מטוסביץ': "קשה לי לצפות באולימפיאדה"
קונסטנטין מטוסביץ', מי שהתקרב יותר מכולם למדליה ישראלית ראשונה באתלטיקה, עזב את הארץ לפני כשנה וחצי במטרה להתחיל חיים חדשים דווקא בקנדה. רגע לפני פתיחת המשחקים בריו, ישבנו איתו לשיחה על העבר כאחד הספורטאים הישראלים הגדולים אי פעם ("עזבתי כי הבנתי שאין לי מה לחפש שם") ועל ההווה כמדריך בטורונטו ("גם כאן צריך לעבוד קשה. אין אפס")
את קונסטין מטוסביץ' קשה לפספס. הגובה הרי עושה את שלו וקוסטה, כמו שכולם קוראים לו, היה הרי נחשב במשך שנים לאחד מהקופצים התמירים ביותר (2.04 מ'). בגמר הקפיצה לגובה בסידני 2000, מבנה הגוף שלו אולי היה זה שעשה את ההבדל בין המקום החמישי בו סיים, לבין מדליית כסף לפחות. "היה יום שבו ירד גשם בדיוק בזמן הכי גרוע עבורי", נזכר קוסטה השבוע, בשיחה שערכנו איתו רגע לפני פתיחת המשחקים האולימפיים בריו.
"מי שמכיר את המקצוע, יודע שעבור קופצים גבוהים, תמיד קשה יותר לקפוץ כשהמשטח רטוב. פסלתי קצת יותר מדי פעמים לפני שעברתי 2.32 ואחר כך פסלתי בנסיון לעשות 2.35 מטר. זה פעל לרעתי בסופו של דבר". ואכן, מטוסביץ' אמנם סיים עם תוצאה זהה לזו של הזוכה במדליית הכסף, אך בגמר המיקום נקבע על בסיס מספר הפסילות במקרה של שוויון, וקוסטה הידרדר בסוף למקום החמישי.
"תחושת החמצה שקשה לתאר". מטוסביץ'(צילום: יובל חן)
"זו תחושת החמצה שקשה לתאר", הוא מספר. "עד היום קשה לי לראות את התחרויות האלה. קשה לי אפילו להסתכל על המשחקים האולימפיים באופן כללי. התחושה הזו תמיד חוזרת אלי". מטוסביץ', נוצרי שנולד באוקראינה ובאמצע שנות התשעים התחתן עם יהודייה והפך לאזרח ישראלי, הוא בעצם האתלט שהתקרב יותר מכולם למדליה אולימפית.
גם כיום, בזכות ההישג בסידני, ישנם המחשיבים אותו כאתלט הישראלי הטוב ביותר אי פעם, למרות ההישגים של אלכס אברבוך. מטוסביץ' לעומת זאת בטוח שאברבוך הוא הגדול מכולם: "אלכס הוא הגדול ביותר. אין שאלה בכלל. הוא היה אלוף אירופה פעמיים ולקח כסף באליפות עולם. בכל מדינה אחרת הוא היה הופך לדמות לחיקוי, אבל בארץ אפילו הוא מתקשה לעסוק בתחום שאותו הוא אוהב". אברבוך למי שתהה, דווקא ייצא כחלק מהמשלחת לריו, אך דווקא כמלווה של נבחרת ההתעמלות האמנותית עמוסת הפרשיות.
בכלל, כשמדברים עם מטוסביץ' על תרבות הספורט בישראל, מבינים בעצם מה הביא אותו לארוז מזוודות ולהגר לטורונטו לפני כשנה וחצי. מה שקרה עם נבחרת ההתעמלות, שם הורים התלוננו על התעללות מצד המאמנת בקרב שהפך מלוכלך והתחמם דווקא לפני הרגע הגדול בחייהן של המתעמלות הצעירות, מלמד אולי על הבעיות הבלתי שגרתיות עימן צריך להתמודד ספורטאי אולימפי בישראל. "אני בהחלט מחנך את הילדים שלי על ספורט", מצהיר מטוסביץ', "אבל מהר מאוד הבנתי שלא אוכל לעשות את זה בארץ".
מטוסביץ' בימיו כקופץ לגובה(צילום: יוסי רוט)
"בישראל לא רוצים להשקיע ובשביל מה להם? הרי תמיד אפשר לאזרח מישהו כמו שעשו איתי, או עם חנה קנייזבה שאולי תעשה היסטוריה ותיקח מדליה ישראלית ראשונה באתלטיקה, ואז לוותר על גידול אתלטים אמיתיים מתוצרת הארץ. למרות שגם אני תוצר של המחשבה הזו, זה בהחלט כואב לי, כי ראיתי ספורטאים צעירים שרצו, אבל לא יכלו כי לא השקיעו ובעיקר לא האמינו בהם, מבחינת מה שהאיגודים שידרו להם במשך השנים".
יוקר המחייה וחוסר היכולת להבטיח את עתיד ילדיו, ביחד עם הקושי היומיומי שיש בעיסוק בספורט אולימפי בישראל, גרמו למטוסביץ' להגר לקנדה. בינתיים הוא הספיק לנחות בטורונטו, להבין שתרבות הספורט של הענפים שאינם הוקי או כאלה שכוללים כדור בקנדה, מתחילה ונגמרת בפנאי - ולא שזה רע. "עזבתי את ישראל כי הבנתי שאין לי מה לחפש שם. אבל גם בקנדה לא ממש ראיתי שלוקחים את הענפים האולימפיים ברצינות", הוא מודה.
"נכון שיש כאן אינסוף מתקנים, אבל אף אחד מהילדים הצעירים, לא חולם להיות אתלט. אולי זה עוד ישתנה אם תהיה הצלחה קנדית בריו כמו שאומרים שתהיה, אבל אני בספק אם דברים ישתנו מהקצה אל הקצה. בקנדה, רוב הילדים שרוצים לעסוק בספורט, הולכים להוקי, או כדורגל או כדורסל או אפילו טניס. אתלטיקה? אין בזה מספיק תהילה כנראה".
מטוסביץ': "אברבוך הוא הגדול מכולם"(צילום: אורן אהרוני)
בימים אלה הוא הספיק לפתוח עסק משלו בעיר ברי, כ-40 דקות צפונית מטורונטו, שם הוא מתמקד דווקא בתחום אותו פיתח בארץ - כושר גופני תוך שימוש בניסיונו האישי כאתלט. "מה שכן, אפשר להגיד מה שרוצים עליהם, הקנדים יודעים ליהנות מהספורט וזה אולי סוד הקסם שלהם - כי הרי יש כאן כסף ולאנשים יש גם זמן. יש כאן תרבות מאוד חיובית. מי שבוחר להתעסק בזה, בא מאהבה ולעתים אף מתוך רצון לשפר את איכות חייו, ולא בהכרח ממקום של רדיפה אחרי הצלחה. זה מאוד בריא בעיני".
צריך להיכנס לראש של ספורטאי אולימפי, על מנת להבין את התחושות שלו בנוגע לפרשת החומרים האסורים וההשעיה של נבחרת האתלטיקה של רוסיה מהמשחקים בריו - אחד הנושאים המסקרנים ביותר לקראת האולימפיאדה הממשמשת ובאה. "כואב לי על האתלטים הרוסים", טוען מטוסביץ'. "הם מתאמנים ומתכוננים למשחקים האלה כל החיים ועכשיו פתאום אומרים להם שבגלל סיבות שלא בהכרח קשורות אליהם, הם לא יכולים לנסוע. אני מכיר את ההרגשה".
קוסטה אולי לא מצטט את ולדימיר פוטין, שטען כי ישנה "נסיגה מסוכנת של התערבות פוליטית בספורט" מטרה להכפיש מדינות, אבל הוא בהחלט מתקרב לכך. "זה נראה פוליטי, כי את האמריקאים לא בדקו כמו שצריך ועכשיו רצים בפייסבוק עדויות על כך שאנשי WADA, מהוועד העולמי למלחמה בסמים, איבדו את הבדיקות שלהם פתאום. לא יודע מה נכון, אבל גם אם קרה מה שאומרים שקרה, הרי שהספורטאים פעלו על פי הוראות שניתנו להם, או שהם פשוט לא ידעו. זה עצוב".
"כואב לי על האתלטים הרוסים"(צילום: AP)
מטוסביץ' אגב, לא סוגר את הדלת בפני חזרה אפשרית לישראל, אבל גם לא ממהר לעשות כן. "נתתי 20 שנה לישראל. נהניתי, עשיתי דברים יפים בשנות השיא של חיי, אבל אני חושב שזה מספיק. אני לא אוהב להסתכל אחורה, כך שלמרות שאף אסור להגיד לעולם לא, אני לא חושב שזה הולך לקרות. בטח לא בקרוב. יש יותר מדי דברים שכואבים לי כשאני חושב על ישראל". האמת, אם לשפוט על פי מצב האתלטיקה בארץ ובכלל, אולי כדאי להקשיב לקוסטה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
