הפגנת העוצמה של אמייה טגה / טור

את אמיה טגה אני מכיר המון שנים. יצא לי לראות אותו מקרוב (יחסית) מתמודד עם הצלחות, כישלונות, גזענות, פציעות קשות, קשיים, משחקים גדולים, משחקים גרועים וגם סתם משחקים. ראיתי אותו נסער כשאוהדים שלו, של קבוצתו, קיללו אותו ולא שכחו להוסיף אמירה גזענית מבחילה, וגם מתרגש כשטריבונה שלמה נתנה לו גב וחיבקה אותו.

רבים זוכרים את הגול שלו מול צרפת בנבחרת הצעירה, אבל תחילת הדרך של טגה במכבי נתניה הייתה מאוד לא קלה והוא נאלץ להילחם בשיניים כדי לבנות את עצמו. ראיתי אותו מתמודד עם טרגדיה משפחתית וראיתי אותו שומר על אצילות גם כשהקריירה נתקעה. ראיתי אותו מתנדב (באופן טבעי ולא פטרוני) לפעילויות בשכונות ובבתי חולים וגם מדבר בכנות ואומץ במפגש בין נוער יהודי-ערבי על גזענות. וראיתי אותו גם עולה לחימום במשחק מול בני יהודה עם החולצה ההיא.

חולצה לבנה עם טקסט שחור, שמבקש להעלות את המודעות לסיפורים הכואבים של בני הקהילה האתיופית, אברה מנגיסטו ויוסף סלמסה ז"ל. הראשון שבוי בעזה והשני נקלע לעימות עם שוטרים ולאחר ארבעה חודשים נמצא מת במחצבה בבנימינה בנסיבות בלתי ברורות. הגרסה הרשמית מדברת על התאבדות.

ואז, המשקיף החליט לדווח על העבירה החמורה (אני לא יכול שלא לחשוב על הסמליות שיש בעובדה שה'משקיף' היה המניע של כל הפיאסקו – הרי זה בעיקר מה שאנחנו, החברה הישראלית, עושים בעניינה של הקהילה האתיופית. אנחנו משקיפים עליה, לא ממש רואים אותה), טגה הועמד לדין ובית הדין של ההתאחדות התעקש להפגין אטימות מרהיבה ולקנוס את השחקן ב-750 שקל.

התגייס למען בני קהילתו. טגה(צילום: אורן אהרוני)

נכון, יש תקנון ויש כללים ומול החרפה הזו אפשר להציב שורה של פקידונים שמחופשים למשפטנים (או להיפך), שיסבירו מדוע מדובר בהחלטה מושכלת, אבל כל בר דעת עם מילימטר רגישות יודע שאי אפשר להכניס את החיים לתבנית שכולה תקנונים וסעיפים ותתי סעיפים, קו נטוי טיפשות. החיים הם אנשים ושמות וסיפורים מורכבים, החיים הם מנגיסטו, וסלמסה וטגה.

הפגנה למען אברה מנגיסטו(צילום: אלבום פרטי)

לא מוכן להתקרבן

"אלו ה-750 שקלים הכי חשובים ששילמתי בחיי", אמר טגה בתגובה לעונש שקיבל והוכיח שהוא עשוי מחומר אחר. חומר של קורבנות שלא מוכנים להתקרבן ומעדיפים לשלם מחיר כדי להוביל

מאבק. חומר של מנהיגי קהילה מוחלשת, שמפגינים עוצמה ולא מבקשים הנחות.

הנה, אני משלם את הקנס, ועכשיו בואו תשמעו מה יש לי להגיד על האחים השחורים שלי ומה היה קורה אם היו קוראים להם שליט או טננבאום. עכשיו הוא גם ינסה להוביל מהלך שבו כל הליגה תעלה עם חולצות דומות. אם גלעד היה "הילד של כולנו", אז בואו תוכיחו שזה תופס גם כשקוראים לשבוי אברה, ושהוא לא "הילד של חלקנו".

רוב הספורטאים בישראל שמתגייסים למאבקים חברתיים נבחרים בזהירות תוך הקפדה שהם יהיו חלק מאותו קונצנזוס נוח ובלתי מאתגר/מאיים. זו חוכמה קטנה מאוד שרק רווח בצידה. טגה הוא טיפוס מזן אחר ועל כך מגיעה לו הערכה עצומה. מכבי נתניה ירדה העונה ליגה בצורה הכי מביכה שיש כשהיא מוכה, חבולה ואומללה. ניצחון אחד כביר היא רשמה העונה: קוראים לו אמיה טגה.