"לא יהרגו אותנו?". מורדים לומדים על השלום
בחודש הבא אמורה קולומביה לחתום עם ארגון FARC על הסכם שלום, ולהביא את מלחמת האזרחים הארוכה שידעה אמריקה הלטינית לסיומה. בג'ונגלים משתתפים המורדים בשיעורים על הסכמי השלום ומה שצפוי לאחר מכן: הפרידה מהרובה, הפעילות הפוליטית ובעיקר האמון במי שהיה אויב במשך 52 שנה
הלוחמים של "צבא המהפכה של קולומביה" (FARC) עדיין יכולים ללכת עם רובים ומצ'טות, כפי שהם עושים כבר יותר מ-50 שנה, בסכסוך הארוך בינם לממשלת קולומביה. כעת הם פתחו בסדרת שיעורים שבהם הם לומדים על החיים שצפויים להם כשהם יניחו את הנשק.
שיחות השלום בין הצדדים נערכות בקובה, ותאריך היעד לחתימת הסכם הוא 23 במרס. כך שבחודש הבא אמורה להגיע לסיומה מלחמת האזרחים הארוכה בתולדות אמריקה הלטינית, שפרצה ב-1964 וגבתה את חייהם של יותר מ-260 אלף בני אדם.
בינתיים בג'ונגל מסביר תומאס בן ה-37 לחבריו על העתיד לבוא. אחרי 14 שנה של לחימה בג'ונגל הזה תומאס חייב לשכנע את חבריו לפעול על מנת להשיג את המטרות של המחתרת דרך הפוליטיקה. "חלקם מחכים לזה. הם מרוצים, אופטימיים", הוא אומר. "אחרים שותקים, מאופקים. איך ניפרד מהנשק שנשאנו כל כך הרבה שנים?".
השיעורים על תהליך השלום ומה שצפוי אחרי ההסכם מתקיימים במחנות ברחבי קולומביה שבהם פועלים כ-7,000 לוחמי FARC. במחנה הזה, באזור מגדלנה מדיו, הוקמו כיתות מאולתרות ועצים נכרתו כדי לבנות שולחנות.
"הבעיה היא האדמה"
בקרב הלוחמים שמשתתפים בשיעור יש נשים צעירות ונערים, גם הם חמושים ברובים. תומאס מחזיק מחשב נייד ומסביר על הנושאים שעולים בשיחות השלום. "הבעיה, חברים, היא האדמה. הגישה לאדמה חייבת להיות דמוקרטית". חלק מהפעילים הצעירים מפהקים ומתקשים לעקוב אחרי ההסבר. המבוגרים יותר מקשיבים בעיון ורושמים לעצמם הערות.
אחד החברים המבוגרים יותר הוא קורנליו, בן 55. כבר 33 שנה הוא נלחם בשורות FARC. הוא חושש מאנרכיה שתפרק את האזורים שבשליטת המורדים אם הארגון יתפרק מנשקו.
"הם מדברים איתנו על להניח את הנשק. הם מדברים איתנו על להפוך למפלגה", הוא אומר. "אז השאלה שאנחנו שואלים את עצמנו: מה יקרה כשנניח את
הנשק והפשע ישתולל?".
גם מהשלום יש כאלה שחוששים. פרנקי בן ה-27 משרת כבר עשר שנים בשורות FARC. "אנחנו מקווים שהם לא יאכזבו אותנו", הוא אומר על הממשלה. "שלא נניח את הנשק ואז נגלה שהם ממשיכים להרוג אותנו".
בשביל חלק מהנערים הלוחמים פוליטיקה הרבה פחות מרגשת מלהחזיק רובה בידיים. "אנחנו חייבים להבטיח שכאשר אנחנו מניחים את הנשקים שלנו הילדים יעברו לפעילות פוליטית", אומר תומאס. "וזה אתגר גדול".
לפנייה לכתב/ת 
