גן עדן לרוצחים: המדינה שלא מנתחת גופות
באופן רשמי שיעור הרציחות ביפן נמוך מאוד, אבל כשלוקחים בחשבון שגופות כמעט לא מועברות לנתיחה, מבינים שהנתון הזה עלול להסתיר מספר רציחות גבוה בהרבה. פרשה מטלטלת שבה רצחה אישה יפנית בזה אחר זה את 8 בני זוגה וחמקה מעונש, מעידה על הצורך הדחוף בשינוי
אף נתיחה שלאחר המוות לא בוצעה בשש משמונה הגופות של הנרצחים, מצב שלדברי המומחים מצביע על הכשל המערכתי ביפן. מומחים מזהירים כי המספר הנמוך של נתיחות שלאחר המוות שמבוצע ביפן פירושו, ייתכן מאוד, שפושעים מצליחים לחמוק מעונש.
בשנת 2014 רק ב-11.7% מהמקרים שהוגדרו כ"מוות לא רגיל" – המונח שבו משתמשים במקרים שבהם סיבת המוות אינה ידועה מיד – בוצעה נתיחה שלאחר המוות. לשם השוואה, באנגליה ובוויילס עמד שיעור הנתיחות באותה שנה על 40%. בשבדיה עורכים נתיחה שלאחר המוות ב-95% מהמקרים של מוות שהגורם לו אינו ברור. "המספר הנמוך של נתיחות לאחר המוות פירושו שיש סיכוי גבוה יותר שפשעים לא יגררו עונש", אומר הירוטרו איוואסה, פרופסור במחלקה לרפואה משפטית באוניברסיטת צ'יבה.
למרות הבטחת הממשלה ביפן להעלות את שיעור הנתיחות שלאחר המוות ל-20% עד לסוף השנה, בפועל השיעור נותר על חצי מזה בערך. איוואסה מסביר זאת במחסור במומחים לרפואה משפטית ובקיצוצים בתקציב באוניברסיטאות הציבוריות, המבצעות את רוב ההליכים במקרה של מוות הקשור לפשע. חלק מהמחלקות לרפואה משפטית באוניברסיטאות על סף קריסה – ב-20 מ-47 מחוזות יפן יש רק פרופסור אחד המבצע נתיחות.
במקרה של קקהי המשטרה קבעה בתחילה שבני זוגה הקודמים מתו ממחלה. היא נעצרה אחרי שהמשטרה גילתה שבעלה האחרון, איסאו קקהי בן ה-75, מת מהרעלת ציאניד, ואז היא החלה לבחון מקרים קודמים וגילתה דפוס פעולה עקבי. קקהי בת ה-69 הואשמה בשלושה מעשי רצח ובניסיון נוסף לרצח. המשטרה חקרה ארבעה מקרים נוספים, אבל לבסוף לא הצליחה למצוא די ראיות כדי לכלול אותן בכתב האישום נגדה.
לפי נתוני ה-OECD על ביטחון משנת 2015, שיעור הרציחות ביפן עומד על 0.3 בני אדם לכל 100 אלף איש (בהשוואה ל-5.2 בארה"ב, 0.6 בצרפת ו-0.5 בגרמניה). בשנת 2015 נרשמו 933 מעשי רצח וניסיונות לרצח, והמספר נמצא במגמת ירידה מאז שנת 2004. עם זאת, המספר הנמוך של ניתוחים לאחר המוות עשוי להסתיר את המספרים האמיתיים.
נחשפה רק אחרי 3 מעשי רצח
"אני מאמין שפשעים רבים יותר היו מתגלים אם הייתה מערכת שבה מבצעים נתיחה שלאחר המוות כשסיבת המוות אינה ידועה גם אם אין חשד של ממש", אומר פרופסור שיניצ'י קובו, מומחה לרפואה משפטית מאוניברסיטת פוקואוקה. הידמיצ'י מורוסאווה, מומחה לחקירות משטרה באוניברסיטת טוקיווה, אומר כי הוא חושד שחלק מהבעיה הוא שבמשטרה מעדיפים להימנע מהמשאבים הגדולים שדורש תיק רצח.
בגלל מחסור במומחים לרפואה משפטית, תחנות משטרה שבהן יש יותר מגופה אחת שצריכה נתיחה דחופה צריכים לעתים קרובות לשלוח שוטרים לנסיעה באורך של שעות, במחוז סמוך, כדי לבצע נתיחה. כך למשל הצליחה המשטרה לעצור ב-2010 את קנאה קיג'ימה, שהרעילה למוות את בני זוגה, רק אחרי שלושה מעשי רצח. בתחילה קבעה המשטרה כי הקורבן הראשון התאבד, ולכן היא לא שלחה את הגופה לנתיחה. רק אחרי שנחשפה האמת הורשעה קיג'ימה ונידונה למוות.
בשנת 2007 מת נער, מתאבק הסומו טקשי סאיטו, במהלך אימון. המשטרה קבעה כי הוא מת מבעיה בלבו, אבל הוריו חשדו בנסיבות ודרשו לערוך לו נתיחה. אז התבררה כי הוא הוכה למוות.
ביצוע נתיחות לאחר המוות הוא הליך לא פשוט, ולעתים הוא עלול להימשך יומיים אם הגופה ניזוקה קשות. לדברי איוואסה, המומחים מתמודדים גם עם סיכון גבוה להידבק בצהבת C וב-HIV. למרות האתגרים האלה, מומחים לרפואה משפטית המקבלים משכורת מהאוניברסיטאות מרוויחים בדרך כלל פחות מאשר רופאים העובדים אפילו בבתי חולים קטנים יותר – וזה עוד כשהם נאלצים לשלב בין ביצוע הנתיחות למחקר אקדמי ולהוראה.
לאחרונה מגדילה המשטרה את מספר השוטרים היכולים לבצע בדיקה ויזואלית לאחר המוות – כיום יש 340 כאלה לעומת 160
בלבד ב-2008. הם חייבים להיות עם עשר שנות ניסיון לפחות בחקירת תיקי רצח ולעבור עשרה שבועות של הכשרה מיוחדת.
איוואסה אומר שהרשויות ביפן איבדו מוטיבציה לשפר את המצב. "משרדי ממשלה בורחים מהאחריות שלהם ונמנעים מלדרוש תקציבים. כתוצאה מכך, שיעור הנתיחות אינו גדל", הוא טוען. סימן לכך שלקחים מסוימים בכל זאת הופקו בעקבות פרשת קקהי הוא העובדה שמאפריל הקרוב תחל המשטרה לבצע בדיקת רעלים לכל הגופות שבהן היא מטפלת - דבר שישפר לפחות במעט את המענה לאזרח.
לפנייה לכתב/ת 
