המשפחה של ההרוג הראשון בצוק איתן סופרת שנתיים: "עדיין כואב"

"עברו שנתיים, ומבחינתי הזמן לא מקהה את הכאב. אולי להיפך". בביתו שבשכונת נווה אפק בראש העין מקבל אותנו יוסי חנין (50) לבוש בחולצה מכופתרת. חנין, מנהל בכיר בתעשיית ההייטק, חי כבר שנתיים עם כאב בלתי פוסק על מות אחיו דרור חנין ז"ל (37), אב לשלושה מבית אריה, שנפגע מפצמ"ר והיה להרוג הישראלי הראשון במבצע צוק איתן.

"אני מבקר לעיתים תכופות את קברו של דרור בבית העלמין", מספר יוסי. "בנקודות מסוימות, כשאני רואה את הילדים גדלים ואנחנו ממשיכים את החיים שלנו, יוצאים לטיולים או נפגשים לארוחות ערב, אז דרור מאוד חסר לי".

דרור חנין ז"ל

האח יוסי: "דרור היה עמוד התווך של המשפחה"

ב-15 ביולי 2014 הגיע דרור עם סלסלאות צ'ופרים למושב הדרומי נתיב העשרה כדי לפנק את החיילים שהמתינו לכניסה הקרקעית לרצועת עזה. כמה ימים קודם לכן, כשהיו שני האחים בטיול משפחות בכינרת, שיתף דרור את יוסי ברעיון. "אתה יודע כמה חם שם לחיילים בעזה עכשיו? אתה מבין מה זה?", אמר דרור ליוסי, וזה ענה לו: "כן, אני יודע. בטח חם להם. עכשיו אנחנו פה, תהנה". אלא שהמחשבה של דרור על החיילים לא נחה.  

כמה ימים אחר כך הגיע דרור לעמדת צה"ל בנתיב העשרה והחל לחלק לחיילים סלסלאות מלאות באוכל ושתייה. הוא עוד הספיק לשלוח תמונות שבהן הוא מתועד בכניסה ליישוב, כמו גם הודעות טקסט שבהן כתב: "מי בנתיב העשרה כל דקה שוכב ליד הרכב עם ידיים על הראש? מי?". דקות לאחר מכן, כשביקש להגיע לעמדת החיילים ולהעניק להם את הצ'ופרים שהביא, נפגע דרור מפצצת מרגמה. אמבולנס פינה אותו במהרה לבית החולים ברזילי שבאשקלון, ושם נקבע מותו.

"זה היה דרור - עמוד התווך של המשפחה. תמיד נתן ותמיד סייע, גם כשלא תמיד היה", מספר יוסי, שמאז המוות הטרגי מעביר את מורשתו של אחיו לבני נוער במסגרות שונות. "אחרי שדרור נהרג אני מטיף בכל דרך אפשרית על 'בואו נהיה קצת כמו דרור',

בהיבט של נתינה לזולת, התנדבות בפעילות בשביל הקהילה, ולא בהכרח בפעילות נראית לעין" .

נסיבות מותו של דרור ז"ל, ואולי יותר מכך נסיבות הגעתו לקו האש, הביאו לגל עצום של תורמים, יזמים ואנשים שביקשו לעשות טוב לחיילים הלוחמים. במהלך כל ימי הלחימה צבעו מאות ישראלים את הדרום בצבעים של נתינה. דרור היה מהראשונים לזהות את משמעות התגייסות העורף.

דרור התגורר ביישוב בית אריה שבמערב השומרון, והותיר אחריו את אשתו, רחלי, ושלושת ילדיו - שקד (13), יואב (8) ואביגיל (3). "אני שואל אותם, 'זוכרים איך אבא היה עושה?', ואז אנחנו מחקים אותו וצוחקים", מספר יוסי, וחותם: "מה שכואב לי ביותר זה עצם העובדה שהילדים שלו עצמו לא יזכו ליהנות ממה שהוא ידע לתת. זה מבחינתי הכאב הכי גדול".