דוד ד'אור: "החייל היורה - לא רוצח"

לימים, כשהם נשואים באושר והורים לבת, מזדמנת לביתם לאה שבת, חברה טובה. "ולאה מגיעה עם חברה, שאימצה ילד מבלארוס. והיא מספרת לנו על בית פעוטות בבלארוס, שבו אם לא מאמצים את הילד, אחרי גיל שנה מעבירים אותם לבית יתומים, ומשם הם כבר לא ייצאו. ויש שם ילד שצריך אימוץ. מייד הסתכלנו אחד על השנייה. הנה, זה הרגע".

דוד ד'אור. "אצלנו שום דבר לא מוסתר"(צילום: יונתן בלום)

"שבוע אחר כך היינו שם. ואנחנו מגיעים למרתף, כמו בספרים של צ'רלס דיקנס, הכל טחב בצבע ירוק כהה, חמישה ילדים בחדר על מיטות ברזל. זה היה נורא. רק שלמזלנו לקחנו איתנו את יהלי, הבת שלנו, והיא הסתכלה על הכל מעיניים של ילד, משהו קסום. היא לקחה איתה צעצועים מהארץ ושיחקה איתם, הביאה קרן של אור. עד שהגיעו אלינו ואמרו, 'אוקיי, אתם יכולים לבחור'. סליחה? מה לבחור?! אני לא בוחר ילד! תגידו לי מי צריך עכשיו בית, מי הכי חולה!

"ואז ראינו את גיא. חולה צליאק, בן שמונה חודשים שלא ראה שמש, חיוור כולו, שקל שישה קילו, וכולו מנוזל ואלרגי. הסתכלתי עליו ואמרתי, מה, הוא כולו חולה. אבל זה הילד שצריך. ישבתי איתו וחיבקתי אותו. הוא לא ידע מה זה. לא ידעו מי הוא אבא שלו. אמא שלו נהרגה בתאונת דרכים. הסבתא כבר לא הייתה יכולה להחזיק אותו. חי בעוני גדול. התחלתי לשיר לו ופתאום הוא ליטף אותי בלחיים".

גיא, היום כבר בן 13 וקצת, בלונדיני יפה תואר. "הוא לא נבוך שאני מספר, כי אצלנו אין שום דבר מוסתר, ואין ממה

להתבייש", אומר ד'אור. "גם אם יש ילדים שקצת רעים איתו, צוחקים עליו, אומרים 'אתה מאומץ', 'אנסטסיה הזונה ובוריס האלכוהוליסט', ודברים מרושעים שאומרים פה על רוסים. ואנחנו מתמודדים עם זה".

ד'אור רצה לתמוך גם בילד אחר. רק שהפעם הוא חטף, וחזק, ומכל הכיוונים. ההודעה על הופעתו בעצרת התמיכה באלאור אזריה, החייל היורה מחברון המואשם בהריגה, עוררה גל סוער של תגובות נגד. וכשביטל את ההשתתפות, הגיע גל של תגובות קשות מן העבר השני. ד'אור, האיש שרק רוצה לעשות שלום בין כולם, עדיין לא נרגע. "אתה לא יכול לקרוא 'גיבור ישראל' לחייל שיורה בילדה בת 14 עם סכין ושבוע אחר כך לקרוא 'רוצח' לחייל שיורה במחבל שכוב, שלטענתו הוא חושב שיש לו חגורת נפץ. אז זה לא גיבור וזה לא רוצח, התמונה מעורפלת, ובעיקר, כבר אין פה שום קודים ברורים".