יציע הכבוד: האוהדים בליגות הנמוכות

טריבונה רעועה, קופות כרטיסים שהן חור מסורג בבטון, דשא צהבהב עם כתמי חול ועליו מתרוצצים כדורגלנים שחלקם סוחבים כרס קטנה. אה, וכמעט שכחנו – הרבה אוהדים ושמח. ברוכים הבאים לתופעה הכי מרעננת בכדורגל הישראלי: משחקי ליגות נמוכות שמושכים קהל יותר מאשר בחלק ממשחקי ליגת העל.

מליגה א', שבה אפשר למצוא כמה שמות מוכרים שבאים לסגור קריירה ועד ליגה ג' שרוב חובבי הספורט מכירים בתור "הליגה-הזו-שבה-תמיד-מפוצצים-משחקים" – יותר ויותר אוהדים מגיעים למגרשים כדי לראות כדורגל ברמה חובבנית.

מושכת קהל. מכבי שעריים(צילום: עוז מועלם)

לפעמים מדובר בקבוצות אוהדים שקמו כאלטרנטיבה למועדון האם, לעיתים בדרבי טעון בין שכונות סמוכות, אבל תמיד יש שם געגוע כלשהו למשהו שאבד. איזו רומנטיקה ורצון לחזור לכדורגל של פעם, לפני שהיינו צריכים מינהלת ודירקטוריון ותוכנית משחק כדי לעשות דאבל פס ולשלוח שפיץ לחיבורים.

אם בליגת העל אנחנו מקבלים ייצוג בעיקר לערים הגדולות, פה אנחנו כבר מטיילים בשכונות, במה שאוהבים לכנות פריפריה. זה יכול להיות מרמורק ושעריים מרחובות, כמו גם הקטמונים בירושלים. זה להיות יכול נשר שעושה היסטוריה ועולה ללאומית ועד כפר־קאסם, ישוב של 25 אלף תושבים שמחזיק לא פחות מארבע קבוצות כדורגל. זמן טוב לצאת למסע ישראלי.

רחובות של אוהדים

מכבי שעריים הוא מועדון ותיק, שבשנות ה־60 הקבוצה הבוגרת שלו שיחקה בליגת העל ומשכה קהל רב. גם בליגות הנמוכות היא מביאה הרבה אוהדים, במיוחד העונה כשהיא לוהטת בדרך ללאומית. "האוהדים הרדומים קיבלו כוויות מהניהול במהלך השנים, אבל יש לנו פוטנציאל של 8,000 אוהדים", מספר מנהל הקבוצה, כפיר קירט, בנו של כוכב העבר של המועדון ושחקן הנבחרת שלמה קירט, שנזכר כי לפני מספר שנים הגיעו 6,000 צופים למשחק העלייה לליגה א'. השבוע בדרבי הרחובותי נגד מרמורק, "רק" 3,500 ליוו את הקבוצה.

נהנים מקהל תומך. שחקני שעריים חוגגים(צילום: עוז מועלם)

האוהד אביחי לוי, שמלווה את הקבוצה מילדותו, מסביר את החיידק: "המיוחד במשחקים של שעריים זה האווירה של פעם, השכונתיות, הפשטות. הקסם והחוויה הם בלתי ניתנים לתיאור. הדור הצעיר ממשיך את המורשת, ויש לנו אפילו סטנדאפיסט – שאולי בדישי – שכותב את השירים. "אותי לא מעניינות מכבי חיפה ומכבי ת"א. תן לי לראות את שעריים נגד אזור או שיכון המזרח, ואני מבסוט".

ד"ר עדו נבו, חוקר ספורט וחברה מהמכללה האקדמית ספיר, שופך אור על המגמה: "מדובר בתהליך ארוך של התנתקות הכדורגל מהקהילה, שעכשיו אולי נעשה לו מעין תיקון. מועדוני כדורגל שפעם ייצגו קהילה מובהקת, נקנו על־ידי אנשי עסקים, ובשלב מסוים החל ניכור בין האוהדים לבעלים".

"כל עוד יש הצלחות מקצועיות, זה מחזיק", מוסיף ד"ר נבו, "אבל כשמתחילות הבעיות והאוהדים מרגישים שלקחו מהם את הקבוצה, הם יחפשו אלטרנטיבה. ראית את זה בהפועל ירושלים, מה שהוליד את קטמון, או בהפועל חיפה, שם קמה קבוצת האוהדים רובי שפירא. ההפרטה והכסף הגדול הובילו להיעלמות של מועדונים שייצגו קהילה מסוימת, שכונתית".

בית"ר, מאחורייך

נסיבות הקמתה של נורדיה ירושלים גם נבעו מקרע, אבל שונה. האוהדים בחרו לעזוב את אור הזרקורים של הליגה האירופית לטובת המדבר של ליגה ג', לאחר שהרגישו שהקו שהשתלט על המועדון לא משקף את הרוח הבית"רית האמיתית. כיום ניתן לומר כי שהפרויקט השאפתני המהווה אלטרנטיבה לבית"ר הגדולה הפך להצלחה. יותר מ-600 איש התגייסו בקיץ שעבר לתרום לקמפיין המימון של מועדון האוהדים וגם במגרשים מרגישים את השינוי. למשחק העונה בטדי הגיעו קרוב ל-3,000 איש, וגם ביתר המשחקים רואים כמויות שלא היו מביישות קבוצות מליגות גבוהות יותר. בקבוצה מצפים לכמה אלפים ביום בשישי הקרוב במשחק ההכתרה הרשמי (נורדיה הבטיחה את עלייתה לליגה ב' כבר לפני כחודש).

חבר עמותת נורדיה, רונן שווידלר, מתהדר: "להשקיע כסף כדי להיות בעל הבית של הקבוצה שלך זה להגשים חלום של כל חובב כדורגל שהבין ששחקן גדול הוא לא יהיה. יש לך הזדמנות לתת מעצמך – להראות שאתה לא רק יודע לדבר ולבקר מהטריבונה, אלא גם עושה מעשה כדי לתקן".

אלטרנטיבה. נורדיה(צילום: אוהד צויגנברג)

"הסוד – לא מקללים אצלנו"

הפועל רובי שפירא הוקמה לפני שנתיים, ועשתה היסטוריה כשעשתה את הדרך מליגה ג' לליגה א'. מדובר בקבוצת אוהדים שהחליטה להתנתק מהפועל חיפה בגלל שלא הייתה מרוצה מאופן הניהול. במשחק נגד אום אל-פאחם, שאמור היה להיות משחק העלייה והועבר לסמי עופר, הגיעו לא פחות מ-3,000 אוהדים, מספר ממש לא שגרתי לליגה הרביעית.

“את משחקי הבית אנחנו מארחים במגרשי 'אבי רן' ומגיעים לראות אותנו בין 800 ל־1,500 צופים", מספר פאר שמילוביץ', מנהל הקבוצה הבוגרת וממקימי המועדון. "רבים עומדים סביב הגדרות כשהיציע מתמלא, ואחד החוקים הוא שאסור לקלל. זו הסיבה שמשפחות שלמות, כולל סבא ונכדים, מגיעים למשחקים שלנו, כי יודעים שיש אווירה נעימה".

גל ברונשטיין, אוהד הקבוצה ואחד הספונסרים, מוסיף: "זה הזוי שאנחנו נוסעים למגרשים שבחיים לא שמענו עליהם, אבל מבחינתנו זה בכלל לא משנה מי היריבה. אנחנו מרגישים כמו בקהילה. זו לא רק ההגעה למשחק, אלא כל השבוע מתעדכנים מה קורה בקבוצה".

התנתקו מהפועל חיפה וסחפו אחריהם אוהדים רבים. אוהדי הפועל רובי שפירא(צילום: אליעד לירון)

הקפטן של קבוצת האוהדים, כפיר ליבוביץ', שכיכב בין היתר בהפועל חיפה, מרגיש שהוא פורח מחדש בגיל 38: "האווירה בליגות הנמוכות מתחברת לכדורגל של פעם, לא ממוסחרת כמו ליגת העל. פעם ניהלו את הקבוצות עסקנים, ואילו היום כל אוהד שרכש מניה מרגיש סוג של בעלים. השחקנים חברים של האוהדים, לפעמים מבלים יחד. האווירה במשחקים שלנו היא מדהימה".

עוברים לצד האדום של ירושלים. הפועל קטמון קמה מתוך רצון של אוהדי הפועל ירושלים להציל, לטענתם, את הקבוצה בעקבות הסכסוך בין שני הבעלים של המועדון. אורי שרצקי, הוגה המיזם, ריכז את מירב המאמצים לגייס אוהדים רבים, ולא פחות חשוב מכך אוהדות וילדים, דבר שהגיע לשיא כאשר למשחק הבית האחרון הגיעו 5,800 אוהדים, מתוכם כ־1,800 ילדים.

אוהדי הפועל קטמון. הקהל במרכז(צילום: אוהד צויגנברג)

ד"ר נבו ממהר להסביר שלא המצאנו שום גלגל ותהליכים דומים מתרחשים גם מחוץ לישראל וגם במקומות בהם הכדורגל איכותי והישגי הרבה יותר: "יש לזה גם מקבילות בעולם, כשהאוהדים לוקחים את האתגר ומקימים קבוצה חדשה. במנצ'סטר יונייטד הגדולה, כשהאוהדים הרגישו שהיא מאבדת את הזהות שלה, הם הקימו את יונייטד אוף מנצ'סטר. המועדון הפך לקונגלומרט כלכלי, כרטיס למשחק עולה הרבה מאוד כסף, והפנייה היא בעצם בעיקר לתיירים, האוהדים המקוריים מרגישם מודרים. אלכס פרגוסון עצמו נלחם בזה וטען לא פעם שבזמן שבאנפילד אתה שומע את האוהדים שרים ודוחפים את ליברפול, באולד טראפורד אתה רואה יציעים מלאים בתיירים יפנים".

המגזר פורח

ומה קורה במגזר? במקביל לפריחה של הכדורגלנים הערבים בליגת העל, אפשר למצוא קבוצות רבות שמושכות קהל רב וגם מגיעות להצלחות. לדוגמה כפר־קאסם, עיר קטנה שנושמת כדורגל וחולמת בגדול. למרות העובדה שהיא סמוכה מאוד לפ"ת שיכולה לשאוב את הכדורגלנים אליה, בכפר-קאסם שומרים את הכשרונות בבית. לא פחות מארבע קבוצות כדורגל יש בעיר, והנציגה הבכירה היא מ.ס כפר-קאסם מצמרת ליגה א' דרום. שלוש הנציגות הנוספות: הפועל כפר־קאסם שועאע מליגה ב', ושמשון כפר־קאסם וניבראס כפר־קאסם מליגה ג'. בכל מועדון בעיר פעילים מאות בני נוער.

אוהדי כפר קאסם. עיר של כדורגל(צילום: יאיר שגיא)

יו"ר מ.ס כפר־קאסם, מועאד באדיר: "למרות שאנחנו לא משחקים בכפר־קאסם אלא בווינטר או במושבה, מגיעים למשחקים שלנו 1,500 צופים. בעיר שלנו חיים 25 אלף תושבים, ולפחות 7,000 מתוכם אוהדים את מ.ס כפר־קאסם. אם היה לנו מגרש מאושר לליגה א', היו מגיעים 7,000. הספורט היחיד בכפר־קאסם זה הכדורגל".

הצבע חזר לאשדוד

באשדוד הקימו העונה שלוש קבוצות אוהדים המשחקות בליגה ג'. הקבוצה שמביאה הכי הרבה קהל היא מכבי אשדוד, שצועדת בראש מחוז הדרום ועשויה לעלות לליגה ב'. בשבת, בדרבי מול הפועל אשדוד, היא משכה כ־2,000 אוהדים צהובים צבעוניים.

יעקב קראדי, אוהד הקבוצה וחבר עמותה: "באשדוד יש קהל שצמא לכדורגל טוב, אבל בשנים האחרונות איבדנו את החשק. אנשים לא מתחברים לאיחוד, הם רוצים שייכות. עכשיו האוהדים שלנו מבסוטים, ולמשחקים שלנו שנערכים במגרש הסינתטי הפתוח מגיעים כמעט 1,000 איש. ככל שנעלה לליגה גבוהה יותר, יבואו יותר אוהדים".

ד"ר נבו: "המקרה של אשדוד הוא מעט שונה, כי פה מדובר על ניסיון שנעשה לפני שנים לאיחוד מאולץ ולא טבעי. ראש העיר בזמנו, צבי צילקר, החליט על איחוד של שלוש קבוצות – הפועל אשדוד, שהייתה הקבוצה הגדולה, עם מכבי ובית"ר. מה שקרה זה שהקהל של הקבוצה המאוחדת לא גדל, להפך. האוהדים של הפועל לא חשו הזדהות וחיבור עם הדבר המלאכותי שבנו להם, ואשדוד הפכה להיות קבוצה נטולת זהות. ואם זה לא עובד אז הקהל מחפש איפה הוא יוכל להזדהות".