רגע, אם הוא לוקח אותו ב-8:14 בבוקר למעבורת כדי שיגיע בזמן לשאטל למתחם אומנות על גוברנרז איילנד, אני אספיק להקפיץ את הקטנה על הסקוטר מעבר להרי החושך לקייטנת התעמלות קרקע ואח״כ תוך כדי דילוגים בצעדי מנהטן להגיע ב -9:22 לגדולה לסיבוב שופינג אחרון לקראת הסליפאוויי קמפ שמתחיל בדיוק עוד יומיים ורבע.

ו…..אז………ארוץ למשרד של הקייטנת תכנות, שמתחילה עוד 17 יום, לרישום של הרגע האחרון, לבדוק אם יש מקום בקבוצה של תכנות תלת מימד ולא הפעלת מחשב קטן, כי הרי בלי זה הילד לא יעמוד בעקומת הגדילה של ילד ממוצע נוסח דאונטאון מנהטן, ואם לא, ארשום אותו רק למשמרת לילה שמתחילה ב4:35- אחה״צ, שזה מעולה כי ב4:11- דקות אאסוף את הקטנה, אוריד אותו וגם אספיק להוריד אותה בבית כשקבעתי עם הגדולה שנגהץ פתקי זיהוי עם שמה על כל זוג תחתונים, גוזיה ומברשת שיניים.

משם אגיע בול ב-5:07 כשהמעבורת חוזרת לאסוף אותו ואת תכולת היום הראשון לקייטנה, שבטח כוללת שאריות לאנץ׳, מגבת ספוגה ופסל נוסח אנדי וורהול בגודל אמיתי. יש!

אה רגע, מה עם הגדולה? לא שכחתי. ארוץ (כמובן עם סאבוויי שבטח ״חכו לי אני מחשבת מסלול״ ) לאפר איסט סייד על גבול הארלם (נוט דת דר איז אניטינג רונג וויט׳ דת) לאסוף את הטראנק שרק איתו היא מורשת כניסה לקייטנה. מי שלא יודעת מה זה טראנק, זאת תיבה שבעצם חצבו אותה, בתחילת המאה השלישית לספירה, ויקינגים גי׳נג׳ים מערבות שבדיה, ששוקלת כמו עוגן של קרוז שיפ עם 30 קומות שרק היא, אבל רק היא, מאפשרת אישור כניסה לקייטנת אוברנייט של 200 בנות בנות 13 מצחקקות בקצה הדרום מערבי של מדינת פנסילבניה. לא, אי אפשר לבוא עם מזוודה נורמלית, קיטבג צבאי, או לא צבאי, תיק צד או שובר קנייה ליוניקלו. חייבים, מעבר להכריח את ההורים לנסוע 3 שעות לתיזלאמו׳ כדי לשחרר את הילדה לחופשי לשלושה שבועות, לסחוב על הגב, או על גג האוטו, או בין ילד מקטר אחד לילדה מקיאה שניה, קופסא בגודל טייני האוס, קשיחה כמו פליי דו אחרי בדיוק דקה וחצי, שחוץ משימוש חד פעמי לקייטנה, תהיה מיותרת לחלוטין. וכן….היא עלתה רק 546 דולר.

טוב, ילדה קטנה מאורגנת בקייטנה:-צ׳ק, ילד בינוני מאורגן בקייטנה: -צ׳ק, גדולה מאורגנת לקראת משהו בנוסח מעבר דירה: - צ׳ק. נהדר. אני מסודרת……בדיוק ל-4 ימים. עכשיו מה קורה שבוע הבא????

3 ילדים, חופש של 9 שבועות, שני הורים מחורפנים, 217 קייטנות פוצנציאליות. המירוץ למסגרות הקיץ(צילום: shutterstock)

כבר חצי שנה, בערך מאז השלג הראשון, אני מתכננת את רישום הקייטנות פה בניו יורק. זה קצת שונה (מאוד מאוד מאוד) מהרישום בארץ למתנ״ס השכונתי טו סיי דה ליסט( כן כן, תרגעו, אני יודעת שגם בארץ יש כבר הרבה אופציות ברמה גבוהה יותר וגבוהה פחות אבל עדיין, זה לא מתקרב לקרסוליים של המבחר והתהליך שקורה פה) ודורש הכנה מנטלית, פיזית, ואמוציונלית.

מנטלית: דבר ראשון להיכנס לראש שגם כשבחוץ מינוס 32 מעלות פרנהייט, הרחובות מלאים בשלג עד לגגות המכוניות וההדסון משוויץ בקרחונים פזורי פינגווינים, את צריכה לחשוב על חום דביק ורטוב עם פיח מכוניות וריחות של ההוא של השווארמה בקצה העשירית על פינת מאה ושש עשרה. לא קל. ושנית, לא סתם למדתן משווה בחמישה נעלמים, איך משבצים 3 ילדים, חופש של 9 שבועות, שני הורים מחורפנים, 217 קייטנות פוטנציאליות , 638 טפסי קבלה, עוד 43 טפסי בריאות (יו קנו וואט איים טאקינג אבאוט), ואי אחד קטן. גוד לאק!!!

פיזית -מבטיחה לכן ששיעורי הספינינג, טי אר אקס והיוגה לא היו לשאוו. סוף סוף תוכלו לראות את כושר הריצה, גמישות והזן באים לידי ביטוי בפיזור של אחד על הסקוטר, שניה על אופניים שרק אתמול קיבלה (פה בעיקר הזן בא לידי ביטוי….), ואת השלישית לבעוט מהמיטה שתתחיל לארוז. ממש קרוס פיט למתקדמים.

ואמוציונלית: לי הכי קשה פה. לנשום עמוק, לנסות להירדם בלילה לפני קבלת האישור קבלה לקייטנה ולא להישבר מול התשובות שמגיעות בדואר רשום, עטופות במעטפת פלדה חסינת אש עם קוד שאפשר לקבל רק דרך טלפון ישיר לבית הלבן.

זהו…..נראה לי שהצלחתי. האקסל מלא, הילדים יעברו קיץ רווי חוויות ניו יורקריות שבאמת, עם יד הלב, לא יוכלו לקבל בשום מקום אחר, ואני אוכל לשתות קפה בשקט שבע דקות שלמות בין פיזור לאיסוף.

דבר אחרון, שניה, כבר בדרך למכור כליה ימנית כדי לממן את התענוג הזה.

מחר את השמאלית.

חוץ מליהנות מכל רגע במנהטן ועדיין גם לקטר, חן מנהלת בלוג ״באמאשלי בניו יורק״ ובו המלצות סיורים, חוויות משפחה וסיפורי אמהות בעיר הגדולה.