הרגע הכי ישראלי: המומחים האולימפיים

מה הכי ישראלי בעיני? האולימפיאדה, הנוחתת עלינו פעם בארבע שנים ותגיע גם בקיץ הקרוב למסכי הטלוויזיה של כולנו. ולא, אני לא מדבר על המדליה ההיא של גל פרידמן (או האחרת שלו) ולא על אורי לוי משדר את יעל ארד זוכה בכסף (עדיין מצחיק אותי), אלא עלינו, הצופים.

איכשהו משום מקום, בכל פעם שישראלי עולה על המזרן (או מזרון?), מתחיל את השיוט החמישי או עובר למצב שכיבה 50 כדור, אנחנו הופכים להיות גאוני הדור בכל הענפים האולימפיים ומכירים כל חוק, תקנה ועבירה וכמובן את כל היריבים האחרים בדרך למדליה.

כולנו הופכים למומחים לשייט(צילום: עמית שיסל, עיריית אילת)

מי לא אמר פעם? "ראית איזה וואזרי? מדהים האוצ'יגארי של מוקי!", ואי אפשר בלי: "מה זה? הספרדי חסם את צוברי! צריך לפסול לו את השיוט!" וכמובן אסור לשכוח את: "קרטיש קיבלה הגרלה קשה. כבר בסיבוב השני את האוזבקית שסיימה חמישית בלונדון?".

אז חברים, הפעם כשתצפו בבנות נבחרת ההתעמלות, חנה קנייזבה-מיננקו או רון אטיאס, תזכרו שבין אולימפיאדה לאולימפיאדה יש ארבע שנים וגם בתקופה הזאת אפשר וצריך לעמוד מאחורי נציגינו שעובדים כל-כך קשה רק בשביל רגע אחד של תהילה.