הפסתנרן היהודי הצעיר שהגיע להופיע באוניברסיטת וויטווטרסראנד ביוהנסבורג לא ידע למה הוא הכניס את עצמו. הוא בטח חשב שמדובר בארוע תרבותי, שאנשים ימחאו לו בסופו כפיים בנימוס לפני שילכו הביתה. אלא שהרסיטל אותו ערך ארגון יהודי בעיר, הופרע עד מהרה על ידי קבוצת סטודנטים פעילים בתנועת החרם נגד ישראל ה-BDS. "דלתות נפרצו, סטודנטים התפרעו, ירקו על הקהל, צרחו קריאות נגד ישראל. היה בלגאן”, נזכר ג'יימי מייטי, 29, סטודנט למשפטים באוניברסיטה,"אני מאמין בחופש הדיבור אבל לא בצורה כזאת. אם הם היו מפגינים מחוץ לאולם, לא היתה לי בעיה עם זה, אבל הם התפרעו, לא הניחו לו לנגן ולא היה לזה שום קשר לחופש דיבור".

מייטי, שלא חושש להביע את דעותיו, הוכיח את המתפרעים ועד מהרה זכה לקיתונות רותחין ולשמות גנאי. "כשאני לקחתי עמדה, הפכתי מיד למטרה. הם שמו עלי תג של ציוני, פרו-ישראל ואנטי-פלסטיני. באותו הזמן, לא היתה לי בכלל עמדה לגבי הנושא הזה. לא היה לי מספיק ידע. מה שכן ראיתי הוא שהגישה של ה-BDS אינה רצון לדו-שיח, ראיתי הרבה מאוד שינאה ואי מוכנות לדבר. כשחיפשתי אינפורמציה על נושא הקונפליקט באינטרנט, לא מצאתי מספיק. לפני שנההוצע לי לנסוע לישראל עם קבוצה והחלטתי לנסוע עם ראש פתוח וללמוד על הנושא בעצמי”.

את המשלחת שיצאה מדרום אפריקה לישראל ארגנו שני סטודנטים יהודים צעירים, נתן פולאק, לשעבר ראש מועצת התלמידים היהודים בדרום אפריקה, ומנהל הפורום היהודי SAIF ודן ברוטמן. פולאק וברוטמן הבינו שהדרך האפקטיבית ביותר להתמודד עם התעמולה שלפעילי ה- BDS בדרום אפריקה, היא להביא מנהיגים צעירים מדרום אפריקה לישראל, כך שיראו בעצמם אם ישראל היא מדינת אפרטהייד כפי שמטיפים להם חברי הארגון האנטי-ישראלי או לא.

בין חברי המשלחת היו גם מייטי ומיליאני פיניני, 21, ששימשה אז כנשיאת ארגון הסטודנטים באוניברסיטת קייפטאון. הטיול לישראל עלה לפיניני בתפקידה, ממנו סולקה עם שובה לדרום אפריקה. מייטי נאלץ להתפטר מתפקידו הבכיר באיגוד הסטודנטים של האוניברסיטה חצי שנה מאוחר יותר. בכל זאת, יש מחיר לאהבת ישראל ומישהו צריך לשלם אותו. השניים אגב, לא מתחרטים.

הביקור בישראל אמנם גרם להם להפסיד תפקידים ולהביא את פעילי ה- BDS לתקוף אותם מילולית ואף פיזית, כפי שמעיד מייטי, אבל הוא גם פתח להם את העיניים לגבי מסכת השקרים להם חשופים תושבי מדינתם. "במדינת ישראל יש שוויון זכויות. לשחורים בדרום אפריקה לא היו כל זכויות. הם לא יכלו לקנות בתים באיזורים מסויימים, הם לא יכלו להצביע, הם לא יכלו להתחתן עם מישהו שאינו מהגזע שלהם. במדינת ישראל לא ראיתי שום דבר כזה. ההשוואה אינה הוגנת. כן, בגדה המערבית יש הרבה בעיות, אבל אי אפשר להשוות את זה לאפרטהייד”.

מעבירים לא רק מסרים אנטי-ישראלים, אלא אנטישמיים. מייטי

בביקור בלוס אנג'לס אותו אירגן Stand With Us, אחד הארגונים החשובים בהסברה ישראלית בקמפוסים ברחבי ארה"ב, נפגשו מייטי ופיניני עם סטודנטים באוניברסיטאות באזור דרום קליפורניה וסיפרו על חוויות מביקורם בישראל, ועל כך שישראל רחוקה מלהיות מדינת אפרטהייד כפי שמתעקשים לספר לעולם פעילי תנועת החרם נגד ישראל.

ההרצאות נערכו באוניברסיטאות בסן דייגו, לוס אנג'לס, סנטה ברברה וארווין. זאת האחרונה ידועה בריכוז גדול של סטודנטים פלסטינים וערבים ובפעילותם נגד ישראל. כששגריר ישראל בארה"ב לשעבר, מייקל אורן, הגיע להרצות שם בפברואר 2010, פעילים מוסלמים הפסיקו את דבריו עשר פעמים. ההפרעות וקריאות הנאצה נגד אורן, הביאו למעצרם של 11 סטודנטים, השעייתם מהלימודים ול-100 שעות עבודת שירות. מייטי ופיניני הגיעו מוכנים נפשית לאפשרות שהם יתקלו בעוינות מצד סטודנטים פלסטינים ופעילי ה-BDS. אלא שלהפתעתם, לא רק שאלו לא הגיעו להרצאות, מספר המשתתפים היה קטן במיוחד, בין 15-40 איש בלבד בכל הרצאה.

בהרצאה שנערכה באוניברסיטת יו.סי.אל.איי בלוס אנג'לס, הגיעו כשני תריסר סטודנטים, יהודים ברובם. הסטודנטית הערביה היחידה שהגיעה, קמה כבר בתחילת ההרצאה ועזבה ברגע שהבינה לאן הרוח נושבת. גם הפיצה והשתיה שהוצעו בחינם, לא הצליחו לשכנע את הסטודנטים להגיע לשמוע על חוויותיהם של שני הסטודנטים החביבים מדרום אפריקה בארץ הקודש. וכך, מצאו עצמם פיניני ומייטי, מסנגרים על ישראל בפני אוזניים מסמפטות בעיקר של סטודנטים יהודים.

פיניני, 21, מספרת שנסעה לישראל בראש פתוח וללא כל דעות קדומות. "לא גיבשתי דיעה לכאן או לכאן. כשהגעתי לישראל, ראיתי יהודים וערבים, מוסלמים ונוצרים, הולכים כולם צד בצד ברחוב. בדרום אפריקה, עד 1994, שחורים ולבנים לא הלכו על אותה מדרכה. מהר מאוד הבנתי שאין קשר בין אפרטהייד לבין ישראל.

מהר מאוד הבנתי שאין קשר בין אפרטהייד לבין ישראל. פיניני

בישראל, כולם יכולים להצביע ואילו בדרום אפריקה לשחורים לא היו אותן זכויות הצבעה. הם לא יכלו לשבת על אותו ספסל, הם לא יכלו ללמוד אחרי כיתה ח'. כמובן שיש קונפליקט בישראל בין היהודים והפלסטינים, אבל אין בכלל מה להשוות את מה שקורה בישראל לשלטון המדכא בדרום אפריקה עד 94'".

פיניני אומרת של-BDS קל למצוא סימפטיה בקרב השחורים בדרום אפריקה, בגלל הבורות. האפרטהייד אולי הסתיים כבר, אבל הקהילה השחורה עדיין נמצאת מאחור ברובה ויעברו עוד הרבה שנים עד שהם ידביקו את הפער. "ל- BDS בדרום אפריקה, יש קבוצה גדולה של פעילים והם זוכים לתמיכה גדולה של השחורים.

השחורים עברו אפרטהייד וסבלו מאוד וכשהם שומעים מה-BDS שגם בישראל יש אפרטהייד והערבים והפלסטינים מופלים לרעה, הם מאמינים לכך. להרבה שחורים למרבה הצער, אין גישה לספרים, לגוגל, לאנשים שיבואו לספר להם אחרת. יש שם עדיין הרבה עוני ובורות, וה-BDS מוכרים להם את מה שהם רוצים בקלות רבה”.

הרקע של פיניני אינו אופייני לאפריקאים רבים בדרום אפריקה. אמה זכתה במילגת לימוד מהשגרירות האיטלקית ולמדה רפואה. "כשהיא התחילה לעבוד בבית החולים היא שאלה בדרג נמוך יותר ממנה, אינם מוכנים לקבל ממנה הוראות, כי הם לבנים והיא שחורה. בנוסף, נאסר עליה לנתח לבנים גם כשהיא היתה יכולה להציל את חייהם”, מספרת פיניני. האפרטהייד אולי הסתיים רשמית לפני 22 שנה, אבל יעברו עוד שנים עד שתושבי המקום יעכלו את זה.

ה-BDS מוכרים להם את מה שהם רוצים בקלות רבה. מייטי ופיניני

מייטי, בן לאב מזמביה ואם מדרום אפריקה, העביר את ילדותו בזימבבואה ומשם עבר לדרום אפריקה. אמו נפטרה כשהיה בן 9 ובסוף לימודיו בתיכון גם אביו הלך לעולמו. "הייתי יתום. היה לי מאוד קשה, בכל זאת למדתי באוניברסיטה רפואה במשך שנתיים, אבל נאלצתי לפרוש כי לא היה לי כסף לממן את הלימודים והייתי צריך להחזיר את הלוואות הסטודנטים שלקחתי. הייתי הומלס, לא היה לי איפה לגור, אבל החלטתי לעשות הכל כדי לחזור ללימודים. מכרתי אוזניות לטלפונים ואחרי ארבע שנים, הצלחתי לשוב לאוניברסיטה ולשלם את ההלוואה שלקחתי”.

כשאני שואלת אותו מדוע לא המשיך עם לימודי רפואה ונרשם ללימודי משפטים במקום, הוא עונה בכנות: "כי זה היה יותר זול. אני מתפרנס מעבודתי כמאמן דיבייטים במספר אוניברסיטאות בדרום אפריקה ומסיים את לימודי. זו השנה האחרונה שלי באוניברסיטה ואני רוצה להקדיש את זמני ללימודים, אבל בכל פעם שאתבקש להביע את דעתי בנושא הישראלי-פלשתיני, לא אהסס”.

אפשר להאמין לו. מאז ששב מביקורו בישראל הביתה לדרום אפריקה, התדמית שלו כ"אוהב-ציונים"ו"אנטי-פלסטיני"התחזקה. גם לא עזר לו כל כך שהוא חשף שחיתות בקרב ארגון הסטודנטים באוניברסיטה שהעביר כספים באופן לא חוקי למימון פעילות של ה- BDS. בסופו של דבר, הוא החליט להתפטר מתפקידו במועצת הסטודנטים של האוניברסיטה לאחר שהיה חשוף להתקפות חוזרות ונשנות תלונותיו לא טופלו.

"ה-BDS יכולים להיות מאוד אגרסיביים במדינה שלנו. זה לא בלתי רגיל לקבל התקפות פוליטיות, מילוליות, איומים וגם תקיפות פיזיות. אני יודע להגן על עצמי, אבל בסופו של דבר לא יכולתי להמשיך ולפעול באיגוד הסטודנטים כי לא יכולתי לעשות שום עבודה פרודקטיבית. ולא, אני לא יכול להתחרט על כך שלקחתי עמדה, זה היה הדבר הנכון לעשות”.

מייטי הוא דיבייטר, או אם תרצו: וכחן מקצועי, ספורט אוניברסיטאי מאוד פופולארי בקמפוסים ברחבי העולם. הוא מחזיק בתואר דיבייטר מספר 1 באפריקה ומספר 4 בעולם. "תמיד הפסדתי בדיבייטים הקשורים לקונפליט הישראלי-פלסטיני. בכל פעם מחדש, הגעתי למקום רביעי בכל דיבייט כשהנושא היה ישראל ופלסטין כי לא הייתי בקיא מספיק בנושא. בסופו של דבר החלטתי לארגן דיון בעניין. פניתי לקהילה היהודית והם אמרו שבשמחה הם ישתתפו, ואז פניתי לסטודנטים הפרו-פלסטינים והם אמרו שבשום פנים ואופן לא ישתתפו בדיון כי הם לא מכירים במדינת ישראל בכלל. הייתי מופתע, מעולם לא הייתי בסיטואציה בה אנשים לא מוכנים לדיאלוג. בדרום אפריקה, למרות הכאב של השחורים מהשלטון, הם באו לשולחן הדיונים ואמרו: בשביל הדורות הבאים שלנו ועבורנו, אנו רוצים לחיות באחדות וללא מלחמה.

“נלסון מנדלה ישב 27 שנים בכלא ולא ראה את אשתו וילדיו, אבל הוא הבין שאם הוא רוצה להביא לשינוי הוא לא יכול שלא לדבר עם הלבנים, אז הוא ישב לשולחן הדיונים. היום, לאחר שביקרתי בישראל ונפגשתי עם אנשים משני הצדדים אני יכול להגיד שה- BDS לא מעוניין לקדם שלום במזרח התיכון. הוא מעוניין בדבר אחד- השחרתה של מדינת ישראל. לי אין משפחה בישראל, שום קשר לאדמת ישראל, לא מכיר שם אף אחד. אני אומר: אנו צריכים לפתור את הקונפליקט הזה, לא ללכת למלחמה. אם אתם רוצים להמשיך להילחם, תצטרפו ל- BDS אם אתם רוצים שלום, תעזבו אותם”, אומר מייטי. "BDS מעבירים לא רק מסרים אנטי-ישראלים, אלא אנטישמיים. אני לא חושב שזה עוזר להביא שלום כשהם מציגים את ישראל כמדינת אפטרהייד, כי ישראל אינה מדינת אפרטהייד ואני אומר את זה ממקום של ידע, כאחד שביקר בישראל, ששינן את הטיעונים של שני הצדדים. אני יודע על מה אני מדבר”.

אני לא יכול להתחרט על כך שלקחתי עמדה, זה היה הדבר הנכון לעשות. מייטי

בראיון שנתן לשדרן הרדיו היהודי דניס פרייגר בלוס אנג'לס לפני שובו לדרום אפריקה, ניסה מייטי להסביר מדוע שונאים כל כך את ישראל בעולם ולמה קל ל- BDS לצבור תמיכה למסע השינאה. "הקהילה היהודית מאוד חזקה ומצליחה בהשוואה לקהילות יהודיות אחרות בעולם ואנשים מקנאים בהם. ההצלחה של הקהילה היהודית מביאה להם שינאה. אלו המלבים את השינאה אומרים: הקהילה הזאת כל כך עשירה, כי הם גנבו לנו את הכסף ואנשים מאמינים לזה, כי הם רואים שהיהודים באמת מאוד עשירים ומצליחים".

הביקור בישראל, הותיר על פיניני ומייטי רושם אדיר והם מספרים על רשמיהם בכל הזדמנות ופורום, אבל השאלה היא עד כמה קבוצה קטנה של פעילים חברתיים וסטודנטים, תוכל לשנות את הדימוי השלילי שיש לישראל באפריקה בזכות מסע התעמולה האגרסיבי של ה- BDS. אחד הדברים שהרשימו את מייטי במיוחד, היה שדה תותים בנגב. "הסתכלתי על שדה התותים הזה במדבר וחשבתי אם הישראלים הצליחו לגדל תותים במדבר, גם אנחנו יכולים לעשות את זה באפריקה. יש לנו הרבה מה ללמוד מהם. ה- BDS רוצים שנחרים את ישראל, אבל לי אין שום עניין להחרים מדינה כזאת שאני יכול רק ללמוד ממנה”.