נחשף הבונקר של "החיה מאושוויץ"
מתחת למנזר שומם בפולין התגלה מרכז השליטה שממנו ניהל הפושע הנאצי פריץ ברכט, אחד המקורבים ביותר להיטלר, את תעשיית הזוועות
במקלט ישן בפולין שכן אחד מהסודות האפלים של מלחמת העולם השנייה. שם, מתחת למנזר שומם בעיר קטוביץ שבפולין, היה מרכז השליטה של הפושע הנאצי פריץ ברכט, האיש ששלח אלפים אל מותם באושוויץ. במשך כשבעה עשורים מיקומו של המקלט היה לוט שבערפל, אבל ב"דיילי מייל" נכתב כי לאחרונה נחשף היכן הפושע הסתתר וניהל את פעולות ההשמדה האכזריות.
הבונקר נמצא 10 מטרים מתחת לאדמה ומוגן על ידי תקרה עבה. שם התחבא ברכט, שהפך מגנן לאחד מהמקורבים ביותר להיטלר. בשיא אכלס המקלט 200 איש בעת ובעונה אחת, כולם עבדו למען הנאצים. הנאצים היו כה גאים במרכז השליטה שלהם בקטוביץ שבדרום מערב פולין, עד שהוא הופיע בעיתון ב-1944. אז נראו שם מפות רבות, מפעיל רדיו ופקידים משוחחים בטלפונים. אבל למרות שמאות ידעו אז היכן הבונקר היה, המיקום המדויק שלו נשאר באפלה שנים רבות - עד היום.
ברכט השתלט על המנזר ב-1941, שבע שנים אחרי שנבנה, כחלק מדיכוי הקתוליות של הנאצים. לפני כן הגרמנים השתמשו במקלט כדי להסתיר סחורות גנובות. המנזר ממוקם הרחק מהמרכז התעשייתי של העיר, הכניסה לבונקר הייתה מפתח סודי - וברכט ידע כי זהו המיקום המושלם למרכז שליטה. המקלט נחשף על ידי העיתונאי ההיסטוריון תאמאש בורובקה והמומחה ד"ר מירוסלב וצ'קי מאוניברסיטת שלזיה.
ברכט, שנשבה על ידי הבריטים במלחמת העולם הראשונה ושוחרר אחריה, הצטרף למפלגה הנאצית ב-1927. הוא התקדם במהירות בסולם הדרגות ואחרי שהיטלר עלה לשלטון בגרמניה מונה לסגן הרייכסטאג. ב-1941 מונה לתפקיד עוד יותר בכיר והחל במדיניות חסרת רחמים של גירושים המוניים. במרס 1941 נסע לפגוש את ראש ה-SS היינריך הימלר ובחן עמו את מחנה ההשמדה אושוויץ, שבו שהו אז 10,900 איש.
לאחר הביקור הזה הימלר הורה על הרחבת אושוויץ ובניית אגף נוסף בכפר הסמוך, ושמו שונה לאושוויץ-בירקנאו. השניים חזרו ביולי 1942 כד לצפות בהשמדת יהודים ופולנים בתאי הגזים של בירקנאו, לפני שחזרו לווילה של ברכט בקטוביץ, שם אכלו ארוחת ערב עם רודולף הס, מפקד אושוויץ.
ברכט, שידוע בשם "החיה מאושוויץ", זכה לכבוד מבכירי המפלגה ובהם האחראי על התעמולה הנאצית יוזף גבלס, שכינה אותו "אחד מהטובים". ב-1944 גבלס קידם אותו שוב, לתפקיד SA אוברגרופן-פיהרר, כשאושוויץ תחת אחריותו הישירה. אבל לאחר שבעלות הברית החלו להפציץ את שלזיה, ברכט חיפש מקום מסתור והפך את הבונקר הנטוש למרכז השליטה שלו.
עיתון מאוגוסט 1944, שהגיע לידי ה"דיילי מייל", מראה תמונות מתוך המקום, ושם הוא מתואר כמרכז שליטה וכבונקר נגד מטוסים. ברכט והנאצים היו נחושים להסתיר את הזוועות שביצעו והחליטו לפנות את המחנות ולהצעיד את האסירים בפולין אל תוך גרמניה. בדצמבר 1944 ברכט הורה לנאצים שתחת פיקודו לירות בכל אחד שינסה לברוח ולא להעביר אסירים בשעות הלילה.
הפושע הנאצי הורה לשומרי המחנות לשמש כמלווים בצעדות המוות, והדגיש כי אלו שיפונו צריכים להיות במצב פיזי טוב מספיק כדי לצעוד לפחות 18 ק"מ ביום ולהיות יכולים לעבוד עם הגעתם לגרמניה. האסירים הראשונים החלו את צעדות המוות בינואר 1945. יותר מ-50 אלף הוצעדו 60 ק"מ, ולפחות 15 אלף איש מתו בקור המקפיא. אלו ששרדו נלקחו במשאיות למחנות ההשמדה מאוטהאוזן ובוכנוואלד. כשהצבא הסובייטי התקרב, ברכט ואשתו פאולה ברחו לעיר הקטנה קודובה זדורג', המרוחקת 240 ק"מ מקאטוביץ. שם הוא התאבד, ב-9 במאי.
בינתיים, בקטוביץ הבונקר עצמו הפך שוב למחסן, ובמשך שנים איש לא השתמש בו. "לפני שנתיים ד"ר וצ'קי פרסם ספר על ברכט והזכיר את הבונקר. אבל הוא לא ידע היכן מיקומו", סיפר ל"דיילי מייל" העיתונאי בורובקה. "יום אחד דיברתי עם איש מבוגר שחי באזור והוא הזכיר שראה מכוניות פאר ובכירים גרמנים נוסעים למקום. הוא אמר לי היכן היה מרכז השליטה ואחרים סיפרו לי אותו דבר. אז התחלנו לעבור על הארכיונים, מצאנו את העיתון, הגענו למקום וגילינו את הכניסה והבונקר".
לפנייה לכתב/ת 
