אין לנו מספיק ארוחות משפחתיות יחד - משפחת מעיין חפץ רוצה שינוי

בשיתוף תנובה

משפחת מעיין חפץ, רמת השרון

המשפחה

אפרת מעיין-חפץ (36) מתמחה ברפואת שיניים בבית-החולים הדסה עין-כרם בירושלים, קרינה מעיין-חפץ (34) יועצת כלכלית בבית-השקעות, רומי בת חמש וחצי, שתעלה בשנה הקרובה לגן חובה, ורועי בן שנתיים שנמצא במשפחתון של ויצ"ו. גרים ברמת השרון, עיר ילדותה של אפרת.

קיראו עוד במדור בית בריא

חלוקת אחריות

"אני אם חד-הורית", מגדירה קרינה את עצמה, וזוכה למחאות "די, תפסיקי" מצד אפרת.

בוקר אפרת: אפרת יוצאת כבר ב-06:30 לבית-החולים לירושלים. לפני כן היא מכינה לרומי אוכל לגן: "בקבוק מים, פיתה עם ממרח תמרים, קוטג' או נקניק, ופרי". לעצמה מכינה לדרך פיתה עם נקניק ("אצלנו לא אוכלים לחם, רק פיתות"). כשמגיעה לעבודה שותה הפוך ומנשנשת מאפה או כריך מהמזנון, או עוגה ושוקולד מחדר הצוות, אם יש.

בוקר קרינה: קמה ב-06:30 ומכינה את הילדים בבוקר. "אני נותנת להם מעדן או קורנפלקס תירס צהוב רגיל, בלי סוכר". כשמגיעה לעבודה שותה תה כדי להתעורר. "היא שותה עם שתי כפיות סוכר!", מזדעקת אפרת. "וגם זה רק אחרי שהורדתי אותה משלוש".

בישולים

אפרת אחראית. מבשלת קציצות עוף או בקר, אורז, תפוחי אדמה, פסטה. פעם הייתה אורזת לה ולקרינה לעבודה, אבל מאז ההתמחות יש לה פחות זמן ולכן לפעמים הן קונות בחוץ - פסטה, סלט או המבורגר לאפרת, סלט או כריך עם חומוס לקרינה.

חטא

בדרך חזרה הביתה מבית החולים אפרת עוצרת בתחנת הדלק בשער הגיא וקונה חטיף וארטיק.

צהריים לילדים

"רומי אוכלת בגן", אומרת אפרת. "היא אוכלת הכל, וזה מדאיג אותי קצת. אני סבלתי כל חיי מעודף משקל, וחשוב לי שהיא לא תגיע לשם. היא דומה לי במבנה הפיזי, אבל אנחנו מקפידות לא לדבר איתה ישירות על נושא של משקל. רועי, לפחות לדברי המטפלות במעון, אוכל מעולה שם".

ערב

חביתות, פסטה, גבינות וירקות. שני הילדים אוהבים מאוד מלפפון ועגבנייה ומתחילים איתם כל ארוחה, אבל לא מוכנים לנסות ירקות אחרים. אפרת וקרינה אוכלות מאוחר יותר.

פלאפל: בערך פעם בשבוע אוכלים בחוץ עם הילדים פלאפל או שווארמה. מזמינות אוכל הביתה בערך פעם בשבועיים ("פיצה כשבאים חברים לילדים, או אסייתי בשבילנו").

שתייה מתוקה: אפרת וקרינה לא מצליחות לוותר. "אנחנו יודעות שזה רעל, אבל מתות על משקאות הדיאט. גם לילדים יש בבית שתייה מתוקה, תרכיז, אבל אנחנו מקפידות לא לתת יותר מפעם ביום".

חטיפים: בעיקר מלוחים, במגירה התחתונה במטבח. לאחרונה פירקו את הידיות למגירה, כי רועי היה פותח אותה ודורש חטיף. "המינון הוא פחות מחטיף ליום. אנחנו גם לוקחות בשבילן חטיף במקרה שיוצאים להצגה, לטיול או לגן שעשועים. לפעמים אני מציעה לרומי להחליף את החטיף בפרוסה עם גבינה צהובה, ולפעמים היא מסכימה. אבל אנחנו מאמינות שלא צריך להגיד 'לא' כל הזמן".

שוטר רע: אפרת. "אצלנו בבית, כשגדלתי, לא היו ממתקים", היא מסבירה, "אם היה שוקולד הוא היה מוחזק במגירות גבוהות שלא אגיע. בבית שלי ושל קרינה זה אחרת, אבל אני מנסה להקפיד לעצור את הילדים אם אכלו יותר מדי מתוק". "אני אומרת לה שחיים רק פעם אחת", מגיבה קרינה. "תני להם לאכול".

יש בתים שמקפידים יותר על תזונה בריאה. משפחת מעיין חפץ(צילום: יובל חן)

סופ"ש

אפרת עובדת. "בהתמחות ברפואת שיניים לא מרוויחים כסף אלא להיפך – משלמים. עבור ארבע שנות התמחות בהדסה אני משלמת כמעט 300 אלף שקל, לכן, בסופי שבוע אני עושה משמרות במרפאת עזרה ראשונה לטיפולי שיניים". ארוחות סופ"ש המשפחה אוכלת בדרך כלל אצל הוריה או אחותה של אפרת.

ספורט: פעם היו רצות, היום לא ("ההליכון שלנו משמש כרגע כקולב").

השורה התחתונה:

"אני רואה שיש בתים שמקפידים יותר מאיתנו על תזונה וזה מציק לי", מודה אפרת. "אני גם מודאגת שרומי אוהבת יותר מדי פחמימות ומהדמיון בין מבנה הגוף שלה לשלי. מפריע לי גם שבארוחות הערב אנחנו מכרכרות סביב הילדים, מכינות, מגישות ומאכילות, ואנחנו מתפנות לשבת לאכול מאוחר יותר. התחושה שלי היא שאין לנו מספיק ארוחה משפחתית יחד, של כולנו".

 רותי אבירי, דיאטנית קלינית יועצת לחברת תנובה המובילה את פרויקט בית בריא, מסבירה:

הדבר הבולט ביותר אצל משפחת מעיין - חפץ, הוא הרצון להיות משפחה בריאה והפער בין הרצון הזה למה שקורה כרגע בפועל: מאפים, עוגות, חטיף מלוח, ארטיק, שתייה מתוקה, תה + 2 כפיות סוכר, פיתות, נקניקים, קניית אוכל בחוץ, מיעוט באוכל מבושל ופחות מדי ארוחות משפחתיות המופיעים בחייהן על בסיס יומי.

ברור שנדרש תהליך במהלכו יחולו שינויים התנהגותיים משמעותיים כדי שלא רק רב המאכלים הנ"ל יוצאו מהבית ויכנסו (אם בכלל) רק לעיתים רחוקות, אלא שיחליפו אותם יותר דגנים מלאים, פירות וירקות, דאגה לאוכל מבושל, הפחתה הדרגתית של כמויות הסוכר בשתייה ושתיית רק מים.

השינוי העיקרי הנדרש בתהליך שכזה הוא שינויי תפיסתי של מה זה אומר להגיד שאני רוצה בית בריא, ואיך עוברים מרק להגיד את זה, ל"לעשות את זה", אני ממליצה לאפרת וקרינה לעשות את השינוי בליווי מקצועי, וככל שיקרה מוקדם יותר, כך ייטב, בגלל הגיל הצעיר של הילדים בו ניתן יחסית יותר להשפיע.

כשמדובר במשפחה עם ילדים, מאוד חשוב שההורים יציגו עמדה אחידה ומגובשת כדי לא להעביר לילדים מסרים מבלבלים. למרות שגם אפרת וגם קרינה טוענות לשאיפה למידתיות במזון הפחות מומלץ, הרי שקיים פער בתפיסה ביניהן- אפרת היא "השוטר הרע", ולתפיסתה של קרינה צריך "לשחרר" יותר כי "חיים רק פעם אחת", ולכן בפועל, הילדים עדין אוכלים ביום יום לא מעט מאכלים שיש בריאים מהם.

ברגע שתהיה הסכמה ביניהן לא רק על כמה מהמזונות הפחות בריאים מגישים לילדים, אלא גם על מה הם המזונות היותר בריאים שמכניסים הביתה ומגישים לילדים, ישאר באחריותן לקבוע מתי אוכלים, ובאחריות הילדים יהיה להחליט האם הם בכלל אוכלים, ואם כן- כמה יאכלו.

לצד תהליך השינוי המשפחתי הנדרש, אני רוצה דווקא להתמקד בדאגה של אפרת למבנה גופה של רומי ואני רוצה להציע לה להחליף את הדאגה למבנה גופה של רומי, בדאגה לדימוי הגוף אותו רומי תפתח ואיתו תגדל. כסוכני השינוי העיקריים של הילדים שלנו, לכל מה שאנחנו אומרים יש השפעה עמוקה ומשמעותית. זה לא מפתיע שלילדים בגיל של רומי שחושבים שהאמהות שלהן אינן מרוצות מגופן, יש יותר סיכוי להיות בעלי דימוי גוף שלילי ולחוש אי שביעות רצון מגופם שלהם.

בימים שהחברה משדרת בעוצמה שגוף רזה הוא גוף מוצלח, זה מצוין כהורים לא לדבר ישירות על נושא המשקל, אך יחד עם זה זה לא מספיק כדי לדאוג שדימוי הגוף שלה לא יפגע ויש חשיבות עצומה למסרים השפויים והבריאים פיזית ונפשית שיקדמו דימוי גוף חיובי שאנחנו ההורים נעביר לילדים.

לכן, אני ממליצה להן:

1. לא להסתכל על מבנה הגוף של רומי בשיפוטיות כאילו צריך "לתקן" אותו.

2. להיזהר מהערות ותגובות שלהן על מבנה וצורות גוף של אנשים אחרים.

3. לתת דוגמא אישית של כבוד ואהבת הגוף ולדבר יותר על למה הן מעריכות את גופן שלהן.

4. והעצה החשובה ביותר לאפרת וקרינה, היא להיות פעילות ולאכול היטב למען הבריאות ולא למען השגת מידת או צורת גוף מסוימת.