ארבעה סימני קריאה! / מליניאק ברביעי

1. הצדקנות היא אסון, היו חכמים!

הקמפיין להפלתה של אירה ויגדורצ'יק, הזכיר את ההפיכה המגוחכת להפלתו של ארדואן, בהבדל קטן: בטורקיה המרד התקפל תוך חמש שעות, בישראל לקח חמישה ימים. המשותף: בשני המקרים התוצאות היו ידועות מראש - בטורקיה רשימות חיסול מוכנות, בישראל הבנות ייסעו לאולימפיאדה עם אותה מאמנת.

• לטורים נוספים של מליניאק
  

מזל שהטיפול בסוגיית הטענה לבעיטה לכאורה ניתן לוועדה בראשות אישה חכמה, נשיאת בית הדין לעבודה השופטת נילי ארד, שהתמקדה בשאלה הנכונה: מה נדרש בשביל שנבחרת ההתעמלות האמנותית תופיע בריו ותזכה במדליה. השאלה: האם הייתה או לא הייתה בעיטה? (רמז: הייתה ברגל החלשה, וזה קרה בכלל באימון אחר. עזבו אותנו באמא שלכם. בקיצור, כל מה שנדרש בשביל להעמיד נבחרת התעמלות בצמרת העולמית).

אחרי ריו חלק מהמתעמלות תפרושנה, ימנו מאמנת אחרת, ינוסח תקנון משמעת ואתיקה קפדני, ההתעמלות תחזור לעמודים הפנימיים, והארץ תשקוט ארבעים שנה.

2. קשה באימונים, קל בתחרות!

מה שמחזיק את ההתעמלות בצמרת העולמית הן המאמנות, שהגיעו כמעט כולן מתפוצה מאוד מסוימת והשליטו הרגלי אימון ומשמעת שלא מקובלים בישראל. אימון כזה מתחיל בבוקר ונמשך עד שלמאמנת נמאס. בילויים, חיי חברה, חגים, משפחה, לא בבית ספרנו. המבורגר יש רק בפרסומות. לא מתאים? תעברי לחוג.

אל תיכנסו לחדר הלבשה של קבוצה מקצוענית. אתם לא רוצים לראות ולשמוע מה הולך שם. באימונים מגיעים לפעמים עד לקצה. סר אלכס פרגוסון זרק נעל על בקהאם בחדר ההלבשה. האם אבא של בקהאם דרש לפטר אותו? לא קל לבנות במדינה מזרח תיכונית מאותגרת פיזית ומנטלית נבחרת שתזכה במדליה בענף שהוא נחלתם של משטרים דיקטטוריים, שיעשו הכל, כולל הרעבה.

אירה ויגדורצ'יק(צילום: אורן אהרוני)

מאמנים קשוחים, כמו מ"כים בטירונות. אתה שונא אותם כשהם מטרטרים אותך באמצע הלילה, בסוף הם הופכים לאלילים הנערצים שלך.

3. הורה-מאמן, מתכון לכשלון!

צורת חיים סגפנית לא תחזיק לאורך זמן בלי ליווי ודחיפה של ההורים. ההורים יודעים בדיוק מה קורה באימונים והכל בהסכמתם – גם אם בשתיקה. זה נכון גם לגבי הורים של כדורסלנים, כדורגלנים, שחיינים וטניסאים. מעורבות ההורים חשובה אבל עלולה גם להזיק. הנהלות המועדונים ואיגודי הספורט הם בעצם ועדי הורים, שנמצאים שם (גם) בשביל לדאוג לילדים ולילדות. ננסח זאת אחרת, אם הילדים לא בענף, גם הם לא שם.

גם כשהכוונות טובות, הם בוחשים, מקמבנים, מתערבים למאמנים, מזיקים לקבוצה, מזיקים לילדים. המעורבות של ההורה מתחילה כשמסיעים את הילד. בהדרגה נשארים לראות את האימון, אחריו תופסים שיחה עם המאמן ומרגישים מומחים. זהו תחילתו של שלב מסוכן בו המתייעצים הופכים ליועצים, ובמקום ללמוד מהמאמן מנסים להשפיע עליו ולקבל ממנו הסברים, בעיקר לגבי דקות המשחק שהילד מקבל.

יעקב בוזגלו(צילום: אורן אהרוני)

הייתי ממקימי הקט-סל בישראל בשנות ה-70. חילקנו את המשחק לרבעים, כדי שכל ילד ישותף במשחק לפחות רבע אחד. המשכתי לאמן ילדים, גם כשאימנתי קבוצות בוגרים בגליל ובעפולה ואת נבחרות ישראל. רק מאמן אחד פיטרתי ולא בגלל הפסדים, הורים התלוננו שהוא צורח ומקלל. גם אז הורים היו מעורבים. חשוב שיהיו מעורבים, לא מתערבים. עודדנו הורים ללוות את הילדים למשחקים, לאפות עוגות לקבוצות אורחות. כשהייתי שחקן, אבא שלי לא העלה בדעתו לבקש מהמאמן הסבר. כשאימנתי היו לי שחקנים שההורים שלהם היו שחקנים ומאמנים מהטופ - מוטי דניאל, דורון שפע, ארז חזן. הכירו אותי אישית, אבל איש מהם לא ניסה להתערב, ולא חלם לנסוע עם הנבחרת לחו"ל.

הזמנים השתנו. היום הורים מרשים לעצמם לתת הוראות לילדים במשחקים. המאמן אומר: תמסור, האבא צועק: תבעט או תזרוק. במקום מאמן שנותן הוראות והורה שתומך, יש הורה שנותן הוראות ומאמן שמאבד סמכות. הורים מגיעים לאימונים ונוסעים עם הנבחרת לטורנירים, אבל זה לא נעצר שם.

בוזגלו, אבא מתערב(צילום: ראובן שוורץ)

התערבות ההורים מחמירה כאשר הם הופכים לחברי הנהלה. בדקו מיהם חברי הנהלות הקבוצות, המועדונים, איגודי הספורט, ותגלו שכמעט כולם הם הורים של ספורטאים פעילים או לשעבר, ומגויסים על ידי מרכזי הספורט. תודה לאל שה"פיפטי־פיפטי" עבר מן העולם, וכבר לא מרכיבים נבחרות חצי מהפועל וחצי ממכבי.

אבל אם אתם חושבים שמרכזי הפועל ומכבי לא משפיעים על מינויי מאמנים, בחירת ספורטאים והפניית תקציבים, אתם טועים.

4. בהצלחה אתה אף פעם לא לבד, שתף!

יש בעיה בנבחרות בענפים האינדיבידואליים: מאבקי כוח בין המאמנים האישיים בקבוצות לבין מאמני הנבחרות. ניסיון ההדחה של מאמנת לאומית שבועיים לפני אולימפיאדה היה טיפשי, אבל ההכנות להפיכה החלו כנראה מזמן. התזמון פשוט מעורר תהיות. זה לא חכם לשבור את הכלים אחרי זכייה בזהב באליפות אירופה, שלושה שבועות לפני ריו, ולסכן את הבת שלך ממש לפני שיא הקריירה.

הניסיון להדיח אותה כשל, ויגדורצ'יק(צילום: אורן אהרוני)

אולי אירה ויגדורצ'יק לא הייתה ראויה מלכתחילה לשמש כמאמנת לאומית. אולי. אבל הבלגנים בהתעמלות לא התחילו עכשיו. לענף יש היסטוריה ארוכה של תככים ומריבות, עוד מתקופת היו"ר הקודם רענן ורשביאק. ספורטאים מתאמנים עם מאמן אישי באגודה ובנבחרת מקבלים לפעמים מאמן אחר. אריק זאבי דרש את המאמן האישי שלו. אסתר שחמורוב דרשה את בעלה - פטר רוט. השחיין נמרוד שפירא בר־אור הגיע לעימות עם מאמן הנבחרת. אליס שלזינגר מייצגת היום את בריטניה, כי היא לא הייתה מוכנה להתאמן אצל שני הרשקו, מאמנה של ירדן ג'רבי. צידו השני של המטבע - מאמנים אישיים שמרגישים שהשקיעו שנים בספורטאי, וכשמגיעים לפודיום המאמן הלאומי קוצר את פרי עבודתם.

קצת פרגון לצוות שלה היה אולי מונע את הבלגן.