שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    "קרב השפים הגדול": הקצפת של מאסטר שף

    מזל טוב, ריאליטי בישול חדשה נולדה! מה הטעם? דווקא משובח. עם משימות מוצלחות, מודעות עצמית ועקיצות להתפחת האגו, מסתמנת "קרב השפים הגדול" של אייל שני ויונתן רושפלד כטלוויזיה טובה. רק צריך לקצר קצת

    איפשהו, במפגש האלכסונים שבין משרדי קשת ו"גיל הפקות", ישבו אנשי התוכן של שני הגופים ואמרו לעצמם: אחד: אין לנו כרגע אף ריאליטי בישול באוויר. שתיים: יש לנו שני טאלנטים בחופשה. שלוש: הדבר הכי חם עכשיו זה תחרות משימות באיטליה, אז בואו נרכב על הגל.

     

     
    ביקורות טלוויזיה נוספות:
     
    ככה נולדה "קרב השפים הגדול", שעלתה אתמול (ד', 21:00, ערוץ 2) - אייל שני ויונתן רושפלד טסים לארץ המגף ומתחרים במשימות קולינריות שיכריעו אחת ולתמיד בשאלה שמעסיקה את כולנו: מיהו מלך איטליה וכמו כן, מה זה לעזאזל מלך איטליה. המצרכים: שני שפים עם אגו שעדיין אפשר להטיס בלואו-קוסט ותחרות בריאה. מערבבים טוב טוב, דוחפים לשניהם דגי בבילון באוזן ויאללה, לאיטליה. התוצאה: "גידי ואהרוני" פוגשת את "המירוץ למיליון" פוגשת את "מאסטר שף" במזיגה חיננית למדי.
     

    על הנייר מדובר בפנטזיה של כל מי שצפה בתוכנית האם - לראות את השופטים נשפטים, ננזפים, כוססים ציפורניים מול מוצא פיהם של שופטים זרים שלא מבינים את גודל המעמד, נלחצים, מתרצים תירוצים ומקבלים שיקוף של מה הם שווים באמת. בפועל, מדובר בתחרות רנדומלית שלתוצאות שלה אין באמת שום השפעה, למעט אולי על מספר הפעמים שהניצחון הזה יוזכר בעונה הבאה של "מאסטר שף", כשאחד מהשפים ירצה לומר את המילה האחרונה. 

     

    רושפלד ושני. לא רק הכרוב מלא בעצמו, וזה בסדר (צילום: רועי ברקוביץ') (צילום: רועי ברקוביץ')
    רושפלד ושני. לא רק הכרוב מלא בעצמו, וזה בסדר(צילום: רועי ברקוביץ')

    גם בלי התחושה שהצדק צריך גם להיראות (בטלוויזיה), מדובר בקצפת של הפורמט המקורי. נחסכו מאיתנו סיפורי אימה על טראומות עבר ודמעות סחוטות. המקסימום שתשמעו פה זה כמה רושפלד מתגעגע לאבא שלו וכמה אייל שני אוהב את הים. שני ורושפלד הם בבחינת ציר מרק שצומצם והשתבח. הם יודעים לעשות טלוויזיה, כל אחד בתחומו. הם מצחיקים וטבעיים מול המצלמה, רגע אחד עוקצניים ורגע אחרי מתעלפים מפרגון. ואם המנות שלא יכולנו לטעום ב"מאסטר שף" היו טעימות, תארו לעצמכם כמה מענגות המנות שלא תטעמו בנאפולי!

     

    בין בחירות משימות חכמה עד לרמת זיהוי כבד ארנבת, ספציפיקציה של מוצרלה ועריכה מוצלחת - "קרב השפים הגדול" נהנית מקורטוב של מודעות עצמית ממש כמו השפים עצמם, אגב, אלא שאצלם אתה אף פעם לא יכול לקבוע איפה נגמרת המודעות העצמית המבודחת שלהם ואיפה מתחיל האגו האמיתי. הם מספקים את החומרים הרגילים שלהם - שני עם פיוטים כמו "בא לי להוליד אותך מההתחלה" או "זה מקבל מעמקים מאוד גבוהים של ים", מול הפשטנות הרושפלדית שמאבחנת ש"אם תידרס עכשיו זה מאוד יעזור לתחרות מבחינתי". הם משלימים האחד את השני כשרושפלד מגיע כדי לעשות את רושפלד ושני בא כדי להיטמע. הראשון דוחף פלפל חריף לכל דבר ומגבה את זה בשקר כלשהו והשני מגיש מרק חם בפלסטיק כי זה מרגש אותו.

     

    אז לא רק הכרוב מלא בעצמו וזה בסדר, אפשר לסלוח להם על הכל. רק על דבר אחד קשה לסלוח בערב הסימפטיקו הזה, וזה על האורך. כי אפילו לאנשים הכי נחמדים שאתם מכירים, אפילו אם הם מלך איטליה, לא תקשיבו שעה וחצי נטו בלי פרסומות. או בפרפראזה על אייל שני: מכירים את זה שאתם יוצאים מתוכנית טלוויזיה ומרגישים כאילו מישהו אכל לכם את הראש? אז בתיאבון.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רועי ברקוביץ'
    "קרב השפים הגדול". חיננית
    צילום: רועי ברקוביץ'
    לאתר ההטבות
    מומלצים