הילדים של כולנו
קייסי שינוק, תסריטאית צעירה מלונג איילנד, מעלה מחזה שמחבר בין סיפור גלעד שליט להיעלמותו של צעיר מבוסטון. התוצאה מטלטלת
לפני 5 שנים החסרנו כולנו פעימה כשהחייל השבוי גלעד שליט שב הביתה. מה יהא על הילד שלאורך שנים ארוכות לא ראה אור יום וסימן לתקווה, תהינו.גם התסריטאית קייסי שיינוק מלונג איילנד עקבה בריגוש ותדהמה אחר הדרמה הישראלית הגדולה. "תמיד הייתי ציונית", היא מספרת. "למדתי בתיכון בישיבה, הפוליטיקה והמציאות הישראלית היו תמיד חלק מההווי בבית וגם באוניברסיטה למדתי בברנדייס שבבוסטון, מה שפתח את העיסוק הזה לרחב יותר".
שיינוק, 29, מציינת רק מאוחר יותר שהעניין שגילתה בסיפור גלעד שליט לא נולד רק מהחיבור לישראל כיהודיה, כי אם גם מתוך הקשר המשפחתי שלה. "אהוד גולדווסר היה בן-דוד שלי. הרגשתי את הכאב שבסיפור החטיפה, אי הוודאות והידיעה מקרוב. אני זוכרת שקרנית הייתה אצלנו כשבאה לבקש עזרה באו"ם, אני זוכרת את הלחימה והפחד לוותר".
בשנת 2011 נחתמה העסקה לשחרור גלעד שליט. שליט, שהיה חייל בחטיבת השריון 188, נחטף לרצועת עזה מאזור כרם שלום ב-25 ביוני 2006. במהלך השנים ניהלה משפחתו של שליט קמפיין לשחרורו,שבשיאוהוקם מאהל מול בית ראש הממשלה בירושלים. במסגרת עסקת השבויים עם חמאס להחזרתו, שוחררו 1,027 אסירים ביטחוניים, ביניהם מאות מחבלים שנידונו למאסרי עולם על ביצוע ותכנון פיגועים.
שיינוק זוכרת את הדעות החלוקות בנוגע לעסקה. "אני זוכרת שלכל אחד היה מה להגיד וכולם ראו את זה אחרת, אבל במקרה שלי, אחרי כל מה שקרה עם אודי, רצינו שגלעד יחזור בחיים. זה דבק בי כבן אדם, לא רק בשל הקרבה המשפחתית. אני תמיד קרועה מהמחיר ששילמו לשחרורו אבל גלעד צריך היה להיות חופשי".
עבור שיינוק, סיפור גלעד שליט הפך מסקרן אפילו יותר כשצפתה בראיון שנערך עימו מאוחר יותר. ״הייתי מכין כדור מגרביים או מחולצה", סיפר שליט באותו ראיון, "זורק לכל מיני מקומות, לפח, והייתי ממציא לעצמי כל מיני דברים וכותב דברים מדי פעם. משחק ארץ עיר". לדבריו, הוא נאלץ להחביא לפעמים את הדברים שכתב בגלל ששוביו חשדו שהוא אוסף מידע. שליט סיפר כי לעתים היה מצייר מפה של ישראל ושל מצפה הילה שבו הוא מתגורר, "הייתי מצייר את המפה של הארץ, את המצפה ואת כל הבתים כדי להיזכר, לדמיין את המקומות".
קייסי מספרת שאותה עדות של שליט, הובילה אותה לכתיבת מחזה ייחודי. זה מתחיל בשליט, שזור בסיפור תעלומה מקומי ומסתיים בחדר אחד עם דמויות שהקשר בינן לבין המציאות נתון לפרשנות.
״בשנה האחרונה שלי בלזלי יוניברסיטי עבדתי על תזה לכתיבת מחזות ואז שמעתי את הראיון של גלעד. באותם ימים״, היא מתארת, ״היו ברחבי העיר שלטים עם תמונה של סטודנט צעיר שנעלם. אחרי זמן מה נמצאה גופתו בנהר אבל התעלומה לא נפתרה ולא ממש נבדקה עד הסוף. זה הדהים אותי״, מסבירה קייסי, ״החיבור שמצאתי בין מלחמת ההישרדות של גלעד והמלחמה על חייו ושחרורו לבין הסיפור של הצעיר שאיש לא ידע מדוע זה היה גורלו. תהיתי באיזה עולם 2 האנשים האלו חיים בינם לבין עצמם. איך חווה כל אחד מהם את מה שקרה לו ואיך זה הוביל למקום שאליו הגיעו״.
מתוך החיבור הזה נולדה ההצגה FROM THE DEEP שתעלה בעוד כשבועיים ב- Teatro LATEA.
״ניסיתי לחבר את שניהם למצב נתון זהה ומשם לעמוד על ההבדלים. התחלתי לדמיין חדר לבן שבו שניהם כפאסיבים ועדיין לבדוק אם יכולים לסייע זה לזה. לאורך המחזה אנחנו עדים לנסיונות של שניהם להתגבר על המצב״.
נראה שהמסקנה שזורה בהובלת הדמויות שיצרה שיינוק. ״מה שמצאתי זה שאילן שליח שזה שמו של גלעד בהצגה, מנסה להוביל את אנדרו הילד להודות באמת, להיפתח כדי שהכנות תוביל לפתרון. הוא רצה להוציא ממנו אינפורמציה על איפה הוא ומה קרה לו כדי לעזור לו. החיבור הזה מעלה גם באילן דברים שאולי באמת קרו, דברים שגם לו לקח זמן לשחרר כמו הסיפור שחשף על כך שנרדם בטנק״.
ההצגה מבוססת במידה רבה על סיפור גלעד שליט שמתחיל מהסיפור המאוד ייחודי שלו, החוויה וההתמודדות ודרך החיבור עם הסטודנט האבוד מבוסטון מוביל לשאלות המרכזיות שמעלה שניוק. ״רציתי שמי שרואה את ההצגה יחשוב על הרעיון הזה שכל אחד מאיתנו, כולנו, יכולים להיות שבויים בפחדים שלנו ובאשמה. כך גם גם אנדרו, הסטודנט, מצליח כשהוא מבין את זה, נוח יותר להשתחרר מהפחד שלו ולספר מה הוביל אותו למצב הזה ואם אתה מצליח להיות אקטיבי וגם לשחרר את האשמה ואת הפחדים, אתה יכול, במידה רבה, לשחרר את עצמך״.
שניוק לא מפחדת מהנגיעות הגסות בדמות עליה מבוסס סיפור ההצגה, ומתייחסת גם להפיכתו של השבוי הישראלי המפורסם לאייקון. ״הסטודנט מדבר על זה שהוא סתם בן אדם ואף אחד לא יעשה עסקה גדולה, אוהל מחאה ומאמץ לשחרר אותו. ומעניין לראות את התגובה שזה מוציא משליח, שמובסס על דמותו של שליט״.
במרץ הציגה שניוק את המחזה לראשונה, וזכתה לתגובות נלהבות. ״הצגנו בבוסטון, הפקתי את המחזה בעצמי ושמחתי לשמוע את הביקורות. היו אנשים שלא רצו לראות מחזה שעוסק בפוליטיקה ישראלית, אבל התעקשתי והסברתי שמדובר באנשים ואנושיות. אני רואה״, היא מוסיפה, ״שהמצב בארה״ב מתחמם, בעולם בכלל ואני לא מצליחה להבין איך לא רואים את מה שקורה בישראל באותה צורה. להבין שהכל כל כך דומה, הכל מגיע מאותו מקום. חלק ממני אני חושב שאם היינו חושבים על כולם כאנשים וקולקטיב, כמו בהצגה לא כמקרים בודדים אלא תהליכים אנושיים,היינו יכולים להיות במקום אחר״.
קייסי מסכמת בתקווה שהמחזה יאפשר גם למי שלא מכיר את הסיפור הישראלי מקרוב, להבין שהסיפור והדרמות, של כולנו. ״יש לי הרבה חברים שהם פרו פלסטינים, בעיקר כי הם לא באמת יודעים מספיק ורואים דברים בצורה שטוחה. במחזה יש לכולם הזדמנות לראות את עצמם דרך אנשים אחרים״.
