מארינה מקסימיליאן בראיון קומיקס

בפנים נקיות מאיפור, פני שיש לבנות, פותחת לי מארינה מקסימיליאן את הדלת לביתה באחת השכונות הצפוניות של תל אביב. הופתעתי מגודלה, כלומר מקוטנה. לא כזו גבוהה כמו שחשבתי. הייתי בטוחה שאפגוש את גולית. אז או שהאנשים בתעשייה קטנים במיוחד או שניזונתי מאיזה דימוי ציבורי. בחודש התשיעי להריונה היא נראית דקיקה וחיונית. אישה יפה וצעירה. כמעט נערה.

התיישבנו בסלון, שלא נראה בשום צורה כמו סלון. באמצע החלל המרכזי מוצבת מיטה. סתם כך, באמצע החדר. "נקודת האזנה", כפי שמארינה וגיא בן זוגה הסבירו לי. אני לא יודעת אם אפשר לומר שהבית "יפה". הוא מאוד, איך לומר... אחר. אבל הוא משקף, במהירות עצומה, את דייריו.

לא עוד בית שעומד להפוך לחלום בורגני על משפחה. מרחפת מעליו איזו אווירת קומונה. שום דבר לא בדיוק "במקום". פה ושם שקיות, שם מערכת תופים, בצד שולחן יצירה, מחשב נייד זרוק על הספה. אוזניות. כלב בשם מייפל שגיא הביא לתוך הזוגיות.

התחלנו. ביקשתי ממארינה לחזור ולומר לי את שם העיירה הקטנה שבה נולדה ברוסיה. היא אמרה: "דניפרופטרובסק". זה נשמע לי חתיכת חור. "אז זהו. שזה ממש לא. זו עיר-עיר. לא עצים וטבע ומה שאת מדמיינת".

ראיון הקומיקס המלא עם מארינה מקסימיליאן – ביום שישי בגיליון החגיגי והכפול של "7 ימים". ומיוחד לגולשי האפליקציה של "ידיעות אחרונות": הצצה אל מאחורי הקלעים, כך איירה דניאלה את הראיון