היד החמה: קליבלנד הפכה למכונת שלשות
בזמן שגולדן סטייט ספרה את הדקות לקאמבק של סטפן קרי וסן אנטוניו הסתבכה מול אוקלהומה, הקבוצה של טיירון לו לא הפסיקה לחגוג מעבר לקשת. למרות חולשת היריבות שפגשה כל הסימנים מראים שלא מדובר בתופעה חולפת, אלא בסוג של בשורה חדשה שאולי תביא לה אליפות מדהימה
מאז שדייויד בלאט פוטר מקליבלנד וטיירון לו השתלט על עמדת המאמן במקומו, התפתח בארץ וגם מעבר לים ענף ספורט פופולרי - השוואות מכל הסוגים בין ביצועי הקבוצה בזמנו של הישראלי למספרים שלה בקדנציה של לו. עד לא מזמן נראה היה שהשינויים במדדים החיוניים (וגם במצבי הרוח) של הקאבס בין שתי התקופות לא משמעותיים. בפלייאוף המצב השתנה.
כי לא רק שקליבלנד היא היחידה שלא הפסידה בו עד עכשיו, וגם השמינית בתולדות ה-NBA שפותחת פלייאוף במאזן 0:8 עם שני סוויפים רצופים. עד עכשיו הקאבלירס גם נמצאים גם במצב הבריא ביותר מבין כל יריבותיהם העתידיות לקראת ההסתערות המחודשת על האליפות.
בזמן שגולדן סטייט שוחקת את עצמה עם ובלי סטפן קרי וסן אנטוניו מסתבכת מול אוקלהומה השאפתנית, קליבלנד כבר שייטה מזמן הלאה בידיעה ש: א. טורונטו ומיאמי מקיזות דם האחת מול השנייה, ומי מהן שלא תפגוש אותה בגמר המזרח תהיה עייפה ממנה, ובכל מקרה פחות עמוקה. ב. גם אם הספרס והווריורס יעברו את אוקלהומה ופורטלנד, צפויה להם מלחמת עולם מתישה ביניהם לפני גמר ה-NBA.
בסופה אמורה לחכות לסטיב קר או גרג פופוביץ' קליבלנד, כנראה רעננה בהרבה והכי חשוב, עם מוטיבציה מוגברת להשיג נקמה על מאורעות יוני 2015. במצב הזה מה שנראה היה כמו משימה קצת לא ריאלית עד לפני חודשיים – תקיעת מקל בגלגלי המכונה של האלופה / של הטוענת לכתר וזכייה בתואר – מתברר פתאום כיעד ריאלי ובר השגה.
במבחן השורה התחתונה אין הבדל תהומי בין קליבלנד של אז לקליבלנד של היום. גם קליבלנד של בלאט הגיעה לגמר המזרח, והפסידה בדרך לשם רק פעמיים יותר (2:4 על שיקגו לעומת 0:4 על אטלנטה בחצי הגמר). אבל מספיק לזכור את אגלי הזיעה שלברון השאיר מאחוריו כדי להגיע למקום שבו הוא נמצא עכשיו כדי להבין את הטרנספורמציה שהקבוצה שלו עברה מאז. הדרך לגמר האזורי הייתה שונה לחלוטין, הרבה פחות אלגנטית והרבה יותר מאומצת.
חלק מכך קשור כמובן גם לחומר השחקנים שהשתנה. בסדרה מורטת העצבים ורווית התהפוכות ההיא מול הבולס קליבלנד נאלצה להסתדר ללא קווין לאב הפצוע, אחד מהשחקנים שהופך אותה היום לגרסה משודרגת של עצמה ועוזר לטיירון לו לשכלל את השיטה. לאב הוא גם זה שעוזר ללברון לא לשחוק את עצמו כפי ששחק את עצמו בעבר, לחלק באופן נכון את האנרגיות והמאמצים לקראת קו הסיום ולהגיע אליו עם הרבה יותר חמצן בריאות. בראייה לאחור, ברור כי זה אחד הדברים שהיו הכי חסרים לו בסדרת הגמר ההירואית שסיפק מול גולדן סטייט (ובה העמיד ממוצעים מפלצתיים של 35.8 נקודות, 13.3 ריבאונדים ו-8.8 אסיסטים בממוצע למשחק), סדרה שנגמרה במפח נפש.
אף אחד לא חשב שאטלנטה באמת יכולה לקרוא תיגר על קליבלנד, גם לנוכח המאזן ההיסטורי ויחסי הכוחות הברורים בין שתי הקבוצות, אבל גם קשה היה לחזות את הקלילות היחסית שבה לברון וחבריו מצליחים לחלוף על פניה. לא סתם האידיליה חוגגת באוהיו בערך מהרגע שבו נגמרה העונה הסדירה והתחיל הדבר האמיתי.
מהפכה של שמחה
לאב המדוכדך של עד לפני כמה חודשים נהנה לדבר בפומבי על הארוחות המשותפות עם השחקנים; לברון משווה את טריסטן תומפסון לדניס רודמן ובמסיבת העיתונאים שאחרי ה-99:100 יושב בין לאב לארווינג ואומר עד כמה הוא חיכה לרגע הזה, "כי זה מה שחלמנו כשחזרתי לכאן"; וטיירון לו שמח "שהתאחדנו ככה במשחק האחרון בסדרה". קליבלנד היא לא רק קבוצה שלמה יותר שמוציאה טוב יותר לפועל רעיונות התקפיים חכמים ופשוטים כאחד – היא גם שמחה יותר ונהנית הרבה יותר מהרגע, עם או בלי קשר למה שקרה מאחורי הקלעים בזמן כהונתו של בלאט.
את האווירה המשוחררת והנינוחות אפשר לקשר כבר עכשיו לדבר אחד ברור: כוח האש שקליבלנד סיגלה לעצמה מאז תחילת הסדרה מול דטרויט, ומפלצת השלשות שהיא הפכה להיות מאז שהתחילו המפגשים מול ההוקס. גם אם שתי היריבות שקליבלנד נתקלה בהן עד עכשיו לא היו נבונות במיוחד בהגנה וגילו לפרקים פריכות מנטלית קשה להתעלם מהאחוזים המטורפים של הקאבס מבחוץ, וגם לא להבין שמדובר בהרבה מעבר לגימיק או תופעה חולפת.
גם העובדה שיותר שחקנים נושאים בנטל ההתקפי ונוגעים בכדור לא הורידה מהדומיננטיות של לברון והאופן שבו הוא משפיע על קליבלנד. הנוכחות וטביעת האצבע שלו הורגשו עדיין בכל לילה מחדש. פחות משמונה דקות לסיום המשחק השלישי בסדרה האחרונה, כשאטלנטה הובילה בארבע, "המלך" חזר מהספסל והוביל את קבוצתו לריצת 5:22. במשחק הרביעי הוא מצא את קווין לאב ארבע פעמים תוך שתי דקות לארבע שלשות רצופות אחרי תרגיל יעיל שבו האחרון מתגלגל לאזור הפנוי על הפרקט ומקבל כדור ברגע הנכון לצליפה, לפעמים חופשית לגמרי (במשחק ההוא קליבלנד כולה דייקה באחוז גבוה יותר בזריקות לשלוש מאשר בזריקות לשתיים). שנה וחודשיים אחרי הגילוי של לאב לפיו הוא ולברון לא כאלה חברים טובים, שיתוף הפעולה המהודק ביניהם גורם לנו לחשוב אחרת.
הדרך שבה ג'יימס מפעיל את לאב מוסיפה לקליבלנד כלי נשק אדיר לארסנל ומחדדת היטב את התרומה של האחרון לכך שהיא יודעת טוב יותר ומהר יותר מה היא רוצה מעצמה בהתקפות. לא סתם הודה לברון בסיום הניצחון האחרון ש"אנחנו יודעים איפה אנחנו רוצים להיות על הפרקט ואיפה כל אחד צריך להיות על הפרקט". בין אם על הבניית ההיררכיה המקצועית מופקד לו ובין אם היא נוצרת תוך-כדי תנועה על המגרש, נגזרת של הכישרון העצום של כל אחד מחברי הטריו, ברגע שהמאמן מקבל מהם את הגב הדרוש בחדר ההלבשה ומחוצה לו זה בכלל לא משנה.
עצם היותו של לברון לא רק סקורר בחסד עם חושים מפותחים אלא גם אחד המוסרים המעולים והאינטליגנטים בליגה מסדר ללאב (ולא רק לו) מצבי קליעה נוחים, וברגע שהם הופכים לנקודות גם יתר הקלעים מסביב מרגישים בנוח לשחרר את הנצרה ולהתפרע. כשזה עובד וההגנות ממול מתבלבלות, חולמות ו/או נופלות מהרגליים, המנגנון של הקאבס הופך למשומן, כמעט בלתי עציר. במצב שבו לברון הוא סדרן העבודה וארווינג, לאב, ג'יי.אר סמית' וצ'אנינג פריי נהנים מהמבטים החופשיים או מנתיבי החדירה שהם מקבלים, לסופרסטאר נשארות מספיק אנרגיות כדי לקלוע בעצמו את הסל החשוב ביותר בסדרה בצד אחד, ובצד השני לחנוק את דניס שרודר ולכפות עליו איבוד כדור קריטי.
העניין הוא שהפצצות של קליבלנד מבחוץ לא מסתכמות רק בלאב, שקבע שיא קריירה בשלשות במשחק האחרון. במשחק השלישי פריי, שהובא בפברואר לקבוצה בדיוק כדי להוסיף לה מחץ מבחוץ ומאז מחק מהרוטציה כמעט לגמרי את טימופיי מוזגוב, הפגיז 27 נקודות (ארבע יותר מהכמות שקלע בכל ששת משחקיו הראשונים בפלייאוף במצטבר) וקבע שיאי קריירה בפלייאוף בנקודות, זריקות מהשדה ושלשות.
במשחק השני הגיע תורו של סמית' לנצח על המקהלה עם שבע שלשות מ-13 ניסיונות. קליבלנד הפכה לקבוצה היחידה בהיסטוריה שקולעת יותר מ-15 שלשות בארבעה משחקים רצופים ולראשונה אי פעם שקולעת 61 כאלה בשלושה משחקי פלייאוף (השיא הקודם עמד על 44). בעונה הסדירה אטלנטה החזיקה את היריבות שלה על 33.8 אחוזים מבחוץ - מקום חמישי בליגה - אבל בארבעת המשחקים האחרונים לא הצליחה למצוא תשובות לארטילריה הכבדה שנורתה לעברה מדי לילה.
זה לא נגמר כאן. 77 הקליעות של סגנית האלופה מהטווח הזה הן הכמות השנייה בטיבה בתולדות הליגה לסדרת פלייאוף אחת והכמות הגבוהה ביותר לסדרה שהסתיימה אחרי ארבעה משחקים. הנתון הזה מקבל משמעות מיוחדת בהתחשב בכך ששלוש הקבוצות הקודמות שקלעו כל-כך הרבה מבחוץ הגיעו לכמות הזו אחרי שבעה משחקים.
גולדן סטייט וסן אנטוניו, מאחוריכן
מוקדם עדיין לבשר על סדרי עולם שהשתנו או לקבוע שהסתמכות מוחלטת על קשת השלוש היא זו שתביא לקליבלנד טבעות אליפות, אבל ככל שעובר הזמן מתגבש הרושם שהמופעים האחרונים שלה לא נעוצים רק בכושר קליעה משופר שירד עם הזמן ויגרום למספרים להתיישר. לו גם דאג להבהיר זאת כשאמר לאחרונה כי הוא מרוצה לא רק מהקליעות עצמן, אלא מכך שחלק לא קטן מהן הגיע אחרי פעולות טובות.
בניגוד למה שאפשר לחשוב קליבלנד לא הפכה לקבוצה מהירה יותר; היא עדיין נחשבת לאחת הקבוצות האיטיות בליגה ולעומת הפלייאוף הקודם אפילו רשמה נסיגה קלה במספר הפוזשנים למשחק (91.6 לעומת 93.5). זה לא מונע ממנה להפוך לקבוצה הכי פורייה בפלייאוף (עם מדד התקפי משודרג של 117.1 לעומת 104.0 בפלייאוף הקודם - קפיצה של חמישה מקומות) ולתפוס עם הסיום הסדרה מול אטלנטה את אחד משלושת המקומות הראשונים בקטגוריות כמו שלשות פנויות, שלשות מהפינה (51 אחוזים), שלשות קאץ' אנד שוט ואחוזי זריקה אמיתיים (ה-%TS).
ככל שעבר הזמן לו השכיל להבין איך לנצל עד תום את הקאדר שיש לו ביד, ונכון לעכשיו יצר ממנו כוח מיומן וקטלני שמנצח משחקים וסדרות לעיתים ללא מאמץ, בסטייל מיוחד, לפעמים בצורה מעט מעליבה. "מאז שלברון הגיע 'הנאה' לא הייתה מילה שעלתה בהקשר לקאבס", ניתח פול פלנרי בכתבה מקיפה שפרסם ב-SBNATION, "עכשיו התחיל הכיף. ההישגים הקודמים הגיעו בדם, יזע ועצבים. זה לא הספיק כדי להשאיר את בלאט. עכשיו כולם מבינים למה הוא הוחלף".
ה-9:73 של גולדן סטייט והעונה הנפלאה של סן אנטוניו מיתגו את שתיהן - ובצדק - כמועמדות העיקריות לזכות באליפות. הדעה הרווחת הייתה שגמר המערב הצפוי ביניהן יהיה גמר ה-NBA בפועל. העליונות שלהן על פני קליבלנד הייתה כמעט קונצנזוס, לא הוטלה בספק. סקר שנערך ב-ESPN קבע שדעת הקהל בעניין הזה התהפכה. 44 אחוזים מהמצביעים הכתירו את קליבלנד לאלופה שלהם.
אם מתעלמים מפרט הטריוויה הפיקנטי שאומר שארבע הקבוצות שהסירו מדרכן בסוויפים את שתי היריבות הראשונות שלהן בפלייאוף הפסידו מיד לאחר מכן - ונזכרים ב-17 הסדרות הרצופות שלברון ניצח במזרח - פתאום מבינים ששתי הפייבוריטיות במערב צריכות להתחיל להיערך להתמודדות עם משהו אחר, קרב בלימה מול מכונת ירייה. נכון להיום נראה שהשלשות של קליבלנד כאן כדי להישאר, אולי עד הסוף.
לפנייה לכתב/ת 
