - העומד על 37.2 שעות בשבוע.

בהשוואה לשאר החברות בארגון - ישראל נמצאת במקום החמישי לפני הסוף בכמות שעות העבודה. "עובדים פה יותר", ציינה רבנו בראיון באולפן. "ממצא מעניין הוא שרק 6% מהנשאלים צריכים לעבוד בשעות נוספות כדי לשרוד כלכלית, כלומר המשמעות היא אנחנו לא באמת חייבים לעבוד כל כך הרבה מנת לשים את פת הלחם על השולחן".

69% - אין התחשבות בהורים עובדים

מבין סך המשיבים לסקר, 46% ציינו כי הם עובדים בשעות נוספות (45 שעות או יותר בשבוע -כאשר שבוע עבודה מחושב לפי בסיס של 43 שעות שבועיות - ב.פ.). בחלוקה מגדרית ניכר הבדל משמעותי - 61% מהאבות (2 מתוך כל 3 אבות) טענו שהם עובדים יותר מ-45 שעות בשבוע לעומת 24% מהאמהות.

(באדיבות המכללה האקדמית נתניה)

בממוצע, אבות עובדים 44.5 שעות שבועיות, בעוד שאימהות עובדות 34.5 שעות בממוצע בשבוע. את המחיר, מן הסתם, משלמים בזמן שנותר לבלות עם המשפחה. הנתונים מעלים כי אימהות נמצאות עם הילדים כ-25 שעות שבועיות בממוצע, בעוד שהאבות בממוצע נמצאים רק כ-17 שעות עם ילדיהם בשבוע.

(באדיבות המכללה האקדמית נתניה)

(באדיבות המכללה האקדמית נתניה)

(באדיבות המכללה האקדמית נתניה)

ומה באשר להשלכות של העבודה המרובה? 64% ציינו כי הדבר משפיע על בריאותם הנפשית והפיסית, לעומת כרבע שציינו כי ההשפעה הינה על הבריאות הנפשית בלבד. בחלוקה מגדרית עלה כי 70% מהנשים ענו כי עבודת יתר משפיעה על הבריאות הנפשית והפיסית, לעומת 57% מהגברים שסבורים כי ההשפעה זהה בשני המישורים.  

(באדיבות המכללה האקדמית נתניה)

רבנו מציינת כי הסיבות שבגללן הישראלים עובדים כל כך הרבה שעות הן מורכבות. "הרבה רוצים לעבוד יותר כי עבודה זו זהות עצמית", היא מציינת. "בעצם יש פה גלגל - אתה רוצה להרוויח יותר כדי להעלות את רמת החיים, אבל נמצא פחות עם המשפחה. הזמן שלנו מוגבל והמשאבים שלנו מוגבלים וכשאת משקיע המון במקום אחד נגרע חלק מהמקום השני".

ויש לה גם מסר למעסיקים. "69% מהמשיבים ציינו כי אין התחשבות בהורים - וזה נתון מאוד עצוב", היא מציינת. "יש תמימות דעים לגבי העובדה, כי מעבר לשעות עבודה מסוימות - התפוקה השולית פוחתת, כלומר המעסיק גם משלם יותר, גם מקבל פחות וגם שוחק את מיטב העובדים, בעלי המוטיבציה הגבוהה".

"מבחינה פיזית, לעבודה מעל 12 שעות יש נזק בריאותי ממשי", היא מוסיפה. "ביפן אנשים מתים פיזית מעבודה. בנוסף יש לעבודת יתר השפעות נפשיות - מי שעובד המון שעות לא ישן כמו שצריך, לא אוכל כמו שצריך ולא נרגע מהלחץ". עוד היא ציינה כי "יש פה מסר לבוס - זה האינטרס שלך להעסיק פחות, אם אתה רוצה לשמר אנשים לאורך זמן". 

פרופ' הדרה בר מור, ביה"ס למשפטים במכללה האקדמית נתניה, התייחסה לפערים בין תשובות האימהות לאבות. "חלק מן הנשים מפתחות ציפיות ששוק העבודה יתחשב בהן בגלל היותן אימהות ומתאכזבות לגלות כי את האיזון בין הקונפליקט של עבודה בית הן צריכות לבצע בעצמן בלי תמיכה רגולטורית", אמרה.

"השינויים הסוציו-תרבותיים הגדילו את מספר המשפחות החד הוריות בהן האימהות נושאות בעול המרכזי של גידול הילדים", הוסיפה. "לכן, גם שינויים בדפוסי ההורות שמשקפים לכאורה מעורבות גדלה של אבות לא תמיד מועילים להקטנת היקף שעות הנוכחות האימהית עם ילדיהן. תופעה זו משפיעה כמובן על סיכוייהן של הנשים להתקדם בעולם העבודה ולהגיע להישגים והיא לא השתנתה באופן דרמטי בעשורים האחרונים. ראוי שהמדינה תשכלל מנגנוני תמיכה וסיוע בעיקר בפריפריה כדי להגדיל את אפשרויותיהן של נשים לעסוק במקצועות שדורשים שעות עבודה ארוכות יותר".