פורצת דרך / ראיון עם הרוכבת היילי טרנר
מסע בממלכת הסוסים, כתבה שנייה בסדרה: האנגלייה בת ה-33, שכבר פרשה מרכיבה פעילה, הפכה במהלך הקריירה לאחת מהספורטאיות הגדולות בתולדות מרוצי הסוסים, אחרי שצברה 764 ניצחונות והתמודדה שווה בשווה מול גברים. בראיון היא מספרת: "הבעיה היא שכאשר נשים לא מצליחות בענף הן משתמשות במגדר שלהן כתירוץ. אם רוכבת טובה מספיק, היא תצליח במרוץ"
בשיתוף רייסר
עולם מרוצי הסוסים הוא עולם של גברים בדרך כלל. לא קל לאישה לתפוס את מקומה בתור רוכבת, ובתחרויות הגדולות הג'וקיות מהוות אחוז נמוך במיוחד. רוכבת האופניים האולימפית ויקטוריה פנדלטון החזירה לאחרונה את הנשים בענף לכותרות כאשר התחילה להתחרות במרוצי סוסים, אבל עדיין מדובר בטיפה בים.
ופנדלטון, למרות כל התהילה והמדליות האולימפיות בהן זכתה, יכולה רק לשאוף להגיע לגבהים של היילי טרנר, סמל ומופת לרוכבות בעולם הסוסים. האנגלייה בת ה-33, שכבר פרשה מרכיבה פעילה, נחשבת לגדולות הג'וקיות בכל הזמנים. למרות שאין עדיין נשים אחרות בבריטניה שהגיעו להישגים שלה, היא פתחה את הדלת עבור צעירות רבות שנכנסו לענף ומנסות למצוא את דרכן. ומהם ההישגים שהזכרנו? 764 ניצחונות בקריירה, כולל ניצחון ראשון עבור רוכבת בריטית במרוץ מדרגה ראשונה בארה"ב. מדהימה.
טרנר עדיין מבלה זמן רב בעיירה ניומרקט, מרכז הסוסים של אנגליה (עליה נכתוב בהרחבה באחת הכתבות הבאות בסדרה), ופעילה בארגון החושף ילדים משכבות חלשות לספורט. פגשנו אותה במועדון הרוכבים היוקרתי בעיירה, בו הצדיקה את הסופרלטיבים שקיבלה לאורך השנים - חברותית, אינטליגנטית מאוד, חייכנית, חדה ומצחיקה. לא סתם היא כבר התחילה לשמש כפרשנית באנגליה.
"אמא שלי הייתה מדריכת רכיבה, וכך התחלתי את ההיכרות שלי עם הסוסים", היא מספרת. "לא הייתי תלמידה טובה במיוחד, וכשסיימתי את הלימודים, חיפשתי לעסוק במשהו שאוכל ליהנות ממנו והגעתי למרוצים. ביום הראשון שלי כרוכבת, המאמן המליץ שאלך לסאונה כדי להוריד עוד כמה גרמים. נכנסתי לשם עם מגבת, ומה אני רואה מול עיניי? חמישה רוכבים עירומים. הורדתי את הראש וישבתי שם מבוישת. זה קרה לפני 15 שנה, ועד היום הם זוכרים לי את זה וצוחקים עליי. זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שנכנסתי לסאונה.
"במרוץ עצמו, הייתי מלאה באדרנלין. הסוס שלי רכב במהירות, ואז עצר בפתאומיות ונפלתי ממנו. התחלתי ללכת בחזרה, וכל מה שרציתי זה לבכות, אבל אז ההורים שלי ראו אותי והתחילו לשאול אם אני בסדר, אז החזקתי את הדמעות. זה לא הרתיע אותי מלהמשיך".
הסיפור בסאונה הוא דוגמה טובה למצב הייחודי אליו נכנסת. ההתמודדות הייתה קשה?
"זה משהו שנראה כך רק לקהל ולכלי התקשורת שלא מכירים את הענף. באימונים ובמרוצים מעולם לא הרגשתי שונה. אני והגברים עשינו את אותם הדברים והשתתפנו באותן התחרויות. הרוכבים האחרים מעולם לא נתנו לי יחס מיוחד".
ובכל זאת, קיים הבדל פיזי.
"נשים באמת צריכות לעבוד קשה יותר כדי להגיע לרמה הנחוצה, ואני חושבת שזה מה שיוצר חשש בקרב נערות רבות שחושבות להיכנס לתחום. הן חייבות ללכת לחדר הכושר ולעבוד עם משקולות כדי לייצר מסת שרירים. כדור הכושר הוא אפשרות טובה, כי אם קופצים עליו הוא מחזק את שרירי הליבה, הידיים והרגליים. אם משקיעים בכך, מגיעים לרמה פיזית שווה ותנאי פתיחה זהים לגברים. האימונים והרכיבה הם עבודה קשה, אבל כשאתה נהנה מזה אתה חי על האדרנלין".
הרגשת פעם שאת בשליחות למען רוכבות אחרות?
"לא ממש. הבעיה היא שכאשר נשים לא מצליחות בענף הן משתמשות במגדר שלהן כתירוץ וטוענות שלא קיבלו הזדמנויות. אם רוכבת טובה מספיק, היא תצליח במרוץ".
ומה הופך רוכב לג'וקי טוב?
"הוא מבין את האופי של הסוס, מרגיש מה הוא חושב, יודע איך לעודד איתו ולהמריץ אותו. הוא צריך להסתדר עם הסוס. אם יש לך גישה טבעית לסוסים, זה עוזר. כל הדברים האלה חשובים, כי לפעמים אתה פוגש את הסוס לראשונה כמה שעות לפני המרוץ. הג'וקי הוא החלק החשוב ביותר בתחרות, כי הוא צריך לדעת להתמודד עם המעמדים הגדולים".
ישנו גם צד מנטלי בעייתי - החזרה לסוס אחרי פציעה קשה. איך הסתדרת עם ההיבט הזה?
"האמת היא שלא הייתה לי בעיה עם זה, כי אני פשוט לא זוכרת את הפציעה הכי קשה שלי - כשנחתתי על הראש. הסוס זינק במהירות והעיף אותי. איבדתי את הזיכרון מהאירוע, ואבא שלי ואחיותיי החליטו לנצל את זה, לכייף על חשבוני ולעבוד עליי, ואמרו לי שעוד מעט בעלי והבן שלי יגיעו לבקר אותי בבית החולים. חזרתי תוך מספר חודשים, למרות שהרופא אמר בתחילה שלא אוכל לרכוב במשך שנה, ולא הייתה לי בעיה פסיכולוגית. חשבתי רק על לחזור להתחרות.
"פעם אחרת עברתי מבחן זעזוע מוח, שכלל שלוש שאלות. הראשונה הייתה 'מיהו ראש הממשלה'. ההורים שלי צחקו עליי בצד שגם בלי פגיעת ראש לא הייתי יודעת את זה. הם די הופתעו כשצדקתי בתשובה, אבל כששאלו אותי אם אני יודעת איפה אני נמצאת, אמרתי, 'ברור, בנמל התעופה'. היו לי הרבה פציעות נוספות, כמו שברים בידיים ובגב, אבל נהניתי מכל רגע לאורך הקריירה".
לפנייה לכתב/ת 
