שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    להתחיל לדבר על מה שאסור
    גילי גץ, צלם ואמן ישראלי, מעלה הצגת יחיד חשובה שעוסקת בפילוג המעמיק בקרב יהודי אמריקה בכל הקשור לישראל.
    ביום שלישי השבוע, נערך ב-American Jewish Historical Societאירוע יוצא דופן. ‘שיחה אסורה’, קוראים לזה: the forbidden conversation. הוא נפתח בקטע תיאטרלי שכתב והציג השחקן והצלם, ראש הרשת הישראלית של ג'י סטריט, גילי גץ, שאותו כתב בעקבות מסע בחייו.

     

    גץ, 42, חי בניו יורק כבר עשרים שנה. אחרי השירות כצלם צבאי החליט להגיע לכאן ללימודי משחק. "למדתי תיטארון באקדמיה לתיאטרון", הוא מספר.

    "בתום הלימודים התחלתי להתעסק בתיאטרון וצילום". מזה 10 שנים הוא מציג ברחבי ארה"ב הצגת כריסטמס שביים("רבים לא יודעים שיהודים עומדים מאחורי יצירות כריסטמס מוכרות ביותר"), מופיע בהצגות אוף ברודוויי ולוקח חלק במגוון הפקות. לאט לאט חזר גם לפעילות פוליטית. "בארץ הייתי פעיל מאז ומתמיד, באקטיביזם למען ישראל.כבן למשפחה פוליטית, הייתי פעיל,מעורב בקמפיין של מפלגת העבודה של יצחק רבין, וכצלם בצבא הדבר האחרון שצילמתי היתה ההלוויה שלו. האירוע הזה היה שבר בשבילי ובמובן מסוים עקר את הפעילות האקטיביסטית שלי מהשורש”.

     

    אחרי כמה שנים כאן, רחוק מהבית, הרצון לפעול למען ישראל, בדרך שבוערת בעורקיו, חזר. "הרגשתי שחשוב לי לתת לישראל גם מכאן. התחלתי להיכנס לפוליטיקה מקומית וארצית, וככל שעבר הזמן הבנתי כמה הפוליטיקה היהודית המקומית קשורה ושזורה במה שקורה בישראל.בארץ, לצערי, לא מצליחים להבין את זה. כאילו יש איזו בליינד-ספוט”.

    אחרי שזיהה את מה שהגדיר כמסלול שמתוכו יוצאת הדרך והתורה, חיפש מסגרת לפעול ממנה. "חיפשתי מקום פוליטי יהודי שתואם את השקפותיי. שלי. ב-2010 הקימו את ג'יי סטריט בניו יורק והרגשתי שזה בדיוק הבית שאני שייך לו".

     

    בהצגה שהוא מעלה בימים אלו, הוא חוזר לתהליך שעבר. "ההצגה מתבססת על חיי האישיים. בזמן המלחמה בעזה נסעתי לארץ לביקור. ההורים שלי גרים בדרום וזו הייתה הפעם הראשונה שהיה לי קשה לדבר עם אבא שלי על פוליטיקה. הרגשתי שקשה לו לשמוע את מה שיש לי להגיד ואנחנו עוברים לקווים שמרחיקים אותנו מהיכולת לנהל שיחה ולהקשיב. כשחזרתי לניו יורק ניסיתי לברר מה קרה שהגענו למקום שאי אפשר לעורר בינינו שיח. התחלתי להבין את זה בעבודה על ההצגה. היא למעשה נולדה מתוך הקושי לדבר על ישראל כאן בארה"ב".

     

    צריך לשנות את השיח עכשיו, לפני שהקהילה תתפלג לגמרי. גילי גץ ()
    צריך לשנות את השיח עכשיו, לפני שהקהילה תתפלג לגמרי. גילי גץ

     

    כשהוא נחשף לקהילות השונות מסביב, גילה גץ חברה מקוטבת אפילו יותר ממה שחשב. “זה קיים גם בתוך משפחות בקהילות עצמן שרבות מהן הטילו וטו של שיח על ישראל. המון קהילות אוסרות לדבר על המצב בארץ כי הן חוששות שזה ישפיע לרעה על הקהילה ועצוב לראות את זה.ההשלכות של אי היכולת לדבר הן קשות. ראיתי כמה אנשים מתרחקים מישראל פשוט כי קשה לדבר על נושא שהפך טעון כל כך”.

     

    במסגרת התחקיר להצגה הגיע עד הארוורד. "הצטרפתי לכנס בלי גבולות, כנס שאיפשר שיח פתוח על ישראל ואליו הזמינו את כל הפלגים השונים. דווקא מימין למפה הפוליטית סירבו להגיע. הגיעו אנטי ציונים ופוסט ציונים, שאומרים שהציונות הייתה תנועה להקמת המדינה ועכשיו צריך להחליף אותה במשהו אחר, הגיעו יהודים ולא יהודים. המפגש הזה הבהיר לי איפה אני נמצא בקשת. הבנתי מה שאבא שלי הרגיש כשאני ביקרתי את ישראל. הבנתי שמי שטוענים שהתנועה הציונית איננה לגיטימית, הם כמו אלו שטוענים שהכיבוש לא קיים. הרגשתי בשיח הזה ששוללים את הסיפור היהודי, את המאבק שלנו לחופש וביטחון, כמו שבימין שוללים את המאבק לחופש של הפלסטינים. הייתי צריך להרגיש את זה בעצמי כדי להבין את זה. אינני רוצה לחיות בחברה בה אם אתה פרו פלסטיני אתה אנטי ציוני ולהיפך. ההצגה מסתכלת על השיח מהמקום הרגשי".

     

    בהצגה מתאר גץ את התהליך שעבר מאז אותו מפגש טעון עם אביו. "זה הוביל אותי לעבר שלי, שבו התוודעתי עם השיח לפני רצח רבין שהיה מקוטב ומסית, ונגמר ברצח הגיבור הפוליטי הראשון שלי. זה עובר לשיחות שעשיתי עם סטודנטים שמתקשים לדבר על הנושא עם ההורים שלהם כי יש הבדל דורי מטורף, ומה מערכת היחסים שצריך לדבר עליה עם ישראל. אני מדבר על האהבה שלי לפוליטיקה יהודית מכל מגוון הדעות, וכל היום אני שומע אנשים שלא יכולים לדבר על זה בקהילות שלהם. גדלתי במשפחה עם מגוון דעות פוליטיות. משמאלנים ועד מתנחלים, ותמיד היה בינינו שיח פתוח".

     

    עם ההצגה מופיע גיל כבר ברחבי ארה"ב ונראה שזו מבחינתו רק ההתחלה.כשהוא מונה את הקשיים שמעלים המשתתפים בשיחות במהלך ההצגה, הוא מדבר על מגווןדעות שלא מוצאות קו משותף. "המקום האמוציונאלי שישראל מעלה אצל יהדות אמריקה הוא מאוד אישי, וככל שישראל ימנית יותר, הפערים גדלים. ישראל הופכת לאומנית וזה ניכר בפער בכל מקום. הקונסול הבא שמגיע לכאן בקיץ מתנגד לפתרון שני עמים ולא מייצג את הקונצנזוס, וזה עוד מקור לריחוק".

     

    הוא מקווה שההצגה תגיע לכמה שיותר קהלים והשיחה האסורה דווקא תפתח דיאלוג. "אני מאמין שאם אנחנו מדברים על ישראל ומרגישים נוח לדבר עליה, גם אם מבקרים אותה, אנחנו נקשרים אליה יותר. הדאגה שלנו לאנשים שם תחזק את הקשר, לא משנה מאיפה אתה מגיע בספקטרום הפוליטי. היחס בין הישראלים לפלסטינים הוא חלק ממה שישראל וזה לא יכול להיות נפרד. לאנשים קשה לדבר על זה כי נותנים לך לחשוב שאתה בעד או נגד,אבל מה שחשוב הוא לחזק את הקשר עם ישראל. צריך לשנות את השיח עכשיו, לפני שהקהילה תתפלג לגמרי”.


    פורסם לראשונה 06/05/2016 03:16

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים