ששון: "החלום שלי הוא גם של מדינת ישראל"

לפני שנפתחו המשחקים האולימפיים, אורי ששון סומן כמי שיכול לזכות במדליה אולימפית בג'ודו ואתמול בערב, הוא מימש את ההבטחה, כשסיים עם מדליית ארד, שהייתה השנייה של ישראל במשחקים (לאחר מדליית הארד בה זכתה ירדן ג'רבי).

 

• ענק: אורי ששון זכה במדליית ארד בג'ודו
• אורי ששון: "כל החיים חלמתי על זה"
• היורש של זאבי: סיפורו של אורי ששון
• בוז עולמי לג'ודוקא המצרי: "מהרגעים המביכים שנראו" 
  

 

הלילה (בין שבת לראשון) הג'ודוקא (+100 ק"ג) קיים מסיבת עיתונאים, בה הוא דיבר על הזכייה במדליה האולימפית. ביחד איתו, נכחו מאמנו, ומדליסט הארד מאולימפיאדת ברצלונה 1992, אורן סמדג'ה וכמובן יושב ראש איגוד הג'ודו, משה פונטי, מנהל הספורט ההישגי גילי לוסטיג ושרת התרבות והספורט מירי רגב.

 

"הרגע הזה מאוד מיוחד בשבילי. חלום שמתגשם", סיפר ששון. "רציתי את זה כל כך, כל החיים שלי ועכשיו אני רואה את זה קורה. נותן לי תחושה של גאווה ענקית. כל כך שמח לייצג את המדינה הזו כל פעם מחדש".

 

"אני לא מפסיק לקבל הודעות מאנשים שאוהבים את הספורט, וזה מדהים", המשיך ששון. "הוואטסאפ לא מפסיק. התחלתי להתאמן בגיל 9 בגלל אח שלי, אלון, שהיה אלוף אירופה עד גיל 20. ההורים תמכו, אבל רק כשאורן סמדג'ה נכנס האמנתי שאני יכול להיות מדליסט אולימפי. החלום שלי זה החלום של כל מדינת ישראל".

 

מאמנו של ששון, אורן סמדג'ה, היה נרגש גם כן. "אין לי הרבה מה להגיד, מלבד לספר איך הכל התחיל. מהרגע שנכנסתי לתפקיד, הצבתי מטרות ברורות וגבוהות. ברגע אחד במשך ארבע השנים האלה לא מצמצתי או צייצתי. הלכתי עם המטרות שלי עד הסוף. הגעתי לנבחרת כשהכל היה מפורק. כשאתה לא רואה כלום, אתה מחפש נקודת אור. נקודת המפנה בנבחרת ישראל הגיעה ב-2014 כששם התחלנו לזכות במדליות בגראנד פרי. הצלחתי לראות את הפוטנציאל שיש לספורטאים. אני חושב שאפשר לעשות יותר, לא רק בג'ודו, אלא בכל ענפי הספורט. אנחנו מעצמת ג'ודו ואפשר לעשות את זה בכל הענפים. עם גישה נכונה ואמונה שלמה".

מנהל היחידה לספורט הישגי, גילי לוסטיג, בירך את נבחרת הג'ודו שהגיעה לריו: "באנו עם שבעה ג'ודאים ברמה הגבוהה ביותר. כשאתה הולך עם נבחרת ויודע שכל הכוחות מחולקים, וכל אחד יכול לזכות ביום נתון במדליה, זה נותן פוש לספורטאים. הם עשו את זה בצורה הטובה ביותר".

 

שרת התרבות והספורט, מירי רגב, נכנסה באיחור למסיבת העיתונאים והוסיפה: "כולנו באנו בשביל אורי ששון. שימחת את אזרחי ומנהיגי המדינה. הבאת כבוד גדול. עקבתי מקרוב אחר הקרבות של אורי. ראינו את הפייט, את המקצועיות, את העוצמה ומעל הכל את הדרך הספורטיבית. שאפו על הדרך. אנחנו הולכים להגדיל את התקציב האולימפי לענפים שהביאו מדליות והישגים אולימפיים. אנחנו צריכים להצמיח את הדור הבא. לא יכולה להיות חלוקה שוויונית. צריך לראות איפה להשקיע יותר ואיפה פחות".

 

מהסירוב של המצרי ועד הניצחון המרגש

הדרך לפודיום כלל לא הייתה קלה, אך ששון צלח אותה בצורה מרשימה במיוחד. זאת האולימפיאדה הראשונה שלו, אך זה לא ניכר עליו. הוא נראה רגוע ובכושר טוב מאוד כשהצליח לגבור על שלושת יריביו. הוא התעלם לחלוטין מהפרובוקציות של יריבו המצרי בסיבוב הראשון, איסלאם אל-שהבי, והביס אותו בקלילות. גם רוי מייר ההולנדי והפולני מצ'איי סרנצקי נראו הרבה פחות טוב ממנו, והוא ניצח גם אותם.

 

זה היה שקול, אבל עונש אחד יותר שספג יריבו אלכס גרסיה מנדוסה הקובני העניק לששון את הניצחון היקר. עם סיום הקרב פרץ הישראלי בבכי, העניק חיבוק חם לסמדג'ה ומיד חגג עם החברים שתמכו בו מהיציע וקראו קריאות "אל אל ישראל" רמות.