שתף קטע נבחר

 

שיעורי בית: "גזרו טלאי צהוב וצרפו אמירה"

תלמידי כיתות ה' בכפר יונה התבקשו לגזור טלאי צהוב מחולצה ישנה ולצרף לו "אמירה אישית", במסגרת עבודה על השואה. ההורים זועמים: "משימה מקוממת שמוזילה את זכר הנספים". משרד החינוך: "הוראת השואה מורכבת"

הורים לתלמידי כיתות ה' בבית הספר היסודי הדר בכפר יונה, הזדעזעו לגלות שבמסגרת עבודת חקר בנושא "כיצד שרדו ילדים בשואה", התבקשו ילדיהם להכין טלאי צהוב. רבים מהם הגיבו בזעם ואמרו שהמשימה מעידה על חוסר רגישות ופוגעת בזכר הנספים.

 

ההנחיה שנתנה המורה, ולפיה הטלאי צריך לשקף "אמירה אישית" של הילדים בנושא, רק הגבירה את התרעומת של ההורים. כל תלמיד קיבל דגם של טלאי והתבקש להניח אותו על בד צבעוני מחולצה ישנה, לגזור במדויק ולרקום את שוליו. בנוסף שלחה המורה דף המיועד להורים ובו הוראות איך יש לבצע את המשימה. ההוראות כללו דוגמה לאמירה אפשרית: "בחרתי לרקום בחוטים צבעוניים כסמל לילדות שמחה".

 

רותם בן עמי ובתה לאורי. שיעורים מקוממים (צילום: יריב כץ) (צילום: יריב כץ)
רותם בן עמי ובתה לאורי. שיעורים מקוממים(צילום: יריב כץ)
 

מחנה ריכוז דרנאסי, צרפת, 1942 (צילום: איי פי) (צילום: איי פי)
מחנה ריכוז דרנאסי, צרפת, 1942(צילום: איי פי)
 

רותם בן עמי אנדרס, שבתה לאורי קיבלה את המשימה, אמרה: "אני בעד לתת לילדים שלי לבטא את עצמם, אבל אם יש משהו שלעולם לא ארצה שהילדים שלי יזדהו איתו ברמה אישית, זה טלאי צהוב". לדבריה, "יש לכבד את זכר הנרצחים בשואה, אבל הדבר צריך להיעשות באופן מבוקר, בגילים המתאימים. מכאן ועד לתת לילדים להכין טלאי ש'מבטא אותם' - המרחק גדול. אני לא רוצה שהילדה שלי תבטא את עצמה באמצעות טלאי צהוב שהנאצים הכריחו את היהודים לענוד. זהו סמל לדיכוי, להשפלה ולפגיעה ביהודים וזו זילות של השואה".

 

בן עמי, נכדה לניצולת שואה שרבים מבני משפחתה נספו במחנות ההשמדה, החליטה לא להכין עם בתה את הטלאי הצהוב המבוקש. תחת זאת, כדי שבתה לא תיענש, היא עזרה לה להכין כוכב.

 

"המשימה הזאת מחרידה ומקוממת", אמרה. "זה שימוש ציני בסמל נורא ובנושא כאוב. היהודים עברו זוועות שלא ברא השטן, מיליונים נספו, ועכשיו מבקשים מילדים להכין טלאי צהוב ועוד כזה שיבטא אותם?".

 

ממשרד החינוך נמסר: "הוראת השואה היא דבר מורכב, בעיקר בקרב תלמידים צעירים, ואנשי חינוך מתחבטים לא מעט כיצד לתאר את הרוע המוחלט מבלי לייצר פחדים. בבית הספר האמור בחרו להקים תערוכה שתעוצב באמצעות הילדים ותתכתב עם תוכני מוזיאון בית טרזין, שבו מבקרים התלמידים. התערוכה היא חלק מלימודי מאורעות השואה, והילדים חלילה לא ענדו את הטלאי".

 

ההיסטוריונית ד"ר תמר קטקו, ראש תוכנית רג"ב למצטיינים בסמינר הקיבוצים, אומרת כי במשימה האמורה נחצו כל הקווים האדומים. "נראה כי החיפוש הבלתי נלאה של עשייה מחוץ לקופסה גרם לכך שהקופסה עצמה נמחקה. שערו בנפשכם שבהשראת המשימה הזו, כדי לתת להם להבין מהו אובדן, יתבקשו הילדים להביא פיסת אבן ממצבת קברו של אחד מיקירי המשפחה ויעצבו מצבה יצירתית בכיתה. או שיבקשו מהם לחפש אצל קרוביהם טלית או תכריכים כדי לגזור מהם חלקים ולתפור מחדש עם הדפסים שמבטאים את רוח התקופה". לדבריה, "טלאי צהוב איננו עוד מכשיר בארגז הכלים הפדגוגי. הוא לא חלק ממשחק מונופול. הוא אייקון היסטורי. לאומי. אנושי. כבת לשורדי שואה, כמי שאיבדה את כל בני משפחתה עטורי הטלאים הצהובים וכאשת חינוך אני משמיעה קול זעקה. נראה לי שמישהו כאן הלך לאיבוד".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ארכיון יד ושם
טלאי צהוב. "משימה מקוממת"
צילום: ארכיון יד ושם
מומלצים